תביעת עזבון מעביד שנפטר

] "נישאלה שאלה, אם נתונה לבית הדין הסמכות לידון בתביעות שעילתן אמנם ביחסי עובד ומעביד, אלא שלמעשה אחד הצדדים איננו העובד או המעביד גופא אלא חליפו של אחד מהם, כגון שנפטר העובד או המעביד והתביעה מוגשת על ידי עיזבונם או שהיא מוגשת נגד כונס הנכסים של המעביד או הנאמן בפשיטת רגל וכד'. השאלה נדונה בבית הדין הארצי, והוא החליט ברוב דיעות, בתיק ערעור 3-8/70 [עניין ליבוביץ הנ"ל – א.א.], כי לפי הנוסח של סעיף 24 (א)(1) אין בית הדין לעבודה מוסמך לידון בתביעות מסוג זה.

...

ההלוואה לא נפרעה כסדרה ומשהפניות לַלוות – העובדת הזרה והלוות הנוספות, לא הועילו, הושלם ונחתם ביום 13.3.18 חלק נוסף בכתב ההמחאה שהוא "הוראת הנפרע" (ראו סעיף 4 לכתב ההמחאה) ובו הורה הנפרע (מורלונס) כך: "אני מורה לחייב או למי שבא/ים במקומו, להעביר כל סכום כסף המגיע היום ו/או יגיע בעתיד לממחה [העובדת הזרה – א.א.] ואינו מוגן בדין, לחשבון מס. ... ע"ש אדוורד בלאו [המערער – א.א.] בבנק ... בסניף ..." כתב ההמחאה (עם "הוראת הנפרע") יחד עם מכתב הסבר מפורט והמלצה להתייעץ עם עו"ד נשלחו למשיבים בדואר רשום שהתקבל על ידם (אצל המשיבים 1 ו-2 – ביום 2.4.18 ואצל החברה – ביום 1.4.18).

וכך נפסק: "לאחר שעיינו בטיעוני המבקשת [החברה כאן – א.א.] והמשיב [המערער כאן – א.א.], הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להתקבל מן הטעם שבשום שלב לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעים ומאחר ואין מקורו של הסכסוך בין התובע לנתבעים ביחסיהם כעובד ומעביד. מאחר ומדובר בתנאים מוקדמים לסמכותו העניינית של בית הדין אשר אינם מתקיימים בעניינו של המשיב, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה." אשר למבחן הצד הוסיף בית הדין האזורי כי אין לראות במערער "חליף" של העובדת הזרה, שכן אין הוא בא בגדרו של "עזבון" (כפי שנקבע בעניין פרידמן[footnoteRef:2]) או בגדר חליף כפי שנקבע בעניין מ.ב.ע.[footnoteRef:3], שם נקבע כך: [2: דב"ע (ארצי) מז/3-64 עזבון פרידמן אברהם - מעון אמשינוב בע"מ, פד"ע יט 257 (1988).

יאמר כבר עתה כי לטעמנו ספק אם להוראות סעיף 8 לכתב ההמחאה (ראו סעיף 2ג' לעיל) יש תוקף משפטי.

סוף דבר ערעור המערער מתקבל במובן זה שנקבע כי לבית הדין האזורי הסמכות העניינית לדון בתובענה.

בהתחשב בשאלה העקרונית שהתעוררה לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות בערעור והליך זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתום ההליך.

לאחר פטירת המעסיק ולאחר שנמכר העסק לשותפו של המעסיק שהוא דוד התובע והוא החל לעבוד אצלו, הוגשה תביעה זו נגד עיזבון המעסיק.

...

הטענה בענין זה נדחית.

בהעדר כל ראיה להיקף השמוש במוצרי החנות, אין מקום לקבל הטענה והיא נדחית.

נוכח התוצאה דלעיל לפיה נפסקו לתובע כ3% בלבד מסכום תביעתו מצאנו לנכון לחייב אותו בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪.

כתב התביעה: הנתבע הוא עו"ד והתובעים שכרו את שירותיו – לקבלת שכר עבודה שהגיע לתובעת מעזבון המנוח שאצלו עבדה עובר לפטירתו.

כתב ההגנה: לטענת הנתבע, במהלך חודש יוני 2019 פנה אליו התובע 1 על מנת לייצג את בת זוגו התובעת לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות ממעבידה באמצעות עיזבון המעביד שהלך לעולמו.

...

בסופו של דבר, הנתבע –לטענתו – שוחח עם עוה"ד גב' גולן והיא השתכנעה להעביר לתובעת את הסכום המגיע לה – והסכום הועבר ללא צורך בנקיטת הליכים מעבר לאותו מכתב התראה שנשלח.

במצב דברים זה יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעים בהוצאות ההליך, בשים לב לכך שהנתבע והעד מטעמו – עורך דין גם הוא – הוטרחו לשווא.

סיכומו של דבר – התביעה נדחית והתובעים יישאו בהוצאות הנתבע בסך 1,200 ₪.

לטענתם הם לא היו מעסיקיו של העובד בשום שלב ולא השתמשו בשירותיו; חלה היתיישנות באשר לחלק מהזכויות הנתבעות והעובד מנוע לתבוע בגינן כבר משנת 2010; שכרו של העובד, אשר היה גבוה בהרבה מהמקובל בענף, כלל תשלומים בגין זכויותיו הסוציאליות; העובד נהג לקבל מהוריהם המנוחים כספים נוספים במזומן בגובה אלפי שקלים בגין זכויות שונות וכן הלוואות שטרם ניפרעו; העובד יצא לחופשות ארוכות מחוץ לישראל בגינן קיבל שכר מלא; העובד זכה לתנאי מחיה גבוהים הכוללים מימון ארוחות, טלויזיה פרטית עם כבלים ותשלום בגין הטלפון הנייד; העובד חתם על "זכרון דברים" במסגרתו הודה כי התפטר, וכן ביקש לראות בכספים שונים שניתנו לו כסילוק סופי של טענותיו כלפי המנוחים (להלן – כתב הויתור); ככל שיקבע כי היורשים חבים בתשלומים לעובד, יש לקזז מהם חובות שעזבון המנוח חב להם כנושים (מכוח סעיף 104(א)(3) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה) ובכלל זאת עלות שיכון המנוח והעובד ביחידת דיור בביתו של איתמר כפי שתומחרה על ידי שמאי; כן יש לקזז כספים ששילם המנוח עבור העובד והמותרים בנכוי על פי חוק כגון תשלומים לביטוח רפואי ומימון מגורי העובד והוצאות נילוות, דמי חופשה ששולמו לעובד ביתר וכספים ששולמו לעובד מעבר לשכרו, בסך כולל של 85,524 ש"ח. היורשים הוסיפו וטענו כי חרף היחסים הקרובים בין העובד למנוח והעובדה כי מצבו הרפואי של המנוח הדרדר בסמוך לפטירתו, ועל אף הפצרותיהם, היתעקש העובד לנסוע לחופשה של חודשיים ובכך "עשה מעשה שלא יעשה שהביא לפטירת אדם קשיש אשר אהב את סונימאל ונתן בו אמון". לטענת היורשים הובהר לעובד כי נסיעתו בנסיבות אלה תביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, אך הוא בחר לצאת לחופשה ובכך למעשה נטש את המנוח והתפטר, ובפרט שעה שהמחליף שהביא היה עובד לא חוקי ולא מוסמך, ומקום ששיקר בנוגע ליעד נסיעתו אשר הייתה בפועל "נסיעת עסקים ותענוגות לאוקראינה". המדובר בהתנהגות מחפירה של "הפקרת אדם חסר ישע שהיה תלוי בו" שיש בה לשלול מעובד פצויי פיטורים וזכויות נוספות, אף אם היה נקבע שהוא זכאי להן.

...

דין הטענה להידחות.

דין טענות הקיזוז להידחות.

סוף דבר הערעורים נדחים בעיקרם בכפוף לשני אלה: החיוב בגין דמי הבראה יעמוד על סכום של 17,041 ש"ח חלף האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

רקע לפני תביעת שבוב מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), להשבת גמלאות תלויים אותם שילם וישלם התובע לאלמנה ולילדי המנוח מ.י. (להלן: "המנוח") יליד 19.08.1976 שנפטר בעקבות תאונת עבודה מיום 14.5.2010.

מכאן שמקום בו המעסיק הנו מבוטח של המוסד לביטוח לאומי אין לו עילת תביעה כנגד מבוטחו (ר' לעניין זה לדוגמא גם רע"א 686/97 מנורה – חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח משה תמר ז"ל, פ"ד נג(5) 145(1999); ע"א 5584/01 עזבון המנוח שמואל מנשה ז"ל נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נח(4) 677(2004)), ומכאן שלו עסקינן במעסיק כחב יחיד כלפי הניזוק לא הייתה עומדת לתובע עילת תביעה כנגדו ותביעתו הייתה נדחית על אתר.

...

רקע לפני תביעת שיבוב מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), להשבת גמלאות תלויים אותם שילם וישלם התובע לאלמנה ולילדי המנוח מ.י. (להלן: "המנוח") יליד 19.08.1976 שנפטר בעקבות תאונת עבודה מיום 14.5.2010.

לטענת התובע הוא אינו יודע ואינו יכול לדעת מהן הנסיבות שגרמו לתאונה אך התאונה נגרמה ע"י נכס שהנתבעת ייצרה או בדקה או הינה אחראית על תקינותו או אישרה השימוש בו כאשר המקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה משנקטה בה ולכן על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה.

סוף דבר המסקנות מהאמור לעיל הן כי לא הוכחה חבות הנתבעת בנסיבות העניין.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

לנוכח סכום התביעה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 150,000 ₪.