תביעת עזבון ותלויים בגין תאונת דרכים - מחלוקת על נזק

לפניי תביעת עזבון ותלויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), שהוגשה על ידי הוריו (התובעים 5 ו- 6), אלמנתו (התובעת 2 - להלן: "האלמנה") וילדיו הקטינים (התובעים 3 ו- 4 - להלן: "היתומים") של ראיד סלאמה ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר קיפח את חייו בתאונת דרכים ביום 8.12.2016, עת נהג ברכבו הפרטי (תאונה עצמית).

תקופה אובדן תמיכה – תביעת תלויים הפסד הישתכרות – תביעת עזבון לעבר – ממועד התאונה (12/2016) עד למועד מתן פס"ד (8/2020) שכר מנוח: 5,945 ₪ שכר אלמנה: 1,500 ₪ קופה משותפת: 7,445 ₪ מספר ידות: 5 ידות (מנוח, אלמנה, 2 ילדים, משק בית) שווי ידה: 1,489 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 4,456 ₪ = 1,489 ₪ - 5,945 ₪ סה"כ הפסד כולל ריבית מאמצע התקופה 203,562 ₪ שכר מנוח: 5,945 ₪ שכר אלמנה: 1,500 ₪ קופה משותפת: 7,445 ₪ מספר ידות: 6 ידות (מנוח, אלמנה, 2 ילדים, משק בית, חסכון) שווי ידה: 1,241 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 4,704 ₪ = 1,241 ₪ - 5,945 ₪ סה"כ הפסד כולל ריבית מאמצע התקופה 214,899 ₪ ממועד מתן פס"ד ועד הגיע תובע 3 לגיל 18 (7.3.2027) עד 8/2022 (תום לימודיה של האלמנה) שכר מנוח: 7,668 ₪ שכר אלמנה: 1,500 ₪ קופה משותפת: 9,168 ₪ מספר ידות: 5 ידות (מנוח, אלמנה, 2 ילדים, משק בית) שווי ידה: 1,834 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 5,834 ₪ = 1,834 ₪ - 7,668 ₪ סה"כ הפסד 135,743 ₪ מ- 9/2022 עד 8/2025 שכר מנוח: 7,668 ₪ שכר אלמנה: 5,300 ₪ קופה משותפת: 12,968 ₪ מספר ידות: 5 ידות (מנוח, אלמנה, 2 ילדים, משק בית) שווי ידה: 2,594 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 5,074 ₪ = 2,594 ₪ - 7,668 ₪ סה"כ הפסד 164,474 ₪ מ- 9/2025 עד 7/3/2027 שכר מנוח: 10,233 ₪ שכר אלמנה: 5,300 ₪ קופה משותפת: 15,533 ₪ מספר ידות: 5 ידות (מנוח, אלמנה, 2 ילדים, משק בית) שווי ידה: 3,107 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 7,126 ₪ = 3,107 ₪ - 10,233 ₪ סה"כ הפסד 108,067 ₪ סך ההפסד הכולל לתקופה זו: 408,284 ₪ עד 8/2022 (תום לימודיה של האלמנה) שכר מנוח: 7,668 ₪ שכר אלמנה: 1,500 ₪ קופה משותפת: 9,168 ₪ מספר ידות: 6 ידות (מנוח, אלמנה, 2 ילדים, משק בית, חסכון) שווי ידה: 1,528 ₪ הפסד חודשי: 6,140 ₪ = 1,528 ₪ - 7,668 ₪ סה"כ הפסד 142,853 ₪ מ- 9/2022 עד 8/2025 שכר מנוח: 7,668 ₪ שכר אלמנה: 5,300 ₪ קופה משותפת: 12,968 ₪ מספר ידות: 6 ידות (מנוח, אלמנה, 2 ילדים, משק בית, חסכון) שווי ידה: 2,161 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 5,507 ₪ = 2,161 ₪ - 7,668 ₪ סה"כ הפסד 178,485 ₪ מ- 9/2025 עד 7/3/2027 שכר מנוח: 10,233 ₪ שכר אלמנה: 5,300 ₪ קופה משותפת: 15,533 ₪ מספר ידות: 6 ידות (מנוח, אלמנה, 2 ילדים, משק בית, חסכון) שווי ידה: 2,161 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 8,072 ₪ =2,161 ₪ - 10,233 ₪ סה"כ הפסד 115,918 ₪ סך ההפסד הכולל לתקופה זו: 437,256 ₪ 8.3.2027 עד הגיע תובע 4 לגיל 18 (17.11.2028) שכר מנוח: 10,233 ₪ שכר אלמנה: 5,300 ₪ קופה משותפת: 15,533 ₪ מספר ידות: 4 ידות (מנוח, אלמנה, ילד, משק בית) שווי ידה: 3,883 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 6,350 ₪ = 3,883 ₪ - 10,233 ₪ סה"כ הפסד 102,084 ₪ שכר מנוח: 10,233 ₪ שכר אלמנה: 5,300 ₪ קופה משותפת: 15,533 ₪ מספר ידות: 5 ידות (מנוח, אלמנה, ילד, משק בית, חסכון) שווי ידה: 3,107 ₪ (מעוגל) הפסד חודשי: 7,126 ₪ = 3,107 ₪ - 10,233 ₪ סה"כ הפסד 114,570 ₪ 18.11.2028 עד 9.7.2049 (גיל פרישה של המנוח) שכר מנוח: 10,233 ₪ שכר אלמנה: 9,000 ₪ קופה משותפת: 19,233 ₪ מספר ידות: 3 ידות (מנוח, אלמנה, משק בית) שווי ידה: 6,411 ₪ הפסד חודשי: 3,822 ₪ = 6,411 ₪ - 10,233 ₪ סה"כ הפסד 552,741 ₪ שכר מנוח: 10,233 ₪ שכר אלמנה: 9,000 ₪ קופה משותפת: 19,233 ₪ מספר ידות: 4 ידות (מנוח, אלמנה, משק בית, חסכון) שווי ידה: 4,808 ₪ הפסד חודשי: 5,425 ₪ = 4,808 ₪ - 10,233 ₪ סה"כ הפסד 784,532 ₪ סה"כ 1,266,671 ₪ 1,551,257 ₪ החישוב נערך ביום מתן פסק הדין באמצעות תוכנת "המשערכת באנטרנט". אובדן זכויות פנסיוניות הזכאות לפצוי בראש נזק זה בשיעור של 12.5% מהפסד ההכנסה ב"שנים האבודות" אינה שנויה במחלוקת (ראו סעיף 158 לסיכומי התובעים וסעיף 120 לסיכומי הנתבעת).

לשיטתם, על הפצוי בראש נזק זה "לגלם את ההפסד "הממוני" וגם את ההפסד "הרגשי" שניגרם לתלויים עקב מות האב והבעל" (סעיף 169 לסיכומי התובעים) ומכאן עתירתם לפסוק פיצוי בסך של 150,000 ₪ לכל אחד מהיתומים, בני 6 ו- 7 במועד פטירת המנוח, "שצריכים לגדול ללא דמוית אב בתקופה חשובה של הילדות ועיצוב האישיות" (סעיף 170 לסיכומי התובעים), וסך נוסף של 300,000 ₪ לאלמנה הצעירה, אשר "גם אם... היתה רוצה להתחתן בשנית, הסיכוי שלה להתחתן שוב הוא בקושי אחוז אחד. וזאת מאחר שנישואים שניים של אלמנות בעיקר אמהות לילדים אינו מקובל בחברה הערבית" (סעיף 171 לסיכומי התובעים).

...

אין בידי לקבל את טענת התובעים לפיה יש להעמיד את שכרו של המנוח לצורך חישוב ההפסד לעתיד על סך של 8,500 ₪ לחודש לחמש השנים הראשונות ולאחריהן על סך של 16,500 ₪ לחודש (ראו סעיפים 27 - 105 לסיכומי התובעים), ומוצאת אני לדחותה.

לפיכך, מורה אני על ניכוי "דמי השיקום" בלבד, כעתירתה החילופית של הנתבעת (ראו תעודת עובד ציבור שהוגשה ביום 16.1.2019).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל עומד הפיצוי בתביעת התלויים על סך כולל של 1,775,005 ₪ הפסד תמיכה ב"שנים האבודות" 1,266,671 + 158,334 ₪ אובדן שירותי בעל ואב 350,000 ₪ והפיצוי בתביעת העיזבון עומד על סך כולל של 1,810,568 ₪ הפסדי הכנסה ב"שנים האבודות" 1,551,257 + 193,907 ₪ כאב וסבל 45,404 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 20,000 ₪ לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים 2-4 כתלויים וכיורשי המנוח: הפסד תמיכה ב"שנים האבודות" (תביעת תלויים) אובדן שירותי בעל ואב (תביעת תלויים) חלקם בתביעת העיזבון על פי צו הירושה שיוצג (חלקם על פי צו הירושה מההפרש בין הפסדי ההכנסה ב"שנים האבודות" בתביעת העיזבון ובין הפסדי התמיכה בתביעת התלויים + כאב וסבל + הוצאות קבורה ומצבה) בניכוי תגמולי המל"ל כמבואר בסעיפים 37 – 45 לעיל.

כן תשלם הנתבעת לתובעים 5-6 כיורשי המנוח את חלקם בתביעת העיזבון על פי צו הירושה שיוצג.

לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי חיפה (השופט א' בולוס) ביום 19.11.2019 בגדריו של ת"א 17972-01-18, ואשר חייב את המבקשת – המערערת לפנינו על פסק דין זה – לשלם למשיבים 6-2 פיצויים בסך של 1,976,346 ש"ח, מעבר לתשלום קצבת שאירים על ידי המל"ל, ולמשיבה 7 סך של 45,124 ש"ח, וכן תשלום של שכר טירחת עו"ד בשיעור של 15.21% מיתרת סך הפיצויים הכולל לאחר ניכוי תשלומי המל"ל. פסק הדין מושא העירעור ניתן במסגרתה של תביעת עזבון (המשיב 1) ותלויים (המשיבים 7-2) בעקבות תאונת דרכים מיום 23.5.2017 אשר ארעה למנוח בעת שנהג ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה על ידי המבקשת (להלן: מנורה).

פסק הדין קמא במסגרת ההליך קמא לא התעוררה מחלוקת בנוגע לסיווגה של התאונה כתאונת דרכים או בנוגע לכסוי הבטוחי.

לא עלה בידי מנורה לשכנעני כי אם בקשתה תדחה וערעורה יתקבל ייגרם לה נזק בלתי הפיך, וכי הסיכון שלא ניתן יהיה להחזיר לה את כספה הוא ממשי – זאת, בעיקר בשים לב לקיצבת השאירים שהמשיבים אמורים לקבל מהמל"ל. יחד עם כך, מדובר בסכום כסף לא מבוטל, הקרוב ל-2,000,000 ש"ח; ואדם ממוצע עלול להתקשות להחזירו במידה ויידרש לעשות כן אחרי שהכסף כבר הגיע לידיו והוא עשה בו שימוש (ראו: עניין אשכנזי; עניין הדסה; ע"א 8693/11 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' עיזבון המנוח ניב יבור ז"ל (7.2.2012)).

...

סיכויי הערעור שבגדרו הוגשה הבקשה אינם נראים לי גבוהים, אך איני נדרש להעריכם, שכן די בבחינתו של מאזן הנוחות כדי להצדיק את המסקנה אליה הגעתי.

במסגרת האיזון בין מכלול האינטרסים עליהם עמדתי לעיל, סבורני אפוא כי יש להורות על עיכוב של מחצית מסכום הפיצוי הכולל, שכאמור נפסק לטובת המשיבים על ידי בית משפט קמא – זאת, בניכוי הסכום שכבר שולם להם על ידי מנורה.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה באופן חלקי ומתיר למנורה לעכב תחת ידה סכום של 1,164,467 ש"ח, מתוך סך הפיצויים שנותר לה לשלם למשיבים לפי פסק הדין קמא (1,874,050 ש"ח), וזאת עד להכרעה בערעור.

התביעה שלפניי הוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן:החוק).

אין מחלוקת על חבות הנתבעים לפצות התובע בגין נזקיו.

אולם, כאשר נתון זה אינו בנמצא - למשל מקום בו ברור כי לתובע לא יהיו תלויים מחמת תוחלת חיים קצרה במיוחד או חוסר-הכרה מתמיד - עלול להתעורר קושי בהפעלת דרך החישוב הזאת.

כן נקבע שם: והדברים אינם מתייחדים לקטין; יפים הם לגבי כל ניזוק חסר-תלויים, בין שקוצרה תוחלת חייו כליל ביום התאונה ובין שקוצרה אך בחלקה והוא נותר בחיים ותבע הוא עצמו את נזקיו.

במקרה שלפנינו מתאימות יותר ההלכות שניתנו בע"א 9209/03 עיזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (16.11.08) (להלן: הילכת ניסן) לעניין קצבת זקנה: "אובדן קיצבת הזקנה של ניזוק בשל עוולה הנו נזק בר פיצוי הן בגדר תביעתם של התלויים והן בגדר תביעת עזבונו של ניזוק אשר נפטר כתוצאה ממעשה העוולה". כמו גם אופן חישוב הפסדי פנסיה כפי שנקבע בפסק הדין ת"א (מחוזי חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (31.12.13) (להלן: הילכת ע.מ.מ) (ערעור נדחה ב-ע"א 1103/14 פלוני נ' פלוני (15.4.15)), שהרי בעניינינו אין מחלוקת כי המנוח הפריש מדי חודש סכומים לקרן פנסיה : (לדוגמה מתוך תלוש 11/2016) ודוקו: גם ברע"א 1698/17 הנ"ל נקבע כי "במצב הדברים הרגיל אין מקום להוסיף פיצויים בגין קצבת זקנה", ואולם הדבר היתייחס בין היתר בכל דבריו לגבי קטין : "בנוסף, יש לזכור כי במקרים שבהם ניתן פיצוי בגין קצבת זקנה, הוא כפוף להיוון ולקיזוז הסכומים שאותם הניזוק היה אמור להפריש כדי להיות זכאי לקיצבה (שם, בפיסקה 15); ובית משפט השלום כבר ציין כי בנסיבותיו של קטין שנפטר, מדובר בסכום זניח" משמע אין שלילה של זכאות לקיצבת זקנה במקרים המתאימים, אלא שביחס לקטין אין לפסוק כן. בסופו של יום, יש לבחון את כלל הנתונים העובדתיים הרלבאנטיים המתייחסים לניזוק הספציפי.

...

לאחר ששמעתי ועיינתי בסיכומי הצדדים כמו גם טענותיהם בכתבי בית-הדין והפסיקה, מצאתי, כי יש לאמץ חלק מטיעוני כל אחד מהצדדים ביחס לשאלות שונות.

בסיכומו של דבר, התוצאה יוצאת יותר מאוזנת באופן שיש בה להביא לידי ביטוי את המורכבות של המקרה דנן, המביא לכדי סכום וראוי והלם המקרה שלפנינו, כשמצד אחד הפיצוי הנוגע להפסדי השתכרות – שנים אבודות - מחושב לפי הלכת פינץ, ומאידך גיסא החישוב הנוגע לפנסיה ולקצבת זקנה נעשה לפי הלכת ניסן וע.מ.מ בהתאמה.

סוף דבר על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2 לפצות התובע בגין נזקיו בסך של 378,350 ₪.

מדובר בתביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב אבו רומי בעקבות ארוע תאונת דרכים שהתרחש בתאריך 3/3/2021, עת רכב שהיה מבוטח אצל איילון בביטוח ניזקי צד ג', שהיה נהוג ע''י אמירה, פגע ברכב אבו רומי מאחור.

עיקר המחלוקת, כאמור, הוא הקף הנזק שניגרם לרכב אבו רומי , והאם הוא נגרם בעקבות התאונה עסקינן, וכן שאלת הכסוי הבטוחי לאמירה.

וכי על מה ולמה תסיר איילון כסוי בטוחי מאמירה, המבוטחת שלה, שלא נטען כי יש לה יד ורגל ברקימת הקנוניה הנטענת באשר להקף הנזק ברכב אבו רומי? בדקתי שוב ושוב, ניסיתי להבין, ולא מצאתי כל בסיס להסרת הכסוי הבטוחי מהמבוטחת, נשגב מבינתי על מה ולמה הגיעה איילון למסקנה כי מדובר בתביעת מירמה של אמירה, המסירה ממנה כסוי בטוחי, וכי האם יש במחלוקת על גובה הנזק כדי להביא להסרת כסוי בטוחי ממבוטח? לאיילון הפתרונים.

אוסיף ואדגיש, כי גם בהנחה שבנה של אמירה, המתמצא בתחום, העוסק כיום בצביעת מטוסים, ובעברו עסק בתחום הפחחות, היה מעורב בדרך כלשהיא בתיקון רכב אבו רומי, מדוע המסקנה המתבקשת מכך שהוא סייע לאבו רומי לנפח את נזקיו? מה האנטרס? מה הערך המוסף שהוא מקבל מכך? ומדוע יש להסיר מאימא שלו את הכסוי הבטוחי? הנהג ברכב אבו רומי בחקירתו ציין כי בנה של אמירה תיקן את רכבו של אבו רומי, טענה אשר הוכחשה ע''י בנה של אמירה, והיא נותרה תלויה באויר עת אמירה שלא הייתה מיוצגת, לא ידעה לשאול את הנהג שאלות כלשהן בנקודה זו, ואין לזקוף זאת לחובתה, או להסיק מכך את המסקנה שאיילון מבקשת להסיק, מה גם שהמוסך בו תוקן רכב אבו רומי, איננו מוסך של בנה של אמירה, בנה של אמירה איננו עובד שם, ומכאן שאמירה זו של אבו רומי, שאיילון נתלית בה לביסוס טענת המירמה, משום מה, לא בוססה.

על פי ההלכה הפסוקה על הטוען למירמה להוכיח טענתו ברמה של "וודאות קרובה" (ע"א 125/89 מפרק חברת קופל טורס נ. עיזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4), 441, 449), או של "הוכחה באפשרות גבוהה" (ע"א 1266/91 קרן נ. בנק איגוד, פ"ד מו(4), 197).

...

אוסיף ואדגיש, כי גם בהנחה שבנה של אמירה, המתמצא בתחום, העוסק כיום בצביעת מטוסים, ובעברו עסק בתחום הפחחות, היה מעורב בדרך כלשהי בתיקון רכב אבו רומי, מדוע המסקנה המתבקשת מכך שהוא סייע לאבו רומי לנפח את נזקיו? מה האינטרס? מה הערך המוסף שהוא מקבל מכך? ומדוע יש להסיר מאמא שלו את הכיסוי הביטוחי? הנהג ברכב אבו רומי בחקירתו ציין כי בנה של אמירה תיקן את רכבו של אבו רומי, טענה אשר הוכחשה ע''י בנה של אמירה, והיא נותרה תלויה באוויר עת אמירה שלא הייתה מיוצגת, לא ידעה לשאול את הנהג שאלות כלשהן בנקודה זו, ואין לזקוף זאת לחובתה, או להסיק מכך את המסקנה שאיילון מבקשת להסיק, מה גם שהמוסך בו תוקן רכב אבו רומי, איננו מוסך של בנה של אמירה, בנה של אמירה איננו עובד שם, ומכאן שאמירה זו של אבו רומי, שאיילון נתלית בה לביסוס טענת המרמה, משום מה, לא בוססה.

וכי מה מכל האמור לעיל התקיים במקרה שלנו? כאשר אין דוח חוקר, אין כלל טענה כי אמירה מסרה פרטים כוזבים, או כי היא הכשילה את בירור חבותה של איילון, אז מדוע יוסר הכיסוי הביטוחי מאמירה? בגלל מחלוקת על היקף הנזק ברכב אבו רומי???? גם בשאלת היקף הנזק ברכב אבו רומי, הרי, וכפי שכבר ציינתי לעיל, במקום שאיילון, בין אם דרך חוקר פרטי, ובים השמאי מטעמה, או בודק התאונות, יבררו פרטים הן אצל אמירה, והן אצל אבו רומי, באשר להיקף הנזק ברכב אמירה, בחינת רכבה ורכב אבו רומי, בחינת זירת התאונה, וקבלת פרטים החיוניים להסקת המסקנה, וכאשר רכב אמירה כבר תוקן, ולא היה מי שטרח לבדוק בין אם איתה, ובין אם עם בנה, אשר טיפל ברכב, באשר להיקף הנזק ברכבה, המסקנות הוסקו מתמונות של שני כלי הרכב, וכאשר השמאי מטעם איילון לא בדק את רכב אבו רומי, ולא הוגשה חוות דעת נגדית של אילון באשר לרכב של אבו רומי.

לאור כל האמור לעיל, בנסיבות, אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסך של 18,935 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 28/7/2022 ועד התשלום המלא בפועל.

המחלוקת התביעה הנדונה היא מה שמכונה בפסיקה 'תביעת עזבון', שהוגשה בנידון על ידי התובעות, בשמן ובשם עזבונה של אם התובעות, שמצאה את מותה בגיל 62 וחצי בתאונת דרכים, כשהיא 'נטולת תלויים' (בהיותה גרושה, שבנותיה, היורשות את עזבונה, היו במועד התאונה בוגרות, אשר אינן סמוכות על שולחנה).

אזכיר, כי עיקרון זה נובע מהגדרת הפקודה למושג "נזק" - "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה" (ההדגשות בקוו – הוספו); וכן - מהוראת הפקודה בסעיף 76(1) שכותרתו "פיצויים": "סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע", שמוחל גם על נזק גוף בתאונת דרכים [הוראת סעיף 4(א) לחוק הפיצויים] ושמתבסס על פיתוחי והרחבות הפסיקה.

כך, יוצא שהפצויי שניתן לאלמנה במסגרת תביעת התלויים בגין מות בעלה - לגבי התקופה שלאחר שהילדים עוזבים את הבית, ממשיך לייחס את מלוא 'ידת משק הבית' כהוצאה של האלמנה (ולא - של המנוח); זאת – למרות שהיא ובעלה היו ממשיכים לעשות שימוש שווה בשווה במשק הבית, ולמרות שבשל צימצום כמות התלויים, ידה זו גדלה בגודלה האבסולוטי [ראה כדוגמא את השומה בענין ת"א (שלום ת"א) 27907/05 עיזבון המנוח בירס אהרון נ' ביטוח ישיר איי.די.איי.

בענין ע"א 9209/03 עז' המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם; 16.11.2008), שבו מקרה של צעיר בן 26 נשוי ואב לילדה נהרג בתאונת דרכים, נקבע כי בעת שומת הפיצויים בגין ה'נזק ממון' שניגרם במותו לפי שיטת הידות, חלק מ'הפסד השנים האבודות' הוא בהפסד הכנסות בתקופת הפנסיה [סעיף 12 בעמ' 11 לפסה"ד]: "עקרי ההנמקה אשר הובילה את בית משפט זה להכריע כי אובדן יכולת ההישתכרות בשנות העבודה האבודות מהוה נזק בר-פיצוי, תקפים אף ביחס לאובדן קיצבת הזקנה ואובדן הפנסיה בשנות הזכאות האבודות. נוסיף, כי הגם ששאלת הפצוי בגין קיצבת הזקנה בגדר תביעת העזבון (או הניזוק) שונה ונפרדת משאלת הפצוי בגין קיצבה זו בגדר תביעת התלויים, הרי דומה כי קיימים טעמים בעלי משקל ליתן להן תשובה דומה" (ההדגשה בקוו – הוספה).

...

לסיכום, בגין התביעה הנדונה הנדונה זכאי העיזבון לפיצויים בסך 600,942 ₪ [529,765 + 51,177 + 20,000].

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעות תשלמנה לכל אחת משתי התובעות, סך של 300,471 ₪.

עוד תשלמנה הנתבעות לתובעות, ביחד, החזר שכר טירחת עו"ד בסך 91,403 ₪, וגם הוצאות משפט בסך 500 ₪ נכון להיום, וכן – החזר האגרה ששילמו התובעות בנדון בסך 715 ₪ (ביום 2.12.2020), בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד תשלומה.