מדובר בשתי תובענות המושתתות על אותה מערכת עובדות, אותן שאלות משפטיות ואותו סעד שהוכרעו בפסק דין חלוט ומועלות כעת שוב, הסעד שהתבקש בעתירה היה מחיקת חיוב הנתבע 2 באופן אישי, בגין חובות לכאורה של ארנונה ומים בנכס בגין חודשים 3-4/03 ו- 7/03-12/04, חוב שעמד על סך של 51,500 ₪.
הנתבע 2 הגיש כאמור את העתירה המנהלית כנגד הערייה, כאשר הסעד שהתבקש היה מחיקת חיוב הנתבע 2 באופן אישי בגין חובות לכאורה של ארנונה ומים בנכס, בגין החודשים 3-4/03 ו- 7/03-12/04, חוב אשר עמד ע"ס של 51,500 ₪ באותו מועד.
מפאת חשיבות הסוגייה, אביא אותה להלן:
הפן הנורמאטיבי- הליכי גביית חוב ע"י רשות מנהלית והתיישנותם:
ביהמ"ש העליון היתייחס לנושא הליכי גבייה ע"י רשות מנהלית והתיישנות במסגרת רע"א 4302/16 עריית ירושלים נ' פרידמן צבי (פסק-דין מיום 16.04.2018) (להלן: "פסק-דין פרידמן").
סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע כך:
"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה."
סעיף 15 קובע, כי התקופה בה התובענה הראשונה בזמן הייתה תלויה ועומדת- דהיינו, פרק הזמן שבין הגשתה לבין דחייתה- לא תבוא במניין ההתיישנות.
יפים הדברים שנאמרו בפסק-דין פרידמן בנוגע לרשות מנהלית אף לענייננו:
"לשון חוק ההתיישנות ברורה, והיא אינה מעניקה לרשות מעמד מיוחד ושונה מזה של בעל דין רגיל. הליכי גבייה מינהליים אינם בגדר תובענה – זו מוגדרת כהליך בבית משפט. גם מתכלית חוק ההתיישנות לא נובע כי רצוי לאפשר לרשות לעצור את מניין תקופת ההתיישנות באמצעות נקיטת הליכי גבייה. זאת בשונה מההסדר המינהלי המיוחד העוסק בהליכי הגבייה המינהליים עצמם. מתכליתו של הסדר זה אכן עולה בחירתו של המחוקק להעניק לרשות כלי גבייה מינהלי גמיש, הכולל גם אפשרות לגבות את החוב על פני תקופה ארוכה יחסית, בכפוף לשהוי שנפל בפועלה של הרשות. אומר זאת כך: כל נתיב בו צועדת הרשות סלול וחרוש בפני עצמו. משהחלה צועדת הרשות במסלול המינהלי – קיים היגיון בכך שצעדיה במסגרתו ישפיעו על המשכו, קרי, יעצרו או יאפסו את מירוץ ההתיישנות. הסדר מעין זה עשוי, כאמור, לתת מענה לנוקשות מוסד ההתיישנות במקרים המתאימים, ולמנוע תוצאות לא רצויות. ואולם, המסלול האזרחי הוא מסלול נפרד. משעברה הרשות לצעוד בו, יחולו עליה הכללים האזרחיים – ואין בפעולות שנקטה בנתיב המינהלי כדי להסיטו".
לאור ההלכה הפסוקה, אנו למדים, כי ככל שעסקינן במירוץ ההתיישנות בהליך אזרחי, הליכי גבייה מינהליים אינם עוצרים, או מאפסים, את מירוץ ההתיישנות.
...
מנגד, טוענת התובעת, כי יש לדחות את הבקשה ולקבל את התביעה.
תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות המבקשים (הנתבעים):
לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה שהגישה העירייה על הסף, וזאת נוכח הטעמים הבאים:
מעשה בית דין - כלפי הנתבע 2:
לטענתם, במקרה דנן, מתקיים מעשה בית דין הן מכוח הכלל של השתק עילה והן מכוח הכלל של השתק פלוגתא.
יחד עם זאת, ייאמר בעניין זה, כי אין בידי לקבל את הטענה בדבר ביצוע תשלומים בתחילת שנת 2003 שלא ע"י הנתבעת 1, כראיה מפורשת לחילופי מחזיקים.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות כנגד הנתבעים וכנגד הנתבע 2 אף מחמת מעשה בי-דין.
התובעת תשלם הוצאות לנתבעים בסך של 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).
