תביעת עורך דין לשכר טרחה בגין ייצוג בדיני עבודה

( בנבו[ ( 26.02.2015 ואולם בהנתן כי התובע לא עתר להכרה ברכיב המזונות כ'נזק', אין מקום להרחיב היריעה בסוגיה זו. הנזקים הממוניים להם כן טען התובע בתובענה הנם שכר טירחת עורך דין לצורך ייצוג בהליכים וכן מימון בדיקות האבהות שנערכו.

הטענה בדבר הפרת חוזה בפרק ה' לכתב התביעה טען התובע, כי הנתבעת "הפרה את חובת תום הלב הכרוכה בדיני

חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופתחום; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו" לדיבור "צרכי הקטין" הנ"ל ניתנה משמעות רחבה ביותר, כזו הכוללת אף את החובה לקיים קשר הורי הדוק וסדיר בין קטין לבין שני ההורים שנימצא כחיוני להתפתחותו של כל קטין ]תמ"ש (ת"א) 35431-06-11 ג' נ' ח' ]פורסם בנבו[( 31.10.2013 ); עמ"ש 9 .

...

במצב זה ותחת אקלים כה טעון , נחה דעתי כי אין זה מטובתו של הקטין להיות במתח ובאווירה עוינת סמויה או עקיפה ,או במצב של קונפליקט מול הוריו.

נראה כי את המחיר הנלווה לקונפליקט העמוק בין ההורים, משלם הקטין ולכך אין לתת יד; נחה דעתי כי התועלת אשר תצמח לקטין מחידוש קשר עם אביו, אין בה כדי "לכסות" על הנזק שייגרם לו אגב כפייה על הנתבע שכן הסבירות לחידוש קשר מיטיב, קלושה לטעמי בשלב זה. מצאתי גם שיש לדחות את טענת התובעת ולפיה הטלת סנקציות כספיות ממשיות תגרום לנתבע לשתף פעולה עם ההליך ,ובסופו של יום תביא לחידוש הקשר בינו לבין הקטין בשלב זה; על הנתבע הוטלו חיובים כספיים כדוגמת מזונות קטין, השתתפות בהוצאות נוספות (מדור, הוצ' חינוך), שכר טרחת עורך דין וכיו"ב אשר לא היה בהם בכדי לגרום לנתבע מלסטות מהתנגדותו ,ונדמה שאף להפך ;הטלת חיובים כספיים גרמה לנתבע להתבצר בסירובו באופן עיקש אף יותר ,וסביר שהאמוציות הכרוכות בסנקציות אלו המבוקשות בהליך דנן, לבטח לא גרמו לנתבע לרכך את עמדתו כלפי התובעת או כלפי האפשרות לחידוש הקשר עם הקטין.

סוף דבר- התובענה נדחית.

התובעת הנה רואת חשבון ועורכת דין המיתמחה בדיני עבודה.

נוכח מסקנתי לעיל סבורני כי משבר האמון מהוה סיבה הוגנת להפסקת הייצוג ועל כן זכאית התובעת לשכר ראוי עבור השרות שניתן על ידה.

בפסק הדין שניתן במסגרת רת"ק (י-ם) 18345-04-17, משה חן נ' מאיר יעקוביאן (פורסם בנבו, 10.4.18) קבע בית המשפט המחוזי שאף בנסיבות של הפסקת ייצוג כאשר בין צדדים נחתם הסכם שכר טירחה הנגזר מתוצאה עתידית, זכאי עורך דין לשכר ראוי כשהייצוג הופסק טרם הושלם ההליך וכי ניתן לפסוק השכר באומדנא: "הסכם שכר הטירחה שנערך בין הצדדים אינו כולל היתייחסות לתשלום שכר טירחה במקרה של הפסקת הייצוג, אלא כולל פירוט של שכר הטירחה באחוזים, מסכומים שיתקבלו, במצבים שונים, הסכם פשרה לפני הגשת תביעה, פשרה לאחר הגשת התביעה ומתן פסק דין.

בית המשפט ממשיך ומנמק: "...ההיגיון והשכל הישר מוליכים למסקנה כי עורך דין שלא התרשל זכאי לשכר ראוי, אף אם לא נקבע בהסכם שכר הטירחה שכר זה. מדובר בתנאי מכללא אותו יש לקרוא לתוך ההסכם, כזה החל על מסגרת היחסים בין עורך דין ללקוח. לפיכך, יש לפסוק למבקש שכר טירחה ראוי בהיתחשב בפעולותיו, על פי הערכתו של בית המשפט, שהרי בית המשפט רשאי לפסוק שכר טירחה על דרך האומדן כפי שהוא נוהג לא אחת שעה שהוא פוסק הוצאות משפט ושכר טירחה בתביעות שונות הבאות לפניו". התובעת בקשה לבסס את השכר הראוי על טבלת שעות עבודתה ועבודת עו"ד גאון כפי שהוזנו על ידן לתוכנת "אשפית" לפי חיוב שעתי.

...

בנסיבות אלו סבורני כי לא ניתן להסתמך על נתוני תוכנת "אשפית" כראיה לתוכנן.

כן שקלתי את עדות הנתבעת ביחס לפיצוי שהוצע לה בהתבסס על כתב תביעה מתוקן שניסחה התובעת ולאחר ישיבת קדם משפט בו יצגה ובשים לב להסכם לפיו הנתבעת תשלם שכר בשיעור של 25% מתוך פיצוי שיתקבל עד לסך של 200,000 ₪.

סוף דבר, הנתבעת תשלום לתובעת סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרה כפי ששולמה, שכר עד בסך של 500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ₪.

הנתבע טוען, בין היתר, כי פנה לתובע כמומחה לדיני עבודה בעקבות המלצת חבר, ולאחר שיחה טלפונית נקבעה בין הצדדים פגישה במשרד התובע.

סיכום כפי שפורט בהרחבה לעיל, נחה דעתי שהנתבע חתם על הסכם שכר טירחה ביודעין ומתוך הבנה כמה עליו לשלם ומתי, ואף התחייב לעשות כן במייל מיום 13 ביוני 2023; כי הנתבע לא הוכיח שהתובע התחייב כלפיו לטפל בתיק באופן אישי והדבר נתמך בהתנהלות הנתבע עצמו לאחר מכן שעה שהתנהל מול עו"ד פורט ולא הלין מדוע התובע לא מעורב; וכי הנתבע לא הוכיח את טענותיו הכלליות והסתמיות בדבר רשלנות מקצועית, לא הביא את עורך הדין שמייצג אותו בתביעה שהוגשה על מנת להעיד לטובתו ולמעשה כל שיש בפניי הן גישות שונות לניהול תביעה ואין בכך כשלעצמו כדי להראות שמי מעורכי הדין התרשל בבצוע עבודתו.

...

כן נחה דעתי כי מלשון הסכם שכר הטרחה עליו חתם הנתבע עולה כי הנתבע חייב לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, אותם היה עליו לשלם בסמוך למועד פתיחת התיק, ואין בעובדה כי לא ביצע את התשלום במועד ואף לא כאשר התחייב מפורשות לעשות כן, כדי לאיין את חובתו לעשות זאת כעת.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 11,700 ₪, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התביעה שכנגד במסגרת התביעה שכנגד עתר עורך הדין שרון לחיובו של מר לארי בתשלום שכר טירחתו, בגין ייצוג משפטי, שלו, של בני משפחתו ושל מכריו, בתיקים משפטיים שונים, בין השנים 2007-2015.

בית המשפט העליון קבע, כי הבסיס הנורמאטיבי לקביעתו של שכר ראוי, מעוגן בהוראת סעיף 46 לחוק החוזים, המורה כדלהלן: "חיוב תשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות, בעת כריתת החוזה". מקור הוראה זו בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השרות מתעשר, שלא כדין.

בהתאם לחוות דעתו של עורך הדין בן דוד, טווח שעות העבודה הסביר בגין השירותים המשפטיים אשר הוענקו ע"י משרדו של עורך הדין שרון למר לארי, בתיקים בהם הוא טיפל עבורו על בסיס שעתי, הועמד על- 1018.25 שעות עבודה, ואילו שכר הטירחה בגין השירותים אשר הוענקו למר לארי, אשר נהוג לתמחר אותם באופן גלובאלי על בסיס אחוזים, הועמד על סך של 209,390 ₪.

...

לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה שכנגד, בגין רכיבי נזק אלו - להידחות, עת לא הוכח כי היו אלה התובעים אשר עמדו מאחורי הפרסום.

סוף דבר: התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי.

כן אני מורה כי הסכומים לתשלום יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הידן ועד למועד התשלום בפועל.

...