מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת עירייה לגביית חובות אגרות עירוניות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

תביעה כספית בגין חובות שהצטברו עקב אי תשלום מסי חובה ערוניים.
התובעת הבהירה כי היא שומרת על זכותה לגבות את חוב הנתבעת, בשים לב לכך שקיים נגדה פסק דין חלוט וכי היא שומרת על זכותה להגיש תביעה נגד בעלי השליטה בחברה.
ברע"א 4302/16 עריית ירושלים נ' פרידמן (16.4.2018) נידרש בית המשפט לשאלה אם הליכי גבייה מינהליים שננקטו על ידי הרשות המנהלית (באותו עניין – הליכים לגביית חובות ארנונה שננקטו על ידי העיריה) – עוצרים את מירוץ ההתיישנות בהליך אזרחי, שננקט על ידי הרשות המנהלית לשם גביית החוב.
מר שרעבי הסביר, בין השאר, כי נתבעה אגרת שמירה רק לשנת 2014 שכן היו שנים שבהן לא היה חיוב באגרה זו והיו שנים שבהן החיוב לא נתבצע בנפרד וכן הצביע על המקור החוקי לגביית אגרה זו; הוסבר כי נתבעו הוצאות אכיפה משנת 2016 הגם שהשכירות הסתיימה ביוני 2014 שכן האכיפה התבצעה לאחר שהצטבר החוב; כן הובהר כי נתבעו חובות מים שנצברו רק עד להקמת תאגיד המים של רחובות.
...
לעניין זה מקובלת עליי טענת התובעת לפיה הנתבעים היו שוכרים בנכס ולא בעלי הנכס ולכן אין שום רלוונטיות להוראת סעיף 324א לפקודת העיריות, הקובעת כי: "לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעירייה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר – סולקו במלואם או שאין חובות כאלה" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 28-24).
בשים לב לכך שמדובר בתביעה שהוגשה על ידי התובעת נגד הנתבעים – אין מקום למתן הסעד המבוקש ולא מצאתי לנכון לדון בתביעת הנתבעים לפיצוי במסגרת תביעה זו. סוף דבר מן המקובץ עולה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 54,517 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, מיום 17.5.17 ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הסמכות של העיריות לפעול במסלול זה היא מכוח סעיף 317 לפקודת העיריות, לפיו: "כל מקום שהארנונה בפגור, רשאי ראש העיריה...לפתוח בהליכים לגביית הארנונה כחוב אזרחי". סמכות זו "דומה לזכות המוקנית לכל אדם לתבוע ולגבות כספים המגיעים לו מזולתו" ומאפשרת לעירייה "לגבות את הארנונה על ידי הגשת תובענה משפטית כפי שמוגשת תביעה בשל חוב רגיל" (ה' רוסטוביץ, מ' וקנין, נ' לב ור' כהן כספי ארנונה עירונית כרך ב 848 (מהדורה חמישית, 2007) (להלן: "ארנונה עירונית").
(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה נוסף על כך ניתנה לעיריות אפשרות לפתוח בהליך לגביית חוב הארנונה ישירות בהוצאה לפועל, בדרך של תביעה לסכום קצוב, ללא צורך 'לעבור' בבית משפט ולקבל פסק דין – זאת על פי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967: 81א1.
...
סיכומה של החלטה לאחר שבחנתי את בקשת האישור על העילות והשאלות שזו מעלה ראיתי לאשר את התובענה כייצוגית.
בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות אני קובעת כך: הקבוצה היא כאמור בסעיף 8 לעיל: כל מי שהעיריות שלחו לו מכתב התראה בהליך גבייה אזרחי ודרשו ממנו דמי טיפול עבור משלוח המכתב, ובהמשך שילם את חוב הארנונה יחד עם דמי הטיפול לפני שנפתח נגדו הליך משפטי.
אני קובעת הוצאות המבקשים בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהם, שישולמו על ידי שתי המשיבות בחלקים שווים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

לטענת הערייה האשמות התובעת כי עו''ד גורדון הגישה כנגדה כתב אישום באותו יום בו ארעה התקרית הנטענת בינה לתובעת בבית המשפט ובשל אותה תקרית, הנן חסרות כל בסיס, שכן כתבי אישום בגין עבירות בניה מוגשים על בסיס ראיות בדמות מזכרים שמעבירות יחידות הפיקוח של הערייה לתביעה העירונית ולא על בסיס גחמה אישית של המחלקה המשפטית.
לטענת העיריה מקור החיובים היה ארנונה לשנת 2003, אגרות מילגם פחי אשפה וחוב ארנונה לשנת 2002.
באשר לטענה שהעירייה היתה רשאית להסב את החיובים בגין הנכסים העיסקיים על שמה רק על ידי הגשת תביעה משפטית ודרישה להרמת מסך, כפי שציינתי העיריה ידעה על הקמת החברה המשפטית רק בשנת 2005 ועל כן ההסבות עד לאותה שנה היו בתום לב; ובכל מקרה, ביחס לחובות שנוצרו בנכסים העיסקיים לאחר 1.1.04 הפניתי ל סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ''ג – 1992 אשר אפשר גביה של החובות מבעלי השליטה בחברה שאחת מהם היתה התובעת.
...
סוף דבר תביעה זו הוגשה לבית המשפט בחודש 3/2009 ועתה, למעלה מעשור לאחר שהוגשה, היא מגיעה לקו הסיום.
בנסיבות העניין דין התביעה להידחות.
על כן אני מחייב את התובעת בשכ''ט עו''ד בסך כולל של 75,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה שהגישה הערייה על הסף, וזאת נוכח הטעמים הבאים: היתיישנות- לטענת הנתבעת התובענה דנן הוגשה כנגד הנתבעת במחצית שנת 2021 בגין חובות אגרת ביוב שנצברו לכאורה בין השנים 1998-2012.
הוראת חוק זו לא קפחה מזכויות התובעת, שכן עם הקמתם של תאגידי הביוב והעברת משק המים העירוני לניהולם של התאגידים מכרו הרשויות המקומיות את כלל חובותיהם לתאגיד, וקיבלו תמורה מלאה בעבור חובות אלה, ולפיכך הן מנועות מלגבות אגרות ביוב גם ביחס לתקופה שקדמה להקמת התאגיד.
סעיף 12 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, אשר עמד בתוקף ביחס למועדי הווצרות החובות נשוא התביעה ואשר אליו ביקשה התובעת להפנות לעניין זה, קובע כי על מנת שתוכל התובעת לגבות אגרת ביוב מאת הנתבעת, אשר אין חולק כי ממוקמת בתחום המוניציפלי של המועצה האזורית זבולון, נידרשת הנתבעת לקבל הן את הסכמת התבועת והן את הסכמת המועצה האזורית זבולון.
...
מנגד, טוענת התובעת, כי יש לדחות את הבקשה ולדון בתביעה לגופה.
טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה שהגישה העירייה על הסף, וזאת נוכח הטעמים הבאים: התיישנות- לטענת הנתבעת התובענה דנן הוגשה כנגד הנתבעת במחצית שנת 2021 בגין חובות אגרת ביוב שנצברו לכאורה בין השנים 1998-2012.
תמצית טענות התובעת: לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולחייב את הנתבעת בהוצאות, ואלו טעמיה - זכות הגישה לערכאות – דחייה על הסף מהווה חריג, והעתרות לבקשה שמורה למקרים נדירים.
כפועל יוצא משנראה כי סיכוייה של התובעת להביא לפני ביהמ"ש כאן ראיות המעידות על זכותה לקבלת תשלום בשים לב למטרת החיוב באגרת ביוב מחד ובשים לב להוראות סעיף 12 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) הינן אפסיות וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.
במקרה שלפניי כבר מצאתי כי משיקולים של התיישנות החיוב ושל העדר יריבות הרי שדינה של התביעה להידחות על הסף, ועל כן הדברים הנאמרים כאן הינם למעלה מן הצורך, ואולם אבהיר כי לו נשמעה דעתי בעניין הרי שבבחירה בין שתי הדעות השונות אשר נשמעו בעניין זה יש להעדיף לטעמי את הדעה שלפיה תבוצע אכיפת החיובים בגין אגרות הביוב וגבייתם, אף אם הוטלו כדין עובר להקמת התאגיד, על ידי התאגיד בלבד.
מכל אלו – נחה דעתי כי יש להעדיף דחייה של התביעה כבר בשלב מקדמי זה על פני השחתת זמנם של הצדדים והכבדת ההוצאות, על אף החריג במתן סעד מסוג זה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3,500 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

העותרת ביקשה להורות למשיבים למסור לידיה את העתק רשימת החייבים במיסים ערוניים מבין נבחרי הציבור במשיבה 2; כרטסת ממערכת הגבייה של כל אחד מנבחרי הציבור; הודעות שהוציא גזבר המשיבה 2 בהתאם לסעיף 123א לפקודת העיריות לשם גביית חובות; הצגת צעדים אשר נקטה המשיבה 2 לגביית החובות; מספר הליך וסכום התביעה, ככל שהגישה המשיבה 2 כנגד נבחרי הציבור החייבים.
האגרה תושב על פי התקנות.
...
דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש למחוק את העתירה, לבקשת העותרת, ולחייב המשיבים בהוצאות באופן שישקף את מורכבות ההליך וההוצאות שנגרמו לעותרת.
סוף דבר – העתירה נמחקת.
המשיבות ישלמו לעותרת הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 3,400 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו