בעיניין חוטר ישי עמד בית המשפט על מהות הדברים אשר יפים גם לענייננו כאן:
"יהא הדבר אשר יהא, ואין אפשרות לקבוע מימצא בעיניין זה, חיננזון אינו יכול לנקוט דרך קיצור זו, המקבלת מראש את דעתו שהחיובים שבהם חויבו האגודות היו עומדים על כנם בעירעור, כי הסכום הנטען נכון הוא, וכי לא הייתה אפשרות גבייה מאיסתא. בין שתאמר שהקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לתוצאה לא הוכח או נותק, כפי שהתבטא בית-המשפט המחוזי, ובין שתאמר שחיננזון מנוע מלנקוט דרך זו, דין עירעורו של חיננזון בנושא הרשלנות המקצועית להדחות. אין אפשרות לקבוע בהליך שלפנינו, ולו לפי מאזן ההסתברות, כי אילו תבע חטר-ישי את איסתא ליינס לתשלום חובה של איסתא היה חיננזון זוכה, בסופו של יום, ב-22,000,000 ש"ח, וכי אילו נמשכו ההליכים לא היה עולה בידו להפרע מאיסתא."
באותו עניין עמד בית המשפט גם על החובה המוטלת על הלקוח להשלים את הבירור המשפטי מול החייב האמתי עד תום, בטרם יפנה לעורך הדין בתביעת רשלנות מקצועית, בין היתר, כחלק מהחובה המוטלת על הניזוק להקטין את נזקיו (ההדגשות אינן במקור):
"חיננזון מבקש שנחייב את חטר-ישי לשלם לו בגין רשלנות מקצועית במקום החיובים המוטלים לטענתו על החייבים האמתיים. אכן, קיומם של חיובים שלא ניתן לגבותם אינו שולל את האפשרות להוכיח, במקרים מתאימים, רשלנות של עורך-דין בדרך של קביעה, ולו לפי מאזן ההסתברות, בשאלה "מה היה קורה אילו" נהג עורך-הדין כהלכה: כך נעשה למשל בע"א 8001/95 קורן נ' ויסברג, עו"ד [7], שניתן בעירעור על פסק-דיני בבית-המשפט המחוזי בת"א (י-ם) 369/93 קורן נ' ויסברג, עו"ד [8].
...
לטענת התובע, עו"ד שיבר התרשל מקצועית ובעקבות התרשלותו נאלץ לשאת בתשלום היטל ההשבחה כתוצאה מהעברת זכויותיו בבית המגורים לידי הגרושה; עוד טוען התובע, כי על עו"ד שיבר להשיב חלק משכר הטרחה ששולם על ידו בקשר עם כינוס הנכסים של בית המגורים, זאת, משום שבסופו של דבר לא התקיים הליך כינוס נכסים, ובית המגורים לא נמכר במסגרת הליך כינוס נכסים, אלא זכויותיו הועברו לגרושה.
אלא שלא זו בלבד שעו"ד שיבר לא עותר לביטול הנספח להסכם שכר הטרחה, במסגרת כתב ההגנה שהגיש בתביעת התובע, מבהיר עו"ד שיבר, ברחל בתך הקטנה, מדוע הנספח להסכם שכר הטרחה שריר וקיים, ומדוע אין לאפשר לתובע להשתחרר מההתחייבות שנטל על עצמו בהסכם.
סוף דבר
מהטעמים המפורטים לעיל, מצאתי כי דין שתי התביעות להידחות – וכך אני מורה.
אבהיר, כי לא נעלמו מעיני כל יתר טענות הצדדים בשתי התביעות, אולם לא מצאתי כי יש ביתר הטענות כדי לשנות מהמסקנה או התוצאה הנ"ל, ומשכך גם לא מצאתי להידרש להן באופן פרטני.
