לחלופין, בשנת 1989 עת התובעת כבר הייתה מיוצגת ע"י עורך דין, ואף ביצעה הקלטות של שיחות, החל בודאי מירוץ היתיישנות ואף הוא הסתיים זה מכבר.
אף לגוף התביעה, עסקינן בתביעה מופרכת וחסרת תום לב, שלא הורם הנטל להוכחתה, בהיעדר ראיות ממשיות לביסוס טענות התביעה, העוסקת בהתקשרות נטענת, המוכחשת מכל וכל, בין צדדים שנפטרו לפני שנים רבות ונסמכת על טענות וראיות בלתי עקביות ובלתי מספקות.
בניתוח תמונת הראיות השלמה בנושא זה, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנוגע לכך, ואת הגיונם של דברים, אני מוצאת, כי עדויות אלו של ציפורה ושל עדי ההגנה אטל ברק ועו"ד ונגלניק, לא די בהן כדי להוות משקל נגד מספק כנגד עדויות התביעה שנסקרו לעיל בדבר עצם ההיתקשרות בהסכם מכר המניות בין אברהם למאיר.
...
התבטאויותיו של מאיר בנושא זה בשיחה המוקלטת עמו, אשר חלקים ממנה אף צוטטו לעיל, לצד גרסתה של התובעת עצמה בדבר השתלשלות העניינים לאורך השנים, תומכות במסקנה זו, לטעמי ולהתרשמותי באופן מובהק, ומלמדות על מהלך מוסכם ומודע, הן של מאיר והן של אברהם, לכך שהמניות שנרכשו יוותרו בשלב הראשון על שם מאיר וציפורה, כחלק מאחזקתם הכוללת במניות החברה בשיעור כולל של 51%.
במקרה דנן, וכפי שנסקר וצוטט לעיל בהרחבה, אכן הוצגה לבית המשפט תמונת ראיות מגוונת המבססת מסקנה בדבר התקשרותם של מאיר ואברהם בעסקה למכר המניות מושא ההליך וכן הסכמה ביניהם, ובהמשך בין מאיר ליורשותיו של אברהם, כי הבעלות הרשומה במניות שנרכשו תישאר לפי שעה, בשל שיקולים והעדפות כאלו או אחרים של מאיר, על שמם של מאיר וציפורה (היינו, הם יוותרו למרות עסקת המכר עם בעלות רשומה ב-51% ממניות החברה, על כל המשתמע מכך).
נוכח הקביעות לעיל ויישום המסגרת המשפטית הרלבנטית אשר נסקרה אף היא לעיל, נדחית טענת הנתבעות להתיישנות עילות התביעה או לשיהוי בהגשתה.
