תביעת עירייה בגין אי-תשלום מיסים על נכס עיזבון

פתח דבר וטענות הצדדים, כאמור בכתבי הטענות, בקצירת האומר בפני תביעה כספית על סך 1,313,835 ₪ בגין אי-תשלום מיסי עיריה.

טענות התובעת מזה מספר שנים לא משולמים מיסי הערייה בגין נכס הנמצא בבעלות העזבון ואשת המנוח.

טענות הנתבעת 1 (אשת המנוח) התביעה היתיישנה וכן הוגשה בשיהוי בלתי סביר ומתבססת על מסמכים מופרכים ולקוניים, סכומים ששולמו ופלט מחשב לא עדכני.

...

אוסיף ואציין כי שוכנעתי מחקירתו של מר ניר גרשון כי הלה רואה עצמו כמי "שצריך לשלם". (עמ' 24, שו' 24 ואילך).

סוף דבר מר ניר גרשון ישלם לידי התובעת סך של 150,000 ₪ תוך 6 חודשים ממועד מתן פסק דין זה. לאור האמור בסעיף 29 לעיל, אין צו להוצאות.

יוצא איפוא, שבהתאם לפסק הדין, רק אילו היה הנתבע משלם את יתרת התמורה בסך 42,000 דולר לעזבון, או לחילופין לרשויות המס על חשבון סכום החוב של העזבון באופן שהיה מאפשר לו לנכות את התשלום מיתרת התמורה, הייתה קמה לו זכות חזקה בנכס.

די בכך כדי לדחות רכיב תביעה זה. שכר טירחת עו"ד – 96,525 ₪ לטענת הנתבע, בגין כל ההליכים המשפטיים שבין הצדדים "במיוחד לאחר פסק הדין בהליך ת"א 2641/05" נגרם לו חיסרון כיס בסך 96,525 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ששילם לעו"ד בר עוז לצורך "הדיפת הליכי הסרק המשפטיים אשר נקט העזבון על ידי [התובע]". ברם, עניינם של שכ"ט עו"ד ושל הוצאות משפט הנו פלוגתא במסגרת פסקי הדין עצמם.

זאת, בשל אי תשלום המיסים, העדר המצאת אישור ערייה, ובשל חריגות הבנייה.

ברם, הנתבע בעצמו הפר את ההסכם כאשר לא שילם את יתרת התמורה (בין באופן ישיר ובין באמצעות העברתה לרשויות המס על חשבון חוב העזבון) אף לא לאחר פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי, וגם לא שילם תשלומים אחרים שהוא חב בהם כגון מס רכישה והיטל השבחה.

...

נפסק, כי "ההיבט הכספי של התובענה לא נדון למעשה לפניי. בעלי-הדין הסכימו שהיה תשלום לבנק בגין חוב של הנתבע. לא ברור אם התשלום נעשה על-ידי עזבון המנוח או על-ידי אלדד אריה, וכן לא ברור אם הסכום ששולם בפועל משקף נאמנה את גובה חובו של נתבע לבנק בעת ביצוע התשלום. בנסיבות אלה אני סבור, שהתובע זכאי להצהרה כי ככל ששילם חוב של הנתבע לבנק, הוא זכאי להחזר מהנתבע ו/או לקיזוז הסכום ששולם מהכספים המגיעים לנתבע. בירור הסכום המגיע יעשה בתובענה נפרדת, שתוגש, במידת הצורך, לבית משפט השלום" (ההדגשה בקו הוספה על ידי – א' ל' ג').

יוצא אפוא, שבהתאם לפסק הדין, רק אילו היה הנתבע משלם את יתרת התמורה בסך 42,000 דולר לעיזבון, או לחילופין לרשויות המס על חשבון סכום החוב של העיזבון באופן שהיה מאפשר לו לנכות את התשלום מיתרת התמורה, הייתה קמה לו זכות חזקה בנכס.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת, ובהתאם לה על הנתבע לשלם לתובע סך של 445,130 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

אשר לטענת הוויתור שהעלו היורשים בהסתמך על מכתב מנובמבר 2015, השיבה התובעת כי הוויתור היתייחס לתביעות כספיות מעבר להשלמת ההיתחייבות החוזית של רישום של הנכס על שם התובעת, אך כאמור היורשים לא עמדו בהתחייבותם החוזית למרות שהתובעת נתנה להם ארכה של שנים רבות לצורך כך, ואף צויין כי המכתב הנו "מבלי לפגוע בזכויות". לגבי חבותו של הנאמן, נטען כי הנאמן ביצע העדפת נושים ברורה, כאשר שילם מתוך התמורה ומכספי מכר הדירה חובות לנושים שאינם קשורים לעיסקת המכר, וכן העביר כספים ליורשים ומשך שכ"ט לעצמו, תוך קפוח התובעת ובחריגה מהתחייבויותיו כנאמן לפרוע את כל התשלומים והמסים הנדרשים ולהשיג את כל האישורים לצורך העברת הבעלות, ולבצע את העברת הבעלות לתובעת כשהנכס נקי מכל חוב תוך זמן סביר (סעיפים 2, 5, 8, 9 ו-12 להסכם).

אני סבורה כי סכום הפצוי המוסכם, בסך 15% מהתמורה, שנועד מלכתחילה להעריך נזק פוטנציאלי למי מהצדדים כתוצאה מהפרה יסודית של ההסכם, משקף באופן סביר את הנזק שניגרם לתובעת בשל אי יכולתה להפיק תועלת מרישום הנכס על שמה.

הוכח כי העיריה תבעה את העיזבון על חובות ארנונה של הנכס לשנים 2002-2005 בסך 1.4 מיליון וכי ניתן פס"ד לאחר שבקשת הרשות להגן של היורשים נדחתה.

במכתב נאמר כי מבוקשה של התובעת מהיורשים הוא להעביר את הבעלות בנכס על שמה והוכח כי לא היה ניתן לעשות כן ללא התשלום הנ"ל, וזאת אחרי מאמצים מרביים וממושכים להפחית את הסכום במו"מ עם העיריה.

...

אני דוחה את טענת הנאמן כי היה רשאי להסתמך על שיחות שערך מנהל התובעת בעיריה בשנת 2006 בהן נאמר לו כי אין חוב ארנונה ואין חוב היטל השבחה.

אני דוחה את טענתו הכבושה של הנאמן, שהועלתה רק בחקירתו הנגדית, כי מנהל התובעת נתן לו אישור בעל פה לתשלומים מחשבון הנאמנות לגורמים שאינם קשורים בעסקה.

לפיכך אני קובעת כי על הנאמן לפצות את התובעת בסך של 100,000 $ כערכם ביום 1.2.06, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

העתירה הראשונה - עת"מ 54556-02-20 (להלן: "העתירה הראשונה") הוגשה ביום 23.2.2020, על ידי העותרים [ואחרים - חברת בידור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ, ארז קולנוע איכותי בע"מ, אליהו זידאן, חיים זידאן ועזבון מלכה זידאן ז"ל].

ביום 23.5.2001 ניתן נגד העותרת מס' 1 (להלן: "קול הכרמל") פסק דין בתביעה שהגישה הערייה, נגדה, בגין אי תשלום ארנונה על נכס ברח' הגליל 97/1, בת"א 3795/01 בבימ"ש השלום בחיפה וניתן פסק דין בהיעדר בקשת רשות להיתגונן.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת השיהוי שבפי העותרים וכן את טענתם לחוסר סבירות בהתנהלות העירייה.

אני קובעת, כי סכומי החוב בפתיחת תיקי ההוצאה לפועל, לגבי כל נכס ונכס, הם אלה אשר מופיעים בדפי החשבון שבנספחי ח' לתשובה העירייה, נכון למועד פתיחת תיקי ההוצאה לפועל.

סיכום העתירה נדחית על הסף וכן לגופה.

לפיכך, ביום 3.2.2021 חתמו כונסי הנכסים עם מ' א' על הסכם לפיו התמורה בגין מחצית 33 שווי הזכויות בחנות תעמוד על סך של 210,000 ₪ (ע"פ דו"ח השמאות), הסכום ישולם תוך חודשים ממועד חתימת ההסכם, רישום הזכויות בחנות על שמו של הרוכש – מ' א', יהיה באחריותו הבלעדית, ולא תחול בעיניין זה כל חבות על כונסי הנכסים/העזבון.

למעלה מן הצורך יצוין, כי אף אם מ' א' חתם על ההסכם עם כונסי הנכסים לפיו לא יהיו לו כל טענות כלפי העזבון, אין מדובר בהגנה הרמטית, שכן ככל ויתברר בסופו של יום כי זכויות הבעלות שייכות לאותה חברה, יוכל אותו יורש להגיש תובענה כנגד העזבון ולעתור לביטול ההסכם שנחתם לכאורה מכוח טעות יסודית (החורגת מיגדרי הטעות של אי כדאיות העסקה) שכן נטה לסבור כי החזקה רבת שנים, כשלון לאתר או ליצור קשר עם החברה הרשומה על-ידי כונסי הנכסים, ואישור דו"ח כונסי הנכסים על-ידי בית המשפט, מקנים לו אי אלו זכויות בנכס או למצער במחציתו.

הדברים אמורים ביתר שאת נוכח טענת הכונסים כי חלקו הארי של חוב הארנונה בדירה שברחוב מ' (חוב הערייה כפי שמכונה בסיכום חובות העזבון) נצבר בתקופת מגוריו של היורש ק' א' בדירה, ועל כן לא ברור מדוע חוב זה צריך לעמוד לפתחם של כלל היורשים באופן שווה.

...

הכרעה: ובכן, לאחר שעיינתי בדו"ח כונסי הנכסים שוכנעתי לדחותו בשל הנימוקים הבאים: האחד, לא מצאתי לאשר את ההסכם שנערך בין הכונסים לבין מ' א' בשל שאלת הבעלות המרחפת מעל הזכויות.

על כן כאמור, לא מצאתי לאשר את ההסכם שנערך בין הכונסים לבין מ' א' ואני מורה לכונסי הנכסים לפעול לשם הגשת תובענה לערכאה המשפטית המתאימה.

עם זאת אני מורה ליורשות המנוח י' א', להמציא לכונסי הנכסים צו ירושה תקף.