תביעת עירייה לגביית ארנונה באמצעות הרמת מסך

בית משפט השלום בירושלים ת"א 25466-07-16 עירית ירושלים נ' סולטן תיק חצוני: בפני כבוד השופט אליעד וינשל תובעת עירית ירושלים ע"י עו"ד יואל רוטמן נתבע יוסף סולטן ע"י עו"ד גרשון קליינר פסק דין

חזקת ההברחה היא שעומדת במרכזו של הסעיף, אשר יוצר "הרמת מסך סטטוטורית", ומטרתו לאפשר גביית ארנונה מחברות פרטיות ולמנוע היתחמקות מתשלום.

על מטרת הסעיף והחזקה הגלומה בו עמד בית המשפט המחוזי בדרך זו: "הוראת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים באה לצייד את הרשויות המקומיות באמצעי גבייה יעילה של חובות ארנונה על מנת לשפר מצבן הכלכלי הרעוע, על ידי אימוץ 'חזקת ההברחה' בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה והסמכת הרשויות המקומיות לגבות את חוב הארנונה שהותירה חברה פרטית שהפסיקה פעילותה מבעל השליטה באותה חברה, אם בעל השליטה לא הצליח לסתור את החזקה שנכסי החברה הועברו אליו ללא תמורה... נקודת המוצא המתקיימת מכוח החזקה היא שנכסי החברה כולם הועברו ללא תמורה לידי בעל-השליטה, זאת ללא תלות במצב העובדתי בפועל... בעל-שליטה המבקש לסתור החזקה, צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת פעילותה שימשה לצורך פרעון חובות החברה". בפסיקה קיימת מחלוקת בשאלה "על מי מוטל הנטל להוכיח כי בבעלותה של חברה היו נכסים עובר לפרוקה או להפסקת פעילותה, לענייניה של חזקת ההברחה?" (ראו רע"א 2583/21 עריית רמת גן נ' סקאן ביי ישראל מוריה בע"מ (22.4.2021); ע"א (מחוזי חי') 62199-10-15‏ מועצה מקומית עוספיא נ' זאהר (20.3.2016)).

...

באיזון בין השיקולים אני קובע כי לגבי תקופה זו יישא החוב הפרשי ריבית והצמדה בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (ראו והשוו תא (י-ם) 57216-11-13‏ ‏ עירית ירושלים נ' יוסף ויורם חנויות הלבשה בע"מ, 3.7.2018, בפסקה 50, תא (י-ם) 21562-10-12‏ ‏עירית ירושלים נ' חביות ירושלים בע"מ, 19.7.2018, פסקאות 66,67).

לסיכום ולאור האמור התביעה מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת את חוב הארנונה שנפסק בהליך הנזכר בגובה 138,715 ₪, בצירוף הפרשי ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 6.2.2012 ועד יום 12.7.2016 (מועד הגשת התביעה), וכן בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות מיום 12.7.2016 ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות האגרה בסך 5,108 ₪.

האם יש לחייב את עופר בחוב הארנונה בעילת הרמת המסך? אינני סבור כך. טוענת התובעת בכתב התביעה כי החברה החזיקה בנכס במשך שנים רבות ולא שילמה את תשלומי הארנונה והחיובים הנוספים ואי התשלום לא נבע בשל קשיים כלכליים של החברה, כי אם ממהלך מתוכנן היטב של הנתבעים מירב ועופר שעשו בחברה שימוש ציני ופסול במטרה להישתמט מתשלום הארנונה ואגרת המים.

בטרם חתימת פרק זה ראוי להעיר כי עוד בטרם הוגשה התביעה כנגד עופר, ולאחר שהתובעת פנתה אליו, השיב עופר לעירייה באמצעות בא כוחו באופן מפורט, תוך שהוא מציג לפניהם מסמכים והתייחסות מפורטת.

מטרת חקיקת חוק ההסדרים נועדה להעמיק גביית ארנונה מתאגידים שהפסיקו פעילותם ואינם פורעים את חובותיהם לרשות המקומית וזאת באמצעות הרמת מסך וייחוס החיוב לבעלי השליטה בהם.

...

לאור האמור לעיל אני מחייב את עופר לשלם לתובעת את הסכום של 60,000 ₪.

לאור האמור – אני מחייב את עופר לשלם לתובעת את הסכום של 60,000 ₪, כשהוא נושא ריבית והצמדה על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם – 1980 מיום המכר בפועל כדלקמן: 25,000 ₪ מיום 27.10.09 ועד לתשלום המלא בפועל, ו-35,000 ₪ מיום 8.3.10 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את עופר בהוצאות התובעת, וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 11,800 ₪ (כולל מע"מ) כשסכומים אלו ישאו ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בסעיף זה- 'חוב ארנונה סופי' – חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה – הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; 'חברה פרטית' – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999; 'בעל שליטה' – כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה".

בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה נקבע: "בלי לגרוע מהוראות פסקות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בו ללא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה". תכלית ההסדר החוקי האמור הנה העמקת גביית הארנונה מנישומים – תאגידים אשר חדלו מלפעול ולא פרעו את חובותיהם לרשות המקומית, באמצעות הרמת מסך מעל תאגידים חדלי פירעון וייחוס החיוב לבעלי השליטה בהם (ראו סכום ההלכות בעיניין זה תא (ראשל"צ) 385/08 עירית חולון נ' ארן מטל בע"מ (27.6.11) וההפניות שם).

...

עולה מהאמור כי הנתבעים לא הרימו הנטל להוכיח כי נמסרה לתובעת הודעה על חדילה מהחזקה והיא נדחית.

סוף דבר, הנתבעים לא הוכיחו כי מסרו לתובעת הודעה על חדילה מהחזקה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה.

חיובו האישי של גביש מכח הרמת מסך לפי דיני החברות ורון העידה (בתצהיר עדות ראשית שהוגש לאחר שגדעון הוכרז כפושט רגל והעירייה הגיעה לפשרה עם פולק) שגביש שימש כ"רוח החיה" של החברה והיה אחראי (לבדו) לאופן נהולה (בנגוד לטענות הכלליות של הערייה לגבי גביש, גדעון ופולק בכתב התביעה) כאשר חתם בשמה על חוזה שכירות והגיש בקשה ביחס לקומת הגג לקבלת פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש (נספחים 2-5 לתצהיר).

תכלית ההסדר החוקי היא העמקת גביית הארנונה מחברות אשר חדלו מלפעול ולא פרעו את חובותיהם לרשות המקומית, באמצעות הרמת מסך וייחוס החוב לבעלי השליטה בהם.

...

אך אפילו והייתי מגיעה למסקנה שונה, עדיין התוצאה היתה זהה, שכן גביש עמד בנטל המוטל עליו להפריך את חזקת ההברחה, כאשר הוכיח פוזיטיבית שלחברה לא היו נכסים כלשהם מהם ניתן להיפרע, כאשר הוכיח שלא נטל כל נכס מנכסי החברה, לא ניסה למכור נכסים לצד ג' או להבריח נכסים לחברה חדשה (עניין מלכה עובדיה) ואף לא הוכח שמשך דיבידנדים.

סוף דבר כאמור, אפילו והייתי מקבלת את תביעת העירייה ביחס לחוב הארנונה של החברה, עדיין דין התביעה לחיובו האישי של גביש להידחות בשל הנימוקים המפורטים לעיל.

על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את העירייה לשלם לגביש שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

בעקבות בקשת רשות להגן, הגיעו הצדדים, בדיון מיום ז' תשרי תשע"ב – 05.10.2011, להסכמה דיונית, על פיה תינתן לנתבעות רשות להיתגונן בפני התביעה, בשאלה המשפטית שענינהּ תחולת סעיף 119א לפקודת מס הכנסה במקרה הנידון, בשאלת קיומם של נכסים בידי הנתבעת 1 בעת הפסקת פעילותהּ, בשאלת תקופת אחזקת הנכס על ידי הנתבעים, וכן בשאלת מהות החוב, האם מדובר בחוב ארנונה או חוב אחר.

אשר לשאלת הטלת החיוב על בעל מניות בתאגיד המחזיק במקרקעין: בעקבות תיקון חקיקה שהיתקבל בשנת תשס"ד – 2004, שתכליתו היתה לצייד הרשויות המקומיות באמצעי גביה יעילה כנגד חייבי הארנונה, הוחלה "חזקת ההברחה" המנויה בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה, גם על חיובי ארנונה, וזאת באמצעות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.

בשורה של פסקי דין, הן אלה שצוטטו לעיל והן עת"מ (ת"א) 1311/07 רובינשטיין נ' עירית רעננה (נבו), נקבע כי הרמת המסך הסטאטוטורית שיצרו סעיפי החקיקה דלעיל הנה חוקתית ולתכלית ראויה, ועל כן יש להעדיף פרשנות המגשימה תכלית זו. סיכומו של דבר, בהתקים התנאים שנימנו לעיל, קמה חזקה, ניתנת לסתירה, לפיה לתאגיד שחדל מפעילות היו נכסים; הנכסים עברו לידי בעלי השליטה; הנכסים עברו ללא תמורה.

...

כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית בזאת.

התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, תשולמנה בתוך 45 יום, שאם לא כן תשאנה רבית והצמדה מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.