התובע נתן לתאגיד שירותי ריטיינר ובנוסף שירותי ליטיגציה, כאשר בפועל, משרדו של התובע היה המשרד היחידי שנתן למיתב שירותים בתקופה הרלוואנטית, ומיתב הייתה הלקוח העקרי, כימעט יחידי, של משרדו של התובע.
בבוררות נדונו בין היתר למי האחריות להפסקת ההיתקשרות בין התובע למיתב, מהי ההיתחשבנות הכספית הנכונה בין התובע לבין מיתב, כאשר התובע טען ליתרת תשלום המגיעה לו ואילו מיתב טענה כי מגיעה לה השבה של סכומים שונים, בין אם בגין חיובים מופרזים ובין אם בגין חיובי כפל, טענות של התובע בדבר פיצויים המגיעים לו בגין הפרת ההסכם אתו ובגין לשון הרע ופגיעה במוניטין, ומנגד, טענות מיתב בדבר הפרת חובות הנאמנות על ידי התובע, שימוש שלא כדין בכספי נאמנות שהוחזקו בידיו ועיכוב תיקיה של מיתב תחת ידיו של התובע לאחר סיום ההסכם שביניהם, טענות של התובע כלפי עו"ד עברון בדבר הפרת הוראת הגבלת התחרות בהסכם שביניהם בעבודתו במיתב, וטענות בדבר גרם הפרת החוזה שבין התובע לבין מיתב, וטענות של עו"ד עברון בדבר יתרת תשלום המגיעה לו בגין תקופת עבודתו במשרדו של התובע.
בין הישאר נטען כי היועץ המשפטי לשעבר הוציא לכאורה כספים מכספי נאמנות וזאת לכאורה לצורך תשלום עבור שירותים שקבל על ידי משרד חקירות, וכן לכאורה לתשלום עבור עורכי דין שהוזמנו על ידו, במסגרת תביעה משפטית שניהל נגד התאגיד.
כן טוען התובע כי לא חלה הגנת סעיף 15 משום שהנתבעים פירסמו את הדברים ללא בדיקה של אמתות הדברים טרם פירסומם, תוך סילוף המידע הנכון אודות ההליכים בהם היה התובע, ולכן הם מוחזקים כמי שפירסמו את הדברים שלא בתום לב.
הנתבעים טוענים כי לפני פירסום הכתבה, מיתב הגישה נגד התובע שתי תלונות במישטרה ותלונות בלישכת עורכי הדין, וייחסה לו מעשים פליליים חמורים, עבירות אתיות והפרות אמון, וכן העלתה כלפיו טענות רבות וקשות בערכאות שונות.
...
אשר לתביעה שבכותרת (ורק בעניינו של מילוא) קבע הבורר בסעיף 123 לפסק הבוררות:
"מה שנאמר לעיל לגבי אותו חלק של תביעת לינצר נגד עברון שעסק בפרסומי לשון הרע, נכון גם כאן. הפרסום שבו מדובר, בין שהוא לשון הרע ובין שלא, ובין שחלה עליו אינו מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע (ככל שבלשון הרע מדובר) אינו אלא אחד המעשים שעליהם מבוססת התביעה בגין הפגיעה במוניטין שגם בה היה מילוא אחד הנתבעים. תביעה זו התקבלה (אף שבחלקה הקטן מבחינת סכומה ואף שמילוא עצמו לא חויב לשלם בגינה דבר נוכח הגיבוי המלא שקיבל ממילא), ולא ניתן לפסוק בגין מעשה שהיה חלק מעילתה גם פיצוי נוסף "ללא הוכחת נזק". היא נדחית לפיכך מטעם זה, ומבלי להידרש לכל שאר השאלות שהיא מעוררת".
פסיקתא
לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3.
התובע ישלם לנתבעים 2 ו- 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
