תביעת עורך דין לתשלום שכר טרחה מכספים מוחזקים בנאמנות

אילן טען בעיניין העידר הסכם שכר טירחה בכתב כי "תביעה זו אינה תביעת עורך דין לתשלום שכר טירחה" ושב ועמד על גירסתו לפיה התובעת הסכימה לשלם לו סכום התובענה בראשית שנת 2011.

סמוך לשעה 11 בבקר פרץ כותב לתובעת כי בעקבות שיחה שקיים עם שי רייכר (בא כוחה של התובעת) ואילן בקשר ליאכטה והנאמנות שמחזיקה ביאכטה, "עלינו" להעביר לאילן הסכומים שלהלן: פרץ מונה סכומים שונים ביורו לחוד ובדולר של ארה"ב לחוד, לרבות שכר טירחת עורך דין לאילן בגין "הטיפול בדברים" בסך של 3,000 דולר של ארה"ב. בהמשך המכתב, פרץ כותב לתובעת כי אילן הזכיר לו חוב שכר טירחה בסך של 250,000 דולר של ארה"ב ש"אנו חייבים לו זמן רב" וכי אילן ביקש לשלם לו החוב או לכתוב לו ש"נשלם לו בהקדם".

בימ"ש קבע כי פרץ, עת היה בנגוד עניינים, העביר לעורך דין, ששירת את עניינו האישי לקבל נכס ששוויו סכום עתק, שכר טירחה מכספה של התובעת, על אף שהיא לא אישרה התשלום.

...

אילן לא תבע פרץ ולכן התוצאה היא שבימ"ש מחייב התובעת לשלם לאילן שכ"ט בסך של 139,230 ₪ (כולל מע"מ).

בימ"ש לא מצא להיעתר לכך.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד כלהלן: הסך של 810,670 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

האם היתה רשאית הנתבעת, עורכת דין במקצועה, לבצע קזוז מתוך כספים שהחזיקה בנאמנות עבור התובעת, על חשבון שכר טירחה שלטענתה התובעת חייבת לה? האם חייבת התובעת לשלם לנתבעת כספים נוספים עבור שירותים משפטיים, מעבר לאלה שקוזזו? אלה הן השאלות העיקריות העומדות להכרעה בשתי תובענות שאוחדו שלפניי.

...

סוף דבר תביעת התובעת כנגד עו"ד אוחנה מתקבלת ברובה, כאשר על עו"ד אוחנה לפצות את התובעת בסכום של 64,199 ₪, אליו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.2.17 ועד מועד פסק הדין.

תביעת עו"ד אוחנה כנגד התובעת נדחית בזאת.

אני מחייב את עו"ד אוחנה לשלם לתובעת, בגין שני ההליכים הנ"ל, שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, וכן להשיב לתובעת את האגרות ששולמה על ידה במסגרת תביעתה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרות ועד מועד פסק הדין.

רקע עסקינן בתביעה, שעניינה אישור עיקול, אשר הוגשה על ידי ד"ר משה וינברג ושות' – שותפות עורכי דין ונוטריונים (להלן: התובעת), נגד עו"ד יניב שגב (להלן: הנתבע או המחזיק).

לפיכך, עותרת התובעת להורות על אישורו של העיקול הזמני שהוטל במסגרת ההליך הנוסף וכן לחייב את המחזיק בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בגין הליך זה. מנגד, טען המחזיק בכתב הגנתו, בין היתר, כי מעולם לא היו בידו כספים, נכסים או זכויות השייכים לבוזגלו או לביבי כבישים; כי מנגנון הנאמנות שנקבע בהסדר הטיעון לא יצא אל הפועל ולא ניפתח חשבון נאמנות על שמו, וזאת בתיאום ובהסכמת כל הצדדים הרלוואנטיים, ובטרם הוצא צו העיקול; כי כל המעורבים הסכימו כי 1.5 מיליון השקלים יועברו ישירות למחזיק על חשבון שכר טירחתו בהליך הפלילי; וכי הטענה שנטענה בהליך חידלות הפרעון היא שגויה והמחזיק אף העמיד את ב"כ בוזגלו וביבי כבישים באותו הליך על טעותו.

עוד לטענת המחזיק, התביעה דנא נעדרת עילה משום שגם ההליך הנוסף, שבמסגרתו ניתן העיקול הזמני, נעדר עילה, שכן הסכם שכר הטרחה שבגינו הוגש ההליך הנוסף קובע שישולם לתובעת שכר טירחה בשיעור של 20% ממה שיתקבל בפועל, בגין טיפולה המשפטי בתביעה שהגישה בשם בוזגלו וביבי כבישים נגד רכבת ישראל, אך בפועל לא התקבלו כספים כלשהם בגין טפול משפטי זה, שכן כספי הזכייה בתביעה נגד הרכבת חולטו על ידי המדינה, וזאת גם לשיטתה של התובעת עצמה.

...

באותו היום, נעתר בית המשפט לבקשת התובעת והטיל עיקול זמני, לרבות על הכספים הנ"ל. לטענת התובעת, בשלב כלשהו נודע לה על ידי ב"כ פרקליטות המדינה כי הכספים התפוסים, שעליהם חל צו העיקול לפי סעיף 6ג'3 להסדר הטיעון, הועברו לידיו של המחזיק.

שאלה 11.2 לשאלון – "מדברייך עולה, כי הועבר לידיך סך של 1.5 מיליון ₪ , אולם הסכום הכולל אשר מופיע בחשבוניות שהפקת, נאמד בסך של 1,456,321 ₪ בלבד. מדוע ההפרש בסך של 43,679 ₪ לא הוכנס במי מהחשבוניות הנ"ל? ולחילופין, היכן מצוי ההפרש הנ"ל? נא פרט על כך בהרחבה" – על כך השיב המחזיק בתצהיר המענה לשאלון מטעמו: "השאלה קנטרנית וחורגת מגדי המחלוקת". טענות הצדדים בקשר עם שאלה זו זהות לטענות שנטענו בקשר עם שאלה 11.1 הנ"ל. לאחר עיון, נחה דעתי כי דין הבקשה בהקשר זה להתקבל, והכל מאותם הטעמים שפורטו לעיל ביחס לשאלה 11.1.

סוף דבר תוצאות הבקשה הן, אפוא, כפי שפורט לעיל והמחזיק ישיב לשאלות, כמפורט בהחלטה זו, בתצהיר ערוך כדין, עד יום 1.8.22 (למען הסר ספק, ימי הפגרה במניין הימים).

משהבקשה התקבלה בחלקה, והמחזיק השיב פעמים רבות בתשובות מתחמקות ומתחכמות ומנגד התובעת שאלה שאלות כפולות ללא סיבה, אני מחייב את המחזיק בהוצאות חלקיות בסך של 3,500 ₪.

לפניי תביעה לתשלום שכר טירחת עורך דין בסך 998,000 ש"ח מכוח מספר הסכמים שנחתמו בין התובע והנתבע 1 ושטר חוב שחתם הנתבע 1.

הנתבעים 2-4 בתגובה, הודו, שרישומם כבעלים היה פורמלי וטענו, שלא נשאו בעלות רכישתם, כל פעולה בהם לא שינתה את מצבם ואך החזיקו בנכסים בנאמנות עבור הנתבע 1.

נקבע, כי "יש להזכיר את ההלכה הנוהגת לעניין החובה הכללית המוגברת המוטלת על עורך-הדין, מכוח חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו (סעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961; רע"א 6222/13 משה סטרוגנו, עו"ד נ' שלמה שרבט פסקה 13 (17.11.2013)), בין היתר, נפסק כי עליו לערוך הסכם שכר טירחה בכתב, שאם לא כן יישא בסיכונים הנובעים בשל מחדלו לעשות כן (רע"א 4723/05 שלמה לוי נ' יהונתן ברוש (12.9.2005); רע"א 7394/07 עו"ד אמיר גאנם נ' גנא פאעור (8.10.2007); ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20 (2004))". (תא (י-ם) 20955-05-12 יחזקאל ביניש, עו"ד נ' אהרן כהן, מיום 9.12.2013).

טענות הנתבע 1 ששילם בעבור הטיפול סכומי כסף לא הוכחו ולכן יש לקבוע ששטר החוב כלל את מלוא שכר הטירחה גם עבור התיק, בהיתחשב בכך שישנו רכיב נוסף לא מזוהה בסך 40,000 ש"ח בשטר החוב.

...

התובע לא הציג ראיות להוכחת הסכום הנוסף לו זכאי לשיטתו ולו משכך נדחית טענתו.

סוף דבר הנתבע 1 ישלם לתובע סך 390,000 ש"ח ממנו יקוזז סך 60,000 ש"ח עבור שתי המחאות בסך 40,000 ש"ח ו-20,000 ש"ח שהצדדים מסכימים שהתובע קיבל עבור חובו ממר פרלמן, שאינו צד להליך (ש' 30-33 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 18.1.2023).

משכך ישלם הנתבע 1 לתובע סך 330,000 ש"ח. בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה אך בחלקה, ישא הנתבע 1 בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 33,000 ש"ח. אף שהתביעה נגד הנתבעים 2-4 נדחתה, ישא כל צד בהוצאותיו, בנסיבות בהן הודו הנתבעים 2-4 שסייעו לנתבע 1 ברישום פיקטיבי של הנכס.

לפני תביעה כספית על סך 301,879.41 ₪, לתשלום שכר טירחת עורך דין.

הנתבעים טוענים, כי יש לסלק את התביעה כנגד הנתבע 3 על הסף, בהעדר יריבות, לדחות את התביעה כנגד נתבעים 2 -7 ו-9-10; לדחות את הטענה ביחס לריבית בגין איחור בתשלום, לאור מחדלי התובעת שלא גבתה את תשלומי שכר הטירחה ישירות מהרוכשים; לדחות את התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 8 בכפוף לתשלום סכומים שאינם שנויים במחלוקת; להורות לתובעת לשחרר את מלוא הכספים המוחזקים בנאמנות ומעוכבים על ידה בקיזוז חובות של הנתבעות 1 ו-8 מכספי נאמנות שלהן בלבד; להורות לתובעת להחזיר לנתבעים סך 22,828 ₪ המהוה תשלום ביתר; להורות לתובעת לסיים את רישום הבתים המשותפים והסדרת הזכויות על שם הרוכשים בלישכת רישום המקרקעין.

...

מכאן, שאין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה יש לחייב את כל הנתבעים ביתרת החוב ביחד ולחוד.

בהיעדר שיוך של הכספים ששולמו לכיסוי חובות כל אחד מהנתבעים, לא הוכחו בפניי חובות הנתבעים 2, 7-4, 9 - 10 ולכן יש לדחות את התביעה כנגדם.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך סך 10,695 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התביעה.