תביעת עיזבון בגין נזקי מוות בתאונת דרכים

על פי ההלכה הנוהגת כיום, כפי שנקבעה בפסקי הדין בעיניין דוביצקי (ע"א 2739/06 עיזבון דוביצקי נ' רזקאללה (1.6.2008) ובעניין צור (ע"א 4431/05 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' צרור ( 10.8.2006)), תביעת העזבון ותביעת התלויים הנן תביעות עצמאיות, והניכוי או הקזוז מבוצע רק ביחס לראשי נזק שיש ביניהם חפיפה, לאמור אובדן הישתכרות בשנים האבודות בתביעת העזבון מול הפסדי תמיכת המנוח בשנים האבודות בתביעת התלויים.

כאב וסבל על פי תקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, יורשי המנוח זכאים לפצוי בגין הנזק הלא ממוני עקב פטירת המנוח בתאונת הדרכים בשיעור 25% מכלל "הסכום המאקסימאלי" כמשמעותו בסעיף 4 (ב) לחוק בצרוף הצמדה וריבית מיום התאונה ועד היום, ובסך הכל - 48,762 ₪.

...

לסיכום תביעת התלויים מסתכמת ב- 1,552,352 ₪ (אובדן תמיכה +אובדן שירותי בעל) סכום זה ישולם במלואו לאלמנה.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת 2 (האלמנה) סך של 1,691,658 ₪ (תביעת התלויים ומחצית תביעת העיזבון) ולכל אחד מהתובעים 3 ו-4 (ההורים)- סך של 69,653 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 13% בצירוף מע"מ, החזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה ושכרם של כל המומחים מטעמם.

פתח דבר: לפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק" ו/או "חוק הפיצויים") לתשלום פיצויים לתלויים ויורשי המנוחה לאה ח'לאילי ז"ל (להלן: "המנוחה") אשר מצאה את מותה בתאונת דרכים ביום 08.10.2011, עת נסעה עם התובעים 2-4 והנתבע 2 ברכב מסוג פיאט מ.ר. 41-078-27 (להלן: "הרכב") בכביש מספר 85 ליד עכו ( להלן: "התאונה").

כאב וסבל בהתאם להוראות סעיף 4(א)(2) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו -1976, סכום הכאב והסבל שיש לשלם לעזבון הוא 25% מכלל הסכום המאקסימאלי ע"פ חוק הפיצויים והוא עומד על סך של 45,000 ₪.

...

משכך, אני דוחה את טענת התובעים כי התובעת התכוונה לעבוד ולהשתכר בתחום בו למדה דבר וכי דבר זה נמנע ממנה בעקבות התאונה.

לאור כל האמור לעיל, תביעת הפיצויים של התובעים מתקבלת במובן זה שעל הנתבעות לשלם לתובעות כדלקמן: בגין תביעת העיזבון: הפסדי הכנסה ב"שנים האבודות" 313,387 ₪ כאב וסבל 45,000 ₪ הוצאות קבורה ואבל 12,000 ₪ סכ"ה תביעת העיזבון : 370,387 ₪ סכ"ה תביעת התלויים (ללא מרכיבי החפיפה): 165,000 ₪ כאמור ההלכה הפסוקה קובעת, כי בעוד שמתביעת התלויים יש להוריד את תביעת היורשים, אין להוריד מתביעת היורשים את תביעת התלויים (ע"א 295/81 גבריאל נ' גבריאל פ"ד לו(4) 533).

ההודעה כנגד הצד השלישי: לאחר שעיינתי בטענות הנתבעת ושמעתי את עדות הצדדים השלישיים בתיק, שוכנעתי כי דין ההודעה כנגד הצדדים השלישיים להתקבל.

לסיכום – אני מקבלת את ההודעה נגד הצדדים השלישיים וקובעת כי עליהם לשפות את קרנית ביחד ולחוד, בכל הסכומים אותם שילמה קרנית לתובעים במסגרת תיק זה ובכלל זה בהסכם הפשרה שאושר ביום 4.12.16.

לפני תביעת עיזבונו של המנוח פ. א. ז"ל (להלן: "המנוח") יליד 6/6/83 ותביעת יורשיו, בהתאם לצוו ירושה מיום 11/10/15, אביו, אישתו וילדיו (על פי צו ירושה), אשר מצא את מותו בתאונת דרכים ביום 21/5/15.

הנתבעת, אינה חולקת על היתרחשות התאונה ועל חובתה לשאת בנזקים שנגרמו בעקבות מותו של המנוח בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק הפלת"ד. הצדדים נותרו חלוקים לעניין גובה הפצוי ובין היתר, בסיס השכר של המנוח ותחולתו של צו הרחבה בענף הבניה וגובה הקופה המשותפת.

בפרשת כרכבי, ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל [פורסם בנבו], נקבע "יש איפוא לבצע קזוז מתאים בין תביעת העזבון לבין תביעת התלויים. מקום בו אין זהות בין היורשים לבין התלויים, יש לנכות מתביעת העזבון את תביעת התלויים, כיוון שהזכות הישירה והעצמאית של התלויים לתבוע פיצויים מן המזיק מייתרת את הצורך של המנוח לשאת בהוצאה זו... כאשר יש זהות בין היורשים לבין התלויים, ותביעת התלויים גבוהה יותר, מורה הילכת הנכוי לנכות מתביעת התלויים את תביעת העזבון בגין אובדן ההישתכרות "בשנים האבודות". כאשר תביעת העזבון גבוהה יותר יש להפחית את תביעת התלויים (בגין הפסדי התמיכה) מתביעת העזבון.

...

אי לכך, והיות ולא הונחה בפניי תשתית ראייתית כלשהי לסתירת חזקת התלות הנ"ל, הטענה נדחית והחישוב יערך עד לגיל 18.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: נזקי התלויים – 1,972,187 ₪.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים את הוצאותיהם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%.

וסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) קובע כלהלן: זכות לתביעה (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה [.

בנסיבות אלה, טענה מבטחת הרכב כי המל"ל לא זכאי לחזור עליה בתביעת שבוב, מאחר שבעקבות מותו של הניזוק לא נגרם נזק לקופת המל"ל. טענה זו נדחתה על ידי מאחר שהמבטחת נהנתה מניכוי הגימלאות בתביעת העזבון ומאחר שתגמולי קצבת השארים נוכו מהנזק שניגרם לתלויים ולשארים של המנוח (וראו בהרחבה שם).

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סיכומו של דבר, שאין לטענת המערערות על מה לסמוך, והכלל של "ביחד ולחוד" חל כלפי הניזוק וכלפי המל"ל שנכנס בנעליו.

סוף דבר אשר על כן, ערעור המערערות נדחה על כל חלקיו.

בפסק דין מיום 9.8.19 הוכרזה החייבת פושטת רגל וזאת לאחר שב"כ החייבת הודיע כי ניתן צו ירושה לפיו הוכרזה החייבת כיורשת של בנה המנוח וכי תביעת העזבון לפיצויים בגין הנזק שניגרם עקב מותו של הבן המנוח בתאונת דרכים הוגשה מזמן ואוחדה ביחד עם 4 תביעות של עזבונות ההרוגים האחרים באותה תאונה (להלן-"התביעה").

...

לאחר שיישמתי את הוראות הדין לעיל ואת העקרונות שהותוו בפסיקה אני סבור כי נסיבות החייבת, נתוני ההליך ומקור הכספים שמתוכם תשלם החייבת את החובות לנושים מצדיקים היעתרות חלקית לבקשת הנאמן שבפניי כפי שאסביר להלן ; כאמור כפי שציינתי בהחלטתי מיום 17.5.18, לולא זכויות החייבת בתביעת עיזבון בנה המנוח, הרי לאור נסיבותיה ונתוניה היא היתה זכאית לקבל הפטר לאלתר וההליך למעשה נמשך אך בשל התביעה והתועלת העשויה לצמוח לנושים ככל שתתקבל התביעה וייפסקו פיצויים לטובת החייבת –כיורשת של בנה המנוח.

מנגד לשיקולים שפירטתי לעיל, יש ליתן משקל גם לעובדה כי החייבת קיבלה בסופו של דבר פיצוי בשיעור של מעל מיליון ₪ שמגלם בתוכו גם פיצוי בגין הפסד התמיכה שהייתה המנוחה מקבלת מהכנסת הבן המנוח (פיצוי בגין "השנים האבודות"), ותמיכה זו אם הייתה קיימת בפועל בעת הכרזת החייבת כפושטת רגל סביר להניח שהייתה מובילה לקביעת תוכנית פירעון שתכלול כיסוי מלוא החובות המאושרים של החייבת.

באיזון הראוי בין השיקולים שפירטתי לעיל, ותוך מתן משקל גם לנסיבות הטראגיות שבגינן נפסקו הפיצויים לזכות החייבת, אני סבור כי על החייבת להוסיף לסכום תביעות החוב המאושרות את הפרשי ההצמדה ומחצית מסכום הריבית ממועד מתן צו הכינוס ועד התשלום בפועל וכך אני מורה.