תביעת עזבון נגד עו"ד בטיפול ברישום מקרקעין

הבקשה לביזיון ביהמ"ש: ביום 8.9.19 הגישה התובעת בבית המשפט השלום בחיפה בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש כנגד עיזבון המנוח [ת"א (שלום חי') 10904-09-10] במטרה "לאכוף על המשיב את החלטת בית המשפט מיום 2.6.2013 (צ"ל 2.7.13, ע"א) לעניין רישום ביניין בטבו, והעברת זכויות על שם המבקשת"; וכן: "לחייב את המשיב בקנס יומי בסך 1,000 ₪ עבור כל יום איחור בהשלמת רישום הבנין" (להלן: "הבקשה לביזיון").

התובעת טענה בבקשה לביזיון, כי ההיתחייבות היחידה בהסכם הפשרה שלא בוצעה, היא התחייבות המנוח לרשום בית משותף, ועל הנתבעת כיורשת המנוח לעשות כן. ביום 19.10.20 הגישה הנתבעת תשובתה לבקשה לביזיון שבה הובהר כי תיק רישום הבית המשותף הוגש כבר באותה העת ללישכת המפקחת על רישום המקרקעין על ידי משרדו של עו"ד גרי אביבי, מי שטיפל בהסכמי המכר.

מטעם הנתבעת, העידו עו"ד נורית רג'ינשוילי שיעבדה במשרדו של עו"ד גרי אביבי שטיפל בעבור המנוח ברשום הבית המשותף ורישום זכויות הבעלים בבניין נשוא התובענה (על תצהירה מיום 27.12.22, נ/1) והמשיכה בטיפול הרישום כעצמאית; ובנה של הנתבעת, מר שגיב בן שושן [על תצהירו מיום 10.1.23, נ/2; על המסמך, נ/3; על המסמך, נ/4; על המסמך, נ/5; ועל החלטת כב' השופט י' פרידמן מיום 9.9.19 שניתנה בבקשה לביזיון בת"א (שלום חי') 10904-09-10, נ/6].

פטירתו של המנוח או העובדה שלאחר שהסתיים הטיפול בתב"ע, פעלו בניה של הנתבעת בשקידה ראויה לרישום הבית המשותף (וראו, בעיניין זה: עדות עו"ד נורית רג'ינשוילי שנתבקשה להתחיל לטפל בעיניין הרישום בשנת 2020 (פרו', עמ' 20, ש' 32), אין בהם כדי לשמש הגנה כנגד העיכוב ברשום שכן כידוע, "הפרה" אינה טעונה "אשמה". לא נעלמו מעיניי בקשות התובעת לעכב את רישום הבית המשותף, על פי בקשות למתן צו מניעה שהוגשו על ידי התובעת במסגרת ת"א (מחוזי חי') 48538-03-21 ובת"א (שלום חי') 33388-03-21.

...

בעניין נאות דברת [ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן נהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, 359 (1992)] נקבע כי "במקרים מיוחדים אפשר שייפסקו פיצויי עוגמת נפש לחברה אדם, והוא במקום שבו ניתן לזהות חברה ואדם". בנסיבות המקרה שלפנינו, שוכנעתי כי החברה התובעת מזוהה עם התובע באופן המצדיק פיצוי בגין נזק לא ממוני מאת הנתבעת.

בנסיבות אלו, סבורני כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת בשל העיכוב המשמעותי ברישום הבית המשותף ע"ש התובעת.

באשר להוצאות ושכר הטרחה: לנוכח סכומה המופרז של התביעה, והעובדה שחלק מן הסעדים שנתבעו במסגרתה, נמחקו במסגרת פסקי דין חלקיים שניתנו במסגרת הליך זה או במסגרת פסק דין זה, ומאידך בשים לב לכך שבעת הגשת התביעה המקורית ע"י התובעת, טרם נרשם הבית המשותף, וגם בעת הגשת התביעה המתוקנת טרם הודע לתובעים על רישום הבית המשותף הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, חלק מסכום האגרה ששולם על ידי התובעים בסכום כולל של 12,500 ₪, וכן לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 15% מסכום הפיצוי שנפסק, בתוספת מע"מ. הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ראו בעיניין זה: הוראת סעיף 2 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק המתנה), לפיה "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה"; סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הקובע כי עסקה במקרקעין נגמרת ברשום וכי עסקה שלא נגמרה ברשום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה; ע"א 6369/98 גרינברג נ' גרינברג, פ"ד נד(4) 409 (2000); ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' חיים פרח, פ"ד נח(2) 106 (2003).

"כאשר מוגשת תביעה כנגד עיזבון, מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל" (ע"א 323/86 לרנר נ' ניב (31.12.1986); וראו גם: ע"א 2556/05 זלוטי נ' אינדיבי (08.02.2009); ע"א 45/15 נבולסי נ' נבולסי (15.05.2017); עמ"ש (ת"א) 6964-12-20 פלונית נ' אלמונית (16.3.2022)).

מכאן, שאין בסיס לטענת א' בכתב התביעה כי היא לא ידעה שלא נרשמה לזכותה הערת אזהרה וכי ציפתה שעוה"ד שטיפלו בעסקת המתנה ישלימו את הרישום.

...

לסיכום: לא הוכח כי האב גמר בדעתו להתקשר עם א' בהסכם המתנה.

אף אם היה מקום לראות בנתבע כמי שנושא בנטל להראות כי לא התקיימה גמירת דעת מצד האב, הרי שלנוכח מכלול העובדות כפי הוכחו הוא, עמד בנטל זה. המסקנה כי ההסכם אינו משקף את רצונו החופשי והעצמאי של האב מסתברת הרבה יותר מהמסקנה שההסכם נחתם מתוך רצונו החופשי של האב ולאחר שהאב גמר בדעתו להתקשר בו. לנוכח האמור – התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 35,000 ₪.

מנגד, ככל שייקבע כי בני הזוג המנוחים לא מכרו זכויותיהם לאדמה, הרי שאין כל משמעות להסכם השני, והתובע יגיש תביעה נגד החברה ובעלת המניות שלה, נגד עיזבון עו"ד קירשנר, ונגד עו"ד מיכלין ועו"ד נעמי לביא שייצגו את אדמה בעסקת המכר.

כיצד זה עו"ד מיכלין אישר את הפרוטוקול בשנת 1994, וזאת כאשר מת/7 עולה כי כבר בשנת 1984 החזיר לאדמה את כל החומר בעיניין חלקה זו, ולכל המאוחר, סיים הטיפול בעיניין אדמה בשנת 1986 כעולה מ- ת/8??? עוד יש לציין כי בעוד שבפרוטוקול, ת/7, המתייחס לרכישת ומכירת חלקה 40, מצוינת רק "אסתר כוכבי" כקונה, אף שהזכויות שלכאורה נמכרו על ידי בני הזוג המנוחים, נרשמו בלישכת רישום המקרקעין ע"ש כוכבי אסתר ומנשה.

...

ב"כ התובע ביקש בסיכומיו שאם בית המשפט יגיע למסקנה כי קיים ספק באותנטיות ובכשירות המסמכים הרלוונטיים לעסקאות המכר, יפרט את הבסיס לקביעתו "תוך הצבעה על האדם האשם לגישתו בכך". ואולם, הדבר אינו נחוץ, אינו נדרש להכרעתי, חורג מן הסמכויות שניתנו לי במסגרת הליך זה, ואף עשוי להסב עיוות דין למי מן הגורמים שהיו מעורבים בעסקאות, שאינם צד להליך, ושלא ניתנה לו הזכות להשמיע את גרסתו וטיעוניו ביחס להתרחשות.

סוף דבר, משלא שוכנעתי באמיתותה של העסקה בין בני הזוג המנוחים לאדמה אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעות 2-1 שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

בטרם החתימה על הסכם המכר הפקידה המוכרת את הבקשות לרישום צוי הירושה בלישכת רשום המקרקעין, אך במהלך הטיפול בבקשות התברר כי ברשומי הזכויות נפלה שגגה במספרי הזהות, דבר אשר הצריך טפול מקדים לתיקונם ע"י הגשת בקשה לתיקון הרישום.

התביעה הוגשה על ידי עורך דין אחר לפיה ביקשה התובעת לפסוק לה את הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם.

בעניינינו, התובעת טוענת כי הנתבע מעל בתפקידו תוך שנימנע מלהגיש תביעה נגד המוכרים בשל הפרת ההסכם אולם, משהתובעת בחרה שלא לברר את התביעה בעצמה או למצער להגישה מחדש לאחר מחיקתה , הרי היא בעצמה ויתרה על זכותה לתבוע את הפצוי המוסכם שלכאורה היא זכאית לו. יתרה מזאת, הגשת התביעה נגד המוכרת בשיהוי כה ניכר ועל סף תקופת ההתיישנות, גרם לנזק ראייתי הן לנציגי המוכרת, למיופה כוחה שלא היה בחיים באותה תקופה ולמנהלי עזבונה, שעדותם יכולה הייתה להיות דרושה בהליך זה; והן לנתבע עצמו בהגנתו כאן.

...

התובעת לעומת זאת, טוענת כי דין הבקשה להידחות.

איני מקבל טענת התובעת בעניין זה. התנהלות התובעת בתביעה הנ"ל היתה התנהלות רשלנית שכן היא הגישה את התביעה כנגד מנהלי עיזבון המוכרת וכנגד מיופה כוחה בשיהוי ניכר, לאחר שכבר חולק העיזבון; היא אף צירפה לתביעה נתבעים שאינם מהווים אישיות משפטית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת תצהירים מטעם התביעה הגישו התובעים בקשה למתן צו שמופנה כלפי קרן ליד מדרשת ארץ ישראל בע"מ, קרן לגאולת הקרקע על יד מדרשת ארץ ישראל קדומים (אלון מורה) (להלן: הקרנות) וקמ"ט משפטים ורישום המקרקעין באיו"ש (להלן: קמ"ט מקרקעין) לעיון ולהעתקה של מסמכים שקשורים למקרקעין מושא התביעה המצויים במרשמיהם או בשליטתם.

במבוא להסכם 95 נאמר: "הואיל ועינב פנה לעוה"ד לטפל במקרקעין בהתאם לרשימה הרצופה להסכם זה ומהוה חלק בלתי נפרד הימנו ומסומנת "א" (להלן – "המקרקעין") ובתמורה לטיפול יקבל 50% מן הרווחים שינבעו מן המכירה ובהתאם לתנאים האמורים בהסכם זה. והואיל ועוה"ד הסכים לטפל במקרקעין ולטפל במכירת הזכויות ובתמורה לטיפול יקבל עוה"ד 50% מן הרווחים שינבעו מן המכירה וכאמור ברשימה – נספח "א"; בהסכם 95 התחייב נביאי לטפל במקרקעין על פי החלטת הצדדים פעם בפעם וכן לטפל במכירת הזכויות במקרקעין במצבם או לאחר הרישום הראשון (סעיף 2).

כל הפרה שבוצעה לאחר מותו היא הפרה שהן אחריות לה. כמו כן, כיורשות העזבון יש להן שליטה מלאה מכוח הדין על מלוא נכסיו, הרשומים והלא רשומים, ובכלל זה הקרקעות הרשומות באופן אישי על שמו במרשמים החוקיים, ובכלל זה אצל קמ"ט המקרקעין ואצל הקרנות.

מכל מקום הטענות שלפיהן על התובעים להגיש תביעת חוב למנהל העזבון וכן שלא ניתן להגיש נגדן תביעה בטרם חולקו נכסי העזבון דינן להתברר בשלב מאוחר יותר, ככול שהתובעים יבקשו להגיש תביעה כספית נגד הנתבעות.

...

אולם בהתחשב בכך שאין מדובר בסעד אחר אלא הרחבת אותו סעד שנתבע במסגרת כתב התביעה, בכך שהתבררו כל הראיות הדרושות להכרעה לגבי סעד זה, באופן שאין צורך בקיומה של התדיינות נוספת, בכך שהנתבעים בסיכומיהם לא הגיבו לבקשה זו ולא צפוי שייגרם להם עיוות דין בשל קבלתה, אני נעתרת לבקשה למתן חשבונות עד ליום פסק הדין.

לא מצאתי להיעתר לבקשה להרחיב את הסעד גם לתקופת המשך שאינה ידועה.

בהמשך לכך אני מורה כדלקמן: הנתבעים ימציאו לתובעים תצהיר שמפרט את התקבולים שצמחו מהמקרקעין מושא ההסכמים מיום חתימת הסכם 87 ועד יום פסק הדין.