תביעת עורכי דין לפיצויי ציפייה ושכר טרחה ראוי

לאור האמור לעיל, מלבד היותה תביעה שטרית, מדובר בתביעת עורך דין לקבלת שכר טירחה על פי הסכם שכ"ט שנכרת בין הצדדים.

ראה ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (פורסם בנבו, 20.3.2008 ): "דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הנה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד." כן ראה ת"א (מחוזי י-ם) 6428/04 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין (פורסם בנבו, 4.9.2006), שם נקבע: "האחריות לעריכת הסכם שכר טירחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטירחה באופן ברור גם במקרה בו יופסק השרות, מוטלת על עורך הדין (ראה: ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20 (2004)), וכל ספק בפרשנותו של הסכם שכר הטירחה יפעל לרעתו של מנסחו (ע"א 224/76 חברת נופש ערד בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד לא(1), 449, עמ' 458)(1976))". עוד יש לציין את חובת הגילוי המוטלת על עורך דין כלפי לקוח, ראה ת"א 42222-06-10 בר-און, כהן משרד עורכי-דין נ' בנימין שושן (פורסם בנבו, 24.02.2013): "יחסי עורך הדין והלקוח מתבססים על חוזה היתקשרות (הסכם שכר הטירחה) הנכרת ביניהם עת שוכר הלקוח את שירותי עורך הדין. ברור כי אלו אינם יחסים חוזיים רגילים, אלא יחסים הכוללים יחסי אמון מיוחדים. מעורך הדין מצופה לנהוג בלקוחו ביחס של מסירות וכאשר אינטרס הלקוח בראש מעיניו... חובה זו של עורך הדין כלפי הלקוח איננה מתחילה באותו חלקיק שנייה שלאחר כריתתו של הסכם שכר הטירחה. הורתה של חובה זו של עורך הדין גם בטרם נכרת הסכם שכר הטירחה. בשלב המשא ומתן לקראת שכירת שירותיו ולקראת כריתת הסכם שכר הטירחה. בין החובות המוטלות על עורך הדין בשלב זה, מצויה גם חובתו לגלות ללקוח מראש את כל הנתונים הרלוואנטיים להתקשרות (ד. פרידמן, שכר טירחה ראוי לעורך דין, המשפט ב' (תשנ"ה), 105)". מהאמור לעיל עולה, כי לסטלה עומדת הזכות להפסיק ההיתקשרות עם התובע אשר שימש עורך דינה בכל עת. אולם, יש לבחון האם שלחה את הודעת הביטול בתום לב, ואם לאו.

...

מכל האמור לעיל עולה כי עו"ד סלטון לא החתים את החברה על ייפוי כוח, אך אין חולק כי ייצג אותה בהליכים מושא התביעה דנן.

בהתחשב באמור לעיל, לרבות היעדר תשלום שכר הטרחה לתובע בגין התייצבותו לשני הדיונים ולאור עבודת ההכנה שביצע התובע בעיבוד המסמכים, וכן בהתחשב במשך הייצוג, סבורני כי סכום זה אשר מכבר שולם לו, הינו שכר ראוי עבור עבודתו ואף מעבר לכך, זאת גם בהתחשב בשכר הטרחה בסך 31,590 ₪ ששולם לעו"ד סלטון בגין אותם הליכים, ובשים לב כי עו"ד סלטון אף פעל תקופה ארוכה יותר בנושא.

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל, תביעת התובע נדחית.

מונחת בפניי תביעתו של עו"ד אייל אבידן (להלן- התובע) לקבלת תשלום שכר טירחה, בגין שירותים משפטיים שהעניק לגברת ציפורה אטיה (להלן- הנתבעת).

כך היא לדוגמה ההלכה לפיה הנחת המוצא היא שהלקוח רשאי לסיים את ההיתקשרות עם עורך דינו, הגם שהייצוג לא הושלם, וכי ככל שלא הוסכם אחרת, יהיה עורך הדין זכאי לשכר טירחה ראוי עבור השירותים שניתנו ללקוח עד נקודת הפסקת הייצוג (ע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993) (להלן- הילכת ביניש עדיאל)).

בחינת תום הלב תבחן גם על רקע נסיבות הפסקת הייצוג על ידם, ובדרך זו יבחן בית המשפט האם משבר אמון הוביל להפסקת הייצוג או שמא ניסיון להמנע מתשלום שכר טירחה: "יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הנו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פצויי ציפייה, רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני" (עניין קורפו, פס' 18).

...

עם זאת, וכמובא לעיל, התרשמתי שיש ליתן משקל משמעותי לשיקולים כבדי משקל, בראשם עקרון חופש החוזים והעיקרון המוביל לפיו "חוזים יש לכבד". דחיית התביעה בנסיבות שהוצגו בפניי יש בה בהכרח להוביל לכרסום בלתי מידתי בעקרונות דיני החוזים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה בתחום זה. סוף דבר; התביעה אפוא מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את שכר הטרחה המוסכם בסעיף 8 להסכם שכר הטרחה הרביעי בסך של 232,333 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 25,000 ₪, שישולמו גם כן תוך 60 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הצמדות וריבית.

התובע שהוא עורך דין במקצועו הגיש את התביעה דנן בגין שכר טירחה ראוי שהוא זכאי לקבל לטענתו עבור עבודה משפטית שביצע לטובת הנתבעת.

ראו, ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין, שם נפסק כדלקמן: "במקרים מסוג זה, בהם הלקוח אינו מעוניין עוד בפרויקט שלשמו היתקשר עם עורך הדין, יש לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם לפיו לא יהיה זכאי עורך הדין לפצויי ציפייה. כחלק מיסוד האמון של הלקוח בעורך דינו יש לראות גם את הסתמכותו של הלקוח, כי עורך דינו לא יכפה עליו פרויקט אשר הוא אינו רוצה בו עוד ולא ידרוש פצויי ציפייה כאשר מופסק הייצוג משפטי הנוגע לאותו פרויקט." בפסיקה נקבע כי בעת הפסקת ייצוג יש לשלם לעורך הדין שכר ראוי עבור העבודה שבוצעה על ידו.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים והנסיבות שאפפו את החלטתה של הנתבעת להפסקת הייצוג, אני סבורה כי יש לקבוע לתובע שכר טרחה ראוי עבור עמלו ולהכיר במאמציו עד להפסקת ההתקשרות עמו.

לאור האמור אני קובעת כי על הנתבעת לשלם סך של עבודתה של עו"ד לוי סך של 1225 ₪ וכן סך של 1050 ₪ עבור עבודתו של התובע.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 2275 ₪ בתוספת מע"מ, סך הכל 2661 ₪.

תביעה לתשלום שכר טירחת עורך דין ופיצויים בסך של 34,570 ₪.

" במילים אחרות, לקוח המוכיח כי הפסיק את ההיתקשרות עם עורך דינו מטעמים עניינים ותוך שפעל בהגינות, לא יידרש לשלם לעורך הדין פצויי ציפייה, אלא שכר טירחה ראוי בלבד בגין הפעולות שבוצעו עד להפסקת הייצוג.

...

התביעה נגד הנתבע, לפיכך, נדחית.

ראשית, התובע העיד, כי היה קרוב לסיכום עם הנתבעת לעניין זה (בדבר פשרה בסכום שאף עולה במעט על הסכום האמור) ועדותו לא נסתרה; שנית, לא הוצג טעם סביר מדוע ישיג השמאי תוצאה טובה יותר מזו שיכול היה התובע להשיג; ושלישית, הייצוג, כאמור, הופסק בטרם נסתיים הטיפול, מבלי שהתובע נטש את הטיפול, ובהעדר התראה, כך שככל שישנו קושי ראייתי לקבוע, האם היה ייצוג התובע מניב תוצאה דומה, הרי שקושי זה רובץ לפתחה של הנתבעת.

על הנתבעת, אם כן, לשלם לתובע סכום זה. נוכח המפורט לעיל, ובשים לב לכך שגם מטעם הנתבעת העיד עד אחד בלבד (הנתבע), אין בעובדה כי מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד, כדי לשנות מסקנה זו. לצד זאת, לא ראיתי בסיס לדרישת התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכומים נוספים, מעבר לסכום זה. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ויתווספו לו הוצאות משפט בסך של 762 ש"ח ושכר טרחת עורך דין, בהתאם לכללים, בסך של 4,334 ש"ח. לעניין שכר הטרחה יצוין, כי מחד גיסא, פסק הדין ניתן לאחר ניהול הליך ארוך יחסית, אשר כלל ניהול הוכחות, דבר אשר היה בו כדי להצדיק פסיקת סכום גבוה יותר בגין רכיב זה, אך מאידך גיסא, התביעה כללה גם תביעת סרק כנגד הנתבע 1, ומכאן שיש לפסוק שכר טרחה בהתאם לכללים בלבד.

התובע ידע, כי לא מגיע לו שכר טירחה מלא, וכי אין לנתבעת יכולת לשלם לו 40,000 ₪ פלוס מע"מ. התביעה עוסקת במקרה מקומם ולא הגיוני, בו עורך-דין אשר לא עשה את העבודה שלשמה הוא נשכר, דורש שכר טירחה מלא עבור ייצוג מלא בתיק גירושין.

לא נעלם מעיני כי הצדדים סיכמו ביניהם, בהסכם הפשרה, סכום פשרה, וקבעו לצידו סנקציה, שככל שהנתבעת לא תעמוד בהסכם הפשרה, היא תישא בסך כולל של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטעמי, ניתן לראות ב"סנקציה" "פיצוי מוסכם". וכן, בסעיף 5 להסכם שכר הטירחה נקבע שככל שהנתבעת תפסיק את הייצוג, מכל סיבה שהיא, היא תישא במלוא שכר הטירחה, בסך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. בכל הנוגע לסעיף 5 להסכם שכר הטירחה, בהתאם לפסיקה, כפי שהובא לעיל, יהיו מקרים שבהם יהיה עורך-הדין זכאי לפצויי ציפייה, ויהיו מקרים שלא.

כאמור, לקוח רשאי לנתק את הקשר שלו עם עורך-דין, בכל עת, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שניתן לו. הקריטריונים להוכחת שכר טירחה ראוי, נקבעו בע"א 136/92 ביניש – עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז (5) 114.

...

אולם, הנתבעת לא התכבדה להציג, ולו ראיה אחת שתאשש את טענתה, ועל כן אין ממש בטענה זו. סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי שכר הטרחה הראוי בענייננו, הינו 40,000 ₪ בתוספת מע"מ, קרי – סך של 46,800 ₪.

נחה דעתי כי הנתבעת חתמה על הסכם הפשרה מתוך רצון חופשי, ואין ממש בטענותיה בדבר "כפייה", "הטעייה" ונזקים.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 46,800 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.