תביעת עורך דין בגין אי תשלום שכר טרחה

התביעה השנייה היא תביעה שכנגד על סך של 8,333,333 ש''ח (לצורכי אגרה), שהוגשה על-ידי עו"ד קוריס נגד טיב שתיל, מר מוריס (משה) עמר ושדות השקעות בחקלאות ונדל"ן בע"מ, בין היתר, בגין אי תשלום שכר-טירחה והוצאות בהקף נטען של כ-16,000,000 ש''ח (להלן בהתאמה: הנתבעים שכנגד ו-התביעה שכנגד).

ובהמשך בעמ' 478: "כדי לקבוע אם אמנם קיימים יחסים כאלו, יש לבדוק את מכלול הנסיבות של המקרה, ולשאול: האם הלקוח פנה לעורך הדין בבקשה כי ייצג אותו? האם עורך הדין קיבל על עצמו לייצג את הלקוח? האם ניתן לטובת עורך הדין ייפוי-כוח לטפל במקרה הנבדק? האם שולם שכר-טירחה עבור הטיפול? האם נערכה בין עורך הדין ללקוח ישיבה בה פירט הלקוח בפני עורך הדין את דרישותיו?" וכן דברים מתוך ספרו של קלינג, עמ' 211-210, כדלהלן: "להסכם שכר טירחה ערוך כהלכה עשויה להיות חשיבות מעבר לעצם קביעת שכר הטירחה. בעריכת ההסכם נקבעת זהותו של הלקוח, וקביעה זו חשובה, בראש ובראשונה, לצורך היכולת לגבות את שכר הטירחה. לעיתים שורר חוסר בהירות בשאלה זו. כך, כאשר העומד בקשר עם עורך הדין הוא נושא משרה בתאגיד... דוגמה אחרת היא, כאשר שכרו של עורך דין אינו משולם ישירות על ידי מקבל השרות, אלא על ידי זולתו...

כך, ביחס לדרישה בקשר עם "חובות אבודים" קבע המומחה כי "עורך הדין כלל בגיליון האקסל תחת קטגוריה זו סך של 36,400 ש''ח. אך אסמכתות מבססות הוגשו לגבי חיובים בסך 4,800 ש''ח". ביחס לדרישה בקשר עם "טפול בתביעת הוצאות שהייה" קבע המומחה "עבור חיובים אלו לא הומצא אישור גבייה נפרד. אך, לעצם החיוב, יש מקום לסבור כי הטיפול בהוצאות שהייה אינו נכלל במסגרת הריטיינר". ביחס לחיוב בקשר עם דמי נאמנות קבע המומחה, בין היתר, כי "הסכמי שכר הטירחה שנחתמו בין הצדדים אינם כוללים היתייחסות מפורשת לעניין דמי נאמנות... לא עלה בידי המומחה לקבע את סבירות החיוב... בהיעדר המצאת חשבונות הנאמנות וכרטיסי הלקוח של החברה, לא עלה בידי המומחה לבדוק האם חלק מחיובים אלו כבר שולמו על ידי החברה לעורך הדין" (ראו בהקשרים אלו בעיקר בעמ' 13-11 לחוות-הדעת).

...

לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים, כמו גם את חוות-דעתו של המומחה בעניין זה, ראיתי לדחות את מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בהקשר זה. כך, מצאתי שאין מקום לפסוק לעו"ד קוריס שכר ראוי הן מן הטעם שיש בה משום הרחבת חזית אסורה; ולמעלה מכך, מצאתי לדחותה אף לגופה שעה שזו לא הוכחה בהתאם לדין.

בטרם סיום יובהר את שעולה מניה וביה מפסק-דין זה כי מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בקשר עם פירוט העברות הכספיות שנעשו לטענתו בין הצדדים (ראו בסעיף 225 י' לכתב התביעה שכנגד) וכך גם ביחס לטענותיו בקשר עם הטיפול המשפטי שהוספק על-ידי טיב שתיל וטענותיו בהקשר זה – דינן להידחות.

סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל בית המשפט מחליט להורות על חיובים, כדלקמן: בית המשפט מחייב את עו"ד קוריס לשלם לטיב שתיל בע"מ את הסך של 136,157 ש''ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה, 21.6.2015, ועד מועד התשלום בפועל.

זוהי תביעה כספית ע"ס 786,417 ₪ שהגיש התובע, עו"ד במקצועו, כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת או המועצה") בגין אי תשלום שכר טירחתו כעו"ד לאחר שייצג אותה בשלושה הליכים משפטיים.

כך למשל, בע"א 1190/05  זמיר פנחס נ' דן שפריר משרד עו"ד (8.3.06) נקבע כדלקמן: "נראה, כי אכן ראוי להוכיח את השיקולים הרלוואנטיים לקביעת שכ"ט בכל מקרה ומקרה באמצעות מומחים. אלא, שבהיעדר מומחים או ראיות אחרות, ובהתבסס על העקרון העומד בבסיס סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, נראה, כי ניתן להסתמך על התעריף המינימלי המומלץ שנקבע בכללי לישכת עורכי הדין (כללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס- 2000), כפי שאכן נעשה ע"י ביהמ"ש קמא. אחרי, ככלות הכל, אילו היה מובא עד מומחה לביהמ"ש, מן הסתם היה מעיד כי ככלל גובה עו"ד שכ"ט שהינו לפחות בגובה התעריף המינימלי המומלץ ע"י הלישכה. נראה כי בקביעת שכ"ט לפי התעריף המינימלי המומלץ במקרה זה, יש משום איזון ראוי בין העקרון לפיו אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השרות מתעשר שלא כדין, לבין זכותו של הלקוח שלא לשלם סכומי שכ"ט גבוהים שלא הוסכם עליהם מראש". כן אציין, ובהמשך להתייחסותי לעיל להסכם הפשרה בתיק ההצפות, שנדחית טענת התובע לפיה שיעור השכר הראוי כבר הוכרע במסגרת הסכם הפשרה, ושהוא אמור לעמוד על 20% ומע"מ. כבר קבעתי לעיל כי שכר הטירחה שנפסק בהסכם הפשרה הוא במסגרת היחסים בין המועצה לנתבעת שם באותו תיק, ואינו מהוה אינדיקאציה לשכ"ט שאמור התובע לקבל מהנתבעת, מאחר ומדובר במערכת יחסים אחרת ונפרדת.

...

משכך, אני קובעת שהתובע זכאי לשכ"ט בגין שני תיקים אלו סך כולל של 52,000 ₪ ומע"מ (20,000 ₪ בגין תיק מרכז השלום ו- 32,000 ₪ בגין תיק ההתנגדות).

לסיכום – אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 195,638 ₪ ומע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות משפט בסך של 14,030 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מכלל הסכומים שנפסקו.

משכך, אני מורה כי ישולם החוב הפסוק לתובע כאמור בסעיפים 103 ו- 104 לעיל מתוך הפיקדון הנ"ל המופקד בקופת ביהמ"ש, ואת היתרה להעביר לנתבעת באמצעות בא כוחה.

התובע המתין שנים ארוכות עם תביעתו, ונמנע מלהגישה כתביעה שכנגד או אפילו כטענות קזוז בהליך אחר שניהל אל מול הנתבע 1 - עוד להשלמה ייאמר שהתובע ניהל הליכים ממושכים בהם נתבע על ידי הנתבע 1 בשל אי תשלום שכר טירחה.

בנסיבות אלה ומשזכו הנתבעים בדין חלות הוראות סעיף 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 לפיהן "סכום שכר טירחת עורך דין שיפסוק בית המשפט לטובת בעל הדין שזכה בהליך, בכפוף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טירחת עורך דין בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור" (ההדגשות לא במקור).

...

ביטול המחיקה מחוסר מעש – לטענת הנתבע 1 (סעיף 14 לתצהירו) הרי בסופו של דבר בית המשפט ניאות לבטל את מחיקת התביעה.

חלק שלישי – סוף דבר סיכום, התייחסות להוצאות משפט וכן תוצאת ההליך סיכום ביחס לתוצאת ההליך מכל האמור לעיל עולה שיש לדחות התביעה בשל התיישנותה.

נתתי דעתי לכך שהתביעה כאן נדחית, תוך הערות שאינן מחמיאות לאמינות גרסאות התובע.

סוף דבר – התביעה נדחית.

סעיף 88 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 קובע כי "להבטחת שכר טירחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שרותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפיקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאישה ולקטינים, וכן רשאי להוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שרותו ללקוח; ובילבד שהגיש תביעה על שכר טירחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". כפי שנקבע בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נד(1) 303: "היחסים בין עורכי-דין ללקוחותיהם, בכל הנוגע לכספים שמחזיקים עורכי -דין עבור לקוחותיהם, מוסדרים בחוק לישכת עורכי הדין, המשקפים את חובות עורכי-הדין כנאמני לקוחותיהם.

ודוקו: זכות העכבון היא "האפשרות לנושה לעכב פיסית נכס שאינו שלו בגין אי-תשלום המגיע לו, מבלי שיסתכן בכך באחריות נזיקית בעוולת עיכוב נכס שלא כדין, ובלי שיצטרך לפנות לבית -משפט. זוהי הקלה פרוצדורלית בלבד, שכן אין היא משנה את זכותו המהותית של הנושה, אלא רק מקילה עליו את גביית חובו". על פני הדברים, התובעים עומדים בתנאי הסעיף, שכן הפסקת הייצוג הייתה ביום 6.10.2020 ותביעת שכר הטירחה הוגשה ביום 13.12.2020, תוך שלושה חודשים מהיום בו נידרש על ידי הנתבע להשיב את כספי האגרה.

...

בהעדר ראיה בדבר השכר הראוי שיש לפסוק בגין משלוח מכתב התראה בהליך כמו הליך גפן, אין לי אלא לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת השכר הראוי, ועל כן יש לדחות את תביעתם בכל הנוגע לתשלום שכר הטרחה בהליך גפן.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד נדחית.

במסגרת תביעתה עתרה התובעת, משרד עורכי דין לפצוי כספי בסך של 100,000 ₪ בגין תשלום שכר טירחת עו"ד אשר הוענקו על ידה למנוח רוני חסון ז"ל. התביעה הוגשה כנגד שני נתבעים, כנגד הנתבעת 1, אלמנת המנוח אשר נטען לגביה כי היא היורשת הבלעדית של המנוח , וכנגד הנתבעת 2 , חברת עורך דין אשר נטען לגביה כי נטלה את ייצוגו של המנוח "בלא להסדיר את תשלום שכר הטירחה לתובעת". בתביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בתשלום כדלקמן: "27.1. סך של 75% משכר הטירחה שנתקבל בידי התובעת 2 בגין תביעת הפלת"ד, לרבות המע"מ.

בהעדר מידע רלוואנטי ובשל סרובה של הנתבעת 2 לחשוף מידע זה, לא יכולה התובעת לחשב את הפסדיה בגין אי תשלום שכר הטירחה המוסכם.

...

בהתאם לכל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

לעניין זה אציין כי איני בטוח כי הדרישה בכתב התביעה המקורי לחייב את הנתבעות בתשלום בגין "תביעת הפלת"ד" אינה כוללת בתוכה את הדרישה לחייב גם בגין התשלום התכוף ו/או ענף הניידות שהינו על פניו חלק מתביעת פלת"ד. כך או כך, בשים לב לכל האמור לעיל וכן לשלב בו מצוי ההליך, ליעילות הדיונית השואפת לסיים את כל המחלוקות שבין הצדדים בהליך אחד, אני מתיר לתובעת לתקן את כתב התביעה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.