בנוגע לטפול בתביעה לפצוי בגין תאונת הדרכים נקבע בהסכם כי על התובע לשלם לנתבעת 8% מהפצוי שייפסק לתובע במקרה של הסכם פשרה לפני הגשת תביעה לבית המשפט, 11% במקרה של הסכם פשרה לאחר הגשת תביעה לבית המשפט או 13% אם הפצוי ייפסק לאחר דיון בבית המשפט באמצעות מתן פסק דין – תנאים אלו תואמים את האמור בכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977.
כמו כן בעקבות ערעור שהוגש, נפסק לזכות התובע סכום נוסף של 30,000 ש"ח בצרוף שכר טירחת עו"ד.
על פי כתב ההגנה, גבתה הנתבעת מתוך התשלומים התכופים סכום של 8% מהסכום שהיתקבל עבור התובע וכן גבתה תשלום בשיעור של 13% מהסכום שנפסק בפסק הדין בערכאה הדיונית ובערכאת העירעור (ראו פסה"ד שקובע כי מיגבלת שכר הטירחה בתביעה לפי חוק הפלת"ד תחול גם בהליך ערעור :רע"א 7204/06 ישראלה ארליך נ' עו"ד יהושע ברטל, 22.8.2012).
שכר טירחה נוסף
על פי כתב ההגנה בנוסף למפורט לעיל זכאית הנתבעת לתשלום סך של 17,000 ש"ח עבור פעולות שונות שביצעה עבור התובע, כאשר התחשיב לשכר הטירחה נעשה לפי תעריף של שעת עבודה בסכום של 150 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ. בפועל על פי גרסת הנתבעת מרישומיה עולה כי נדרשו 200 שעות עבודה על ידי משרדה עבור פעולות אחרות שאינן נוגעות לתביעה מכוח חוק הפלת"ד או בתביעה למוסד לביטוח לאומי.
...
מעבר לעובדה שעסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שהתובע כלל לא דרש את ביטולו ולחזקה המשפטית הקיימת לפיה מי שחתם על מסמך גם יודע את תוכנו, הרי שכאשר מדובר בשתי תביעות שונות שלגבי אחת מהן - התביעה לפי חוק הפלת"ד נקבעה בחוק מגבלה לעניין גובה שכר הטרחה, אינני מקבלת את הטענה שלפיה הנתבעת הסכימה להגביל את שכר טרחתה גם עבור טיפול בתביעה שאיננה מכוח חוק הפלת"ד.
התובע אמנם טען כי אינו דובר את השפה העברית או האנגלית שכן הוא דובר את השפה הטיגרית (שפת אם) ולכן לא הבין את תוכן הסכם שכר הטרחה שנכתב בעברית.
לא מצאתי בטענות התובע, בעדותו ובראיות שהוצגו לבית המשפט על ידי התובע, ביסוס כלשהו לכך שהנתבעת לא תהא זכאית לשכר טרחה בגין הטיפול בהגשת התביעה לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה ואני דוחה טענה הגנה זו.
אשר לשכר הטרחה לו זכאית הנתבעת בגין התביעה לביטוח הלאומי: על פי הסכם שכר הטרחה, נקבעו מס' חלופות לבחירתה של הנתבעת באשר לסכום שישלם התובע כשכר טרחה עבור הטיפול בתביעה לביטוח הלאומי (1/3 מגובה שכר הטרחה בטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד, 20% מכל סכום שיקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי או שכר טרחה שווה ערך ל – 24 תשלומים חודשיים שיהיה התובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).
אינני מקבלת את טענות הנתבעת בעניין זה.
בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בו נקבע מפורשות כי פעולות שאינן נוגעות לתביעות שנדונו לעיל יחויבו בנפרד בתעריף שעתי .משכך הנתבעת איננה יכולה לשנות את ההסכם תוך קביעת סכום "סמלי" בסך 17,000 ש"ח ובכך לייתר את הצורך בהצגת פירוט לתובע לעניין הפעולות בהן נקטה ומהו היקף השעות שנדרש לפעולות אלו, שכן לו רצתה לעשות כך היה עליה לקבל את הסכמתו של התובע לשינוי תנאי ההסכם.
בהיעדר טענה נגדית מצד התובע לעניין סכום ההוצאות ומשלא מצאתי כי גרסת הנתבעת נסתרה בדרך כלשהי, אני מקבלת את טענת הנתבעת באשר לזכאותה לתשלום ההוצאות בסכום של 4,906 ש"ח.
התשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעת והקיזוז שבוצע על ידה
הנתבעת מאשרת בסעיף 1 לתצהירה שקיבלה סכום כולל של 101,341 ש"ח (פיצויים מחברות הביטוח בגין תאונת דרכים משנת 2008, פיצויים בגין תאונת דרכים משנת 2014, החזרים שונים מחברת הביטוח וקופ"ח וכן החזר ערבות שהופקדה בבית המשפט).
סיכום
לאחר שבחנתי את טענות התובע, מצאתי כי יש לדחות את רוב רכיבי התביעה למעט חיוב הנתבעת לשלם לתובע סכום של 17,000 ש"ח מהטעם שלא נוכחתי על פי הראיות שהובאו בפניי כי אכן נדרש החייב לשלם על פי תנאי הסכם שכר הטרחה, את התשלום אותו הגדירה הנתבעת כסכום "סמלי" ביחס לפעולות שנדרשה לבצע במסגרת הטיפול המשפטי.
