יוצא איפוא, שבהתאם לפסק הדין, רק אילו היה הנתבע משלם את יתרת התמורה בסך 42,000 דולר לעזבון, או לחילופין לרשויות המס על חשבון סכום החוב של העזבון באופן שהיה מאפשר לו לנכות את התשלום מיתרת התמורה, הייתה קמה לו זכות חזקה בנכס.
די בכך כדי לדחות רכיב תביעה זה.
שכר טירחת עו"ד – 96,525 ₪
לטענת הנתבע, בגין כל ההליכים המשפטיים שבין הצדדים "במיוחד לאחר פסק הדין בהליך ת"א 2641/05" נגרם לו חיסרון כיס בסך 96,525 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ששילם לעו"ד בר עוז לצורך "הדיפת הליכי הסרק המשפטיים אשר נקט העזבון על ידי [התובע]".
ברם, עניינם של שכ"ט עו"ד ושל הוצאות משפט הנו פלוגתא במסגרת פסקי הדין עצמם.
זאת, בשל אי תשלום המיסים, העדר המצאת אישור ערייה, ובשל חריגות הבנייה.
ברם, הנתבע בעצמו הפר את ההסכם כאשר לא שילם את יתרת התמורה (בין באופן ישיר ובין באמצעות העברתה לרשויות המס על חשבון חוב העזבון) אף לא לאחר פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי, וגם לא שילם תשלומים אחרים שהוא חב בהם כגון מס רכישה והיטל השבחה.
...
נפסק, כי "ההיבט הכספי של התובענה לא נדון למעשה לפניי. בעלי-הדין הסכימו שהיה תשלום לבנק בגין חוב של הנתבע. לא ברור אם התשלום נעשה על-ידי עזבון המנוח או על-ידי אלדד אריה, וכן לא ברור אם הסכום ששולם בפועל משקף נאמנה את גובה חובו של נתבע לבנק בעת ביצוע התשלום. בנסיבות אלה אני סבור, שהתובע זכאי להצהרה כי ככל ששילם חוב של הנתבע לבנק, הוא זכאי להחזר מהנתבע ו/או לקיזוז הסכום ששולם מהכספים המגיעים לנתבע. בירור הסכום המגיע יעשה בתובענה נפרדת, שתוגש, במידת הצורך, לבית משפט השלום" (ההדגשה בקו הוספה על ידי – א' ל' ג').
יוצא אפוא, שבהתאם לפסק הדין, רק אילו היה הנתבע משלם את יתרת התמורה בסך 42,000 דולר לעיזבון, או לחילופין לרשויות המס על חשבון סכום החוב של העיזבון באופן שהיה מאפשר לו לנכות את התשלום מיתרת התמורה, הייתה קמה לו זכות חזקה בנכס.
סוף דבר
התביעה העיקרית מתקבלת, ובהתאם לה על הנתבע לשלם לתובע סך של 445,130 ₪.
התביעה שכנגד נדחית.