תביעת עורך דין לשכר טרחה על פי הסכם בעל פה

התובע טען להסכם בעל פה שנכרת לטענתו בפגישה מיום 5.11.2012 בה הוסכם לדבריו על שכר טירחה של 250,000 ₪ בתוספת מע"מ מכל מישפחה.

כאשר הוצג לעו"ד יעקב התעריף המומלץ המתייחס לאחוז מהשווי הסתייג מהפרטים אך לא נתן תשובה ברורה על פי מה בכל זאת יש לקבוע סבירות של שכר טירחה והוסיף דגש על עבודת הפרצלציה, רישום בית משותף וייחוד הדירות – פעולות שדוקא התובע בתצהירו לא נתן להן דגש מיוחד לעומת עבודת הרישום מלכתחילה (עמ' 32 שורות 1-4 וכן עמ' 35 שורות 24-34).

בהיעדר כל הוכחה אחרת לשכר הטירחה הראוי בגין פעולה זו יש לפנות לכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ) תש"ס-2000 ולחשב על פיהם את השכר הראוי.

על פי חישוב זה על הנתבע 1 לשלם לתובע 6,736 ₪ כולל מע"מ ועל הנתבעת 6 לשלם 10,123 ₪ כולל מע"מ. לאור השהוי המהותי בהגשת התביעה, הנזק הראייתי שניגרם לנתבע והיעדר הוכחה הולמת לשכר הראוי בגין הטיפול שתשלומו לא סוכם - לא ייפסקו הפרישי הצמדה וריבית ממועד הרישום שעל פיו חושב שכר הטירחה ועד להיום.

...

הבקשה בהחלט לגיטימית לאור גילו של התובע, אך למרות הניסיונות להיעתר לה היה זה דווקא התובע שעיכב את האפשרות לעשות כן, הן כאשר נמנע במכוון מהשלמת ההליכים המקדמיים, דבר שהצריך ניהול שני קדמי-משפט לצורך הסדרת העברת המסמכים בין הצדדים ומענה תקין לשאלונים והן כאשר איחר בהגשת ראיותיו והרחיב אותן.

בסופו של דבר, כאשר נפסק לזכות התובע שכר בשווי פחות מ 6% מסכום התביעה ואף זאת לאור פנייתי לכללי הלשכה בדבר השכר המינימלי המומלץ ולא על פי ראיות התובע - נראה כי אין מקום להוסיף ולפסוק לתובע הוצאות או שכר טרחה בגין ניהול ההליך.

סוף דבר - הנתבע 1 ישלם לתובע סך של 7,726 ₪ כולל מע"מ וכנגד חשבונית עבור הטיפול בחלקו בנכס, וסך של 11,113 ₪ כולל מע"מ וכנגד חשבונית עבור הטיפול בחלקה של הנתבעת 6 בנכס.

זוהי תביעה מצד עורך דין נגד לקוחו לשעבר לתשלום שכר טירחה שהנתבע התחייב בתשלומו, על פי הנטען, וכדי סך של 63,187 שקלים.

העילה החוזית – קיומו של הסכם שכר טירחה בעל פה: אין חולק כי אכן וכטענת התובע בסיכומיו, עורך דין ולקוחו רשאים לכרות הסכם שכר טירחה מחייב בעל פה ולעצב את תוכנו כאמור בסעיפים 23-24 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

...

סוף דבר מהמובא לעיל עולה כי תביעתו של התובע התיישנה לפי כל אחת מהעילות המוצעות ודינה לפיכך להידחות וכך מורה אני.

אציין טרם סיום כי הצדדים טענו לגבי עניינים נוספים הנוגעים לשאלת אופן הוכחת היקפו של שכר ראוי שנתבע, לשאלת זהותו של הגורם היעיל שהביא לגביית הכספים בפועל מאסייג, לשאלת פשר הפער בין תביעת החוב שהופנתה למנהל המיוחד, לבין הסך הנתבע בתביעה זו ועוד, אולם אינני נדרשת לטענות אלו ואין צורך בהכרעה בהן לאור המסקנה בסוגיית ההתיישנות.

אוכל אף לומר ולקבוע כי נחה דעתי מאמינות טענת התובע לגבי אי הסדרת שכר טרחתו מצד הנתבע, אשר ראוי לציין כי רק בחקירתו הנגדית נזכר לציין מספר פרטים ולומר כי שילם עבור תיק אסייג מספר ימים לאחר סיומו, במזומן, ללא חשבונית ולאחר שהתובע הודיעו כי לא ניתן להיפרע מאסייג ונתן לו את פסק הדין (עמ' 18 משורה 18 – עמ' 19 שורה 22).

בעשור האחרון, כפי הנראה בעקבות הצמצום במונופול של עורכי הדין בתחום שירותי הסיוע במימוש זכויות מול הביטוח הלאומי (ראו: ע"א 4223/12 המרכז למימוש זכויות רפואיות נ' לישכת עורכי הדין (25.6.14)), והחשש שמא יהא בהתפתחות זו כדי להוביל, בחלק מהמקרים, לניצול אוכלוסיות נזקקות וחלשות, הסדיר המחוקק לראשונה את נושא הסיוע בהגשת תביעות לביטוח הלאומי.

לטענתו, הוא היתקשר עם הנתבעים בהסכם לפיו בתמורה לטפול בתביעה לקבלת קצבת נכות עבור הנתבעת, הם התחייבו לשלם לו שכר טירחה בשיעור השווה ל- 11.25% משישים קיצבאות הנכות הראשונות שיתקבלו, בנוסף לסך של 936 ₪ עבור דמי שירות וטפול, והכל, כך לשיטתו, בהתאם לתקרה המותרת לגביה לפי התיקון לחוק.

לטענתו, הנתבעים שהם בני זוג פנו אליו לצורך הגשת בקשה לקיצבת נכות עבור הנתבעת, וביום 1.8.18 התקשרו עימו בהסכם לפיו התחייבו לתשלום שכר טירחה על פי חוק הביטוח הלאומי.

נקדים ונאמר, כי לדעתנו הוראות תיקון 161 הן קוגנטיות לא רק במובן זה שאין תוקף משפטי להתחייבות לשלם – בעד טפול בתביעה לביטוח הלאומי – סכום העולה על התיקרה שנקבעה בחוק, אלא גם כי לא ניתן לגבות תשלום בהתאם להסכם שבעל-פה, להסכם בהתנהגות או בהתאם להסכם שאינו עומד בדרישות הצורניות שנקבעו בתיקון 161 להסכם שכזה.

...

בנסיבות אלה, סבורים אנו שיש לפנות אל ההסכמים וההתחייבויות בכתב, כפי שאלה נחתמו באותו היום, ואין מקום לפנות לראיות ועדויות חיצוניות על מנת להסיק מהן על התחייבויות נוספות של הנתבעת, מעבר לאלה שעליהן חתמה בפועל; שלישית מעיון בהסכם בכתב שעליו מבסס התובע את התביעה שבפנינו (נספח א', להלן: "הסכם התחייבות) עולה שמי שחתום עליו הינו הנתבע (ולא הנתבעת) ועניינו של ההסכם הינו במימוש זכויותיו הרפואיות של הנתבע, ושלו בלבד, מול המוסד לביטוח לאומי, ונבהיר בקשר לכך שאף לשיטת התובע הוא קיבל לטיפולו גם תביעה של הנתבע מול הביטוח הלאומי (ראו עדותו עמ' 7 ש' 1). משכך, ובהינתן שעילת התביעה מבוססת על טיפול נטען של התובע בעניינה של הנתבעת (רעיית הנתבע), ובהינתן שהתובע לא הציג כל הסכם שכר טרחה או מסמך התחייבות אחר שהנתבעת עצמה הינה צד לו ואף הודה בחקירות כי הנתבעת אינה חתומה מולו על הסכם שכר טרחה והוא אף לא קיבל ממנה ייפוי כח לפעול בשמה (ראו עמ' 7 ש' 9), הרי שעל פני הדברים, הסכם ההתחייבות אינו מקים לתובע זכויות חוזיות לקבלת אחוז כזה או אחר מגמלת הנכות של הנתבעת;

בנסיבות אלה, ומשלא הוגשו לנו ראיות לסתור את חוות-דעת גרפולוגית, אנו קובעים כי התובעת מדובר בכתב יד ובחתימות שאינן של התובעת; שישית השתכנענו בנכונות גרסת הנתבעת, לפיה לאחר שהביטוח הלאומי דחה את התביעה הראשונה שהוגשה (הודעת הדחיה נספח נ/1) היא הודיעה לתובע כי היא מבקשת ממנו שלא לטפל בעניינה, וביקשה מבא כוחה הנוכחי לטפל בתביעה.

סוף דבר נוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח את עילת תביעתו, ועל כן דינה להידחות.

שקלנו אף להעביר את המקרה לבחינת הרשויות הרלוונטיות, , אך לאור הסבריו של התובע שהיה בסערת רגשות במועד שבו הציג את עצמו בפני הנתבעת כעורך דין (עמ' 5 ש' 21) ועדותו כי "אני בחיים לא עושה דבר כזה" (עמ' 5 ש' 21) החלטנו שלא לפעול כך. מכל מקום, נזהיר את התובע לבל ינהג כך בעתיד.

התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה בהליך זה בסך 16,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (בקביעת גובה ההוצאות הבאנו בחשבון את עלות חוות-הדעת הגרפולוגיות בסך 4,796 ₪, הקבלות צורפו לסיכומי הנתבעים).

אז, התגלעה מחלוקת בין הצדדים; מר שבת טען כי הנתבעים הפרו את ההסכם, לא שילמו את מלוא דמי השכירות, לא דאגו לקבלת רישיון עסק וגרמו לו לנזקים שונים, כגון: תשלום שכר טירחת עורכת הדין בתביעה שהגיש קבלן שיפוצים נגד הנתבעים בגין אי תשלום יתרת הסכום עבור עבודות שביצע באולם ובין היתר תבע אותו בתא"ק 5688-15-17, והחזר כספי עבור הזמנת בשר שטען כי הנתבעים הזמינו אך הוא שילם עבורם.

סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, קובע כי "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים." הפסיקה הכירה בכך כי מערכת הסכמית שנכרתה בעל פה יכולה לגבור על תוכנם של הסכמים בכתב או להשלים אותם (ה"פ (מחוזי ת"א-יפו) 961/01 קפרא אפרים נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל סניף רחובות (15.2.04).

...

משכך, לא הוכח כי מדובר בחוב שיצרו הנתבעים, ולכן אין הם חייבים לשפות את התובעת בגין סכום זה. לסיכום, על הנתבעים לשפות את התובעת מכוח סעיף 14 להסכם בסך 10,530 ₪ בלבד.

כל הטענות הן טענות בעלמה ללא ביסוס ראייתי החל מאירוע הנזק ועד לאומדן הנזק, ומכאן שטענות הנתבעים לגבי הנזקים בשל הנזילות נדחות על הסף.

סיכומו של דבר: הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 342,020 ₪, עבור דמי שכירות, וסך של 10,530 ₪ עבור שכ"ט עו"ד בגין הייצוג בתביעת הקבלן, ובסה"כ הם חייבים לשלם לתובעת 352,550 ₪.

על פי ההסכמה הדיונית בין הצדדים, ההכרעה במחלוקות ביניהם, הנה על סמך החומר הקיים, לרבות תצהירים, לאחר שכל צד העלה טענותיו בעל פה. עסקינן בתביעה שהוגשה ע''י התובע, עורך דין במקצועו, אשר ייצג את הנתבע בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים, שהיא גם תאונת עבודה, לתשלום שכר טירחתו בגין אותו ייצוג, וכפי שיובהר בהמשך.

על פי הסכם שכר הטירחה, וכללי לישכת עורכי הדין(התעריף המינימאלי המומלץ), תש''ס- 2000, הוא זכאי לקבל שכר טירחה בגין הייצוג מול המל''ל בשיעור של 17% בתוספת מע''מ כחוק מהסכום שהמל''ל שילם לנתבע, כאשר אין חולק כי הנתבע קיבל מהמל''ל סך של 134,756 ש''ח, ומכאן ששכר טירחת התובע עומד על 26,803 ש''ח. עוד טוען התובע כי הוא זכאי לשכר טירחה בגין הייצוג מול חברת הביטוח כלל בשיעור של 15% בתוספת מע''מ מהסכום ששולם ע''י חברת הביטוח בסך 21,282 ש''ח, כך ששכר הטירחה שהוא זכאי לקבל עוד על 3,735 ש''ח, בנוסף להוצאות משרד בסך 600 ש''ח. לפי התובע, מאחר ובהסכמי שכר הטירחה כלול סעיף קזוז, הוא רשאי לקזז מהסכום שהיתקבל אצלו עבור הנתבע, סך של 10,678 ש''ח, מחברת הביטוח כלל , הוא זכאי לקזז ממנו, לאחר הורדת סכום שכר הטירחה על סך 4,335 ש''ח, לקזז את הסך של 6,343 ש''ח. מכאן, כך התובע, שמחוב שכר הטירחה עבור הייצוג במל''ל, לאחר קזוז הסך של 6,343 ש''ח, נותר הנתבע חייב סך של 20,460 ש''ח. במסגרת תצהיר העדות הראשית, ציין התובע, כי נודע לו לאחר הגשת התביעה, כי התובע קיבל עבור הנתבע , סכום נוסף מחברת הביטוח כלל, לאחר עידכון אחוזי הנכות, בסך 4,939 ש''ח, (על כך הנתבע איננו חולק) בגינם הוא זכאי לקבל שכר טירחה בשיעור 15% בתוספת מע''מ כחוק.

...

גם בהנחה כי הנתבע טעה, דבר שלא הוכח כלל, וסבר כי התובע מייצג אותו אך ורק בהליך מול המל''ל, אין באותה טעות, שלא תוקנה באף שלב, כדי להביא למסקנה כי לא נעשה דבר.

מכאן, שאין כל ממש בטענות הנתבע, והוא לא ביסס את הגנתו, ברמה הדרושה לסוג זה של טענה, ולו במקצת, ומכאן שדין טענותיו להידחות, ודין תביעת התובע להתקבל.

באשר לזכאותו של התובע לקבל חלק משכר הטרחה שייפסק, בתיק הפלת''ד, אינני מקבלת את טענת התובע כי ישי לפסוק לו חצי מסכום שכר הטרחה, והוא זכאי לקבל שליש מאותו שכר טרחה, לכשייפסק בתיק המתנהל, ביחס לתאונה עסקינן.