עניין לנו בתביעה כספית לתשלום שכר טירחת עורך דין בעבור שירותים משפטיים אותם סיפקה התובעת, על פי הנטען, לנתבעים.
בסעיף 10 להסכם האמור נקבע כי "שכ"ט שנקבע אינו כולל דיונים ו/או פגישות/הופעות מחוץ ל (חיפה - עכו) וכן כולל עד 2 הופעות ו/או פגישות ו - 1 דיון הוכחות בסה"כ במחוזות שבין חיפה - עכו. כל ק. דיון נוסף ישלם הלקוח סכום בנפרד בסך של 700 ₪ ומע"מ וכל דיון הוכחות נוסף ישלם הלקוח סכום בנפרד בסך של 1,200 ₪ ומע"מ לכסוי הוצאותיו של עוה"ד".
בהסכם שכר הטירחה ביחס לתיק השני הסכימו הצדדים, בין היתר, כדלקמן (צורף כנספח א'2' לתצהירה של התובעת):
השירותים המשפטיים יינתנו בעבור "גבייה נגד ל.ב. והערבים שלו (משה ברנדר ולירון ברנדר).
...
נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי הוכח כי בעקבות הליכי הגבייה שבוצעו בתיק הראשון נתפסו כספים בסך 3,750 ₪, ומשכך זכאית התובעת לשכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום האמור בתוספת מע"מ, דהיינו סך של 877.5 ₪.
בנסיבות בהן דרשה התובעת שכר טרחה נוסף מעבר לזה שהוסכם בהסכמי שכר הטרחה סבורה אני כי הנתבעים היו רשאים להפסיק את ייצוגה של התובעת, ואין לראותם כמי שפעלו בחוסר תום לב.
נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את תביעת התובעת לתשלום פיצויי ציפייה.
אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 877.5 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ והחזר אגרת תביעה בסך 1,500 ₪.