בית משפט השלום בכפר סבא
ת"פ 23427-04-18 מדינת ישראל נ' מרעי
21.6.20
לפני
כבוד השופט אביב שרון
בעיניין: מדינת ישראל – שלוחת תביעות כפר-סבא המאשימה
ע"י ב"כ עו"ד נופר מזולה
נ ג ד
עיסא מרעי הנאשם
ע"י ב"כ עו"ד שאדי גאנם
גזר דין
הנאשם, יליד 1996, הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
הנאשם הוסיף בדברו האחרון כי הוא למד מהטעות שלו, וכי ההליך הפלילי המתנהל נגדו מזה שלוש שנים שימש כאמצעי שקום עבורו ממנו הוא צומח וגדל.
והרי כבר נקבע לעניין זה –
"עברו הנקי של אדם והיותו נורמאטיבי עד ביצוע המעשה הפלילי, לא די בהם להצדיק המנעות מהרשעה. לו חפץ המחוקק שעבירה ראשונה לעולם תסתיים באי הרשעה חזקה שהיה אומר זאת... בנסיבות אלה ואף שמדובר בארוע יחיד וחריג בחיי הנאשם, חומרת המעשה אינה מתיישבת עם סיום ההליך ללא הרשעה" (ת"פ (שלום ת"א) 41365-12-15 מדינת ישראל נ' רבשן טשפולטוב (20.11.18)).
שנית, העובדה לפיה הנאשם מצוי בעיצומם של לימודים ועוסק בתחום הכדורגל, כשחקן או כמאמן, אינה מהוה ראיה לפגיעה קונקרטית, הכרחית, בעתידו, ולא בכדי ראיות ממשיות בעיניין זה לא הוצגו לבית המשפט או לשרות המבחן.
...
שלישית, אני סבור כי חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, מידת האלימות שהופעלה כלפי עובדת שעבדה תחת הנאשם וגרימת חבלה בגופה, כשברקע "מכת מדינה" בדמות פתרון סכסוכים בדרכים אלימות, כל אלו אינם מאפשרים את סיום ההליך ללא הרשעה.
ברע"פ 3589/14 שרון לוזון נ' מדינת ישראל (10.6.14) עמד בית המשפט העליון על דברים אלו בנוגע לאירוע בו הורשע נאשם שם בעבירה דומה, בנסיבות בהן הכה באגרוף בפניו של מתלונן וגרם לו לפגיעה באחת משיניו, על רקע חילוקי דעות ביניהם –
"בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי על העותר לאי-הרשעה מוטלת החובה להצביע על כך שהרשעתו תביא לפגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו, ולתמוך את טענותיו בתשתית ראייתית מתאימה... החובה להצביע על נזק קונקרטי, עולה בקנה אחד עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, אשר נועד לחול אך במקרים בהם קיימים טעמים כבדי משקל הנוגעים לשיקומו של הנאשם. כפי שציינתי לאחרונה בעניין שמואלי, שם דובר בנאשם קטין, כי 'אין מקום להניח כי כל הרשעה של קטין צפויה לפגוע, מניה וביה, באופן מהותי באפשרותו להשתקם', ובוודאי שאין מקום להנחה מעין זו, אך משום שמדובר בנאשם נטול עבר פלילי... יתר על-כן, אף אם אניח לטובתו של המבקש... כי הוא אכן עומד בדרישה הנוגעת לפגיעה בשיקומו, סבורני כי הוא אינו עונה על התנאי השני, שעניינו סוג העבירה ונסיבותיה, דבר שאינו מאפשר לסיים את ההליך באי-הרשעה. המבקש הורשע בכך שבמהלכו של כנס שהיה פתוח לציבור, ונגע להתאגדותם של העובדים במקום עבודתו, הוא תקף באגרופו פעיל המשתייך לארגון עובדים מתחרה. תקיפתו של המתלונן גרמה לחבלה של ממש באחת משיניו והצריכה טיפול רפואי... לצערנו, מעשי אלימות מעין אלו נפוצים למדיי במחוזותינו, והננו עדים, לעיתים קרובות, לחילופי דברים הנוטים להידרדר במהירות לחילופי מהלומות. לפיכך, הנני סבור כי סוג העבירה אותה ביצע המבקש אינו מאפשר להימנע מהרשעתו של המבקש".
בנסיבות אלה, ולאחר שלקחתי בחשבון את הודאתו של הנאשם בכתב האישום המתוקן, תוך ייתור הצורך להעיד את המתלוננת; החלקים החיוביים בתסקיר; היותו של הנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, סטודנט במוסד אקדמי ועובד כמאמן כדורגל, כולל עבודה עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, חלוף כשנתיים וחצי מאז ביצוע העבירה, השתכנעתי כי הרשעת הנאשם לצד הטלת עונש ברף התחתון של מתחם הענישה, בהיקף שאינו מכביד, כמו גם חיובו בפיצוי המתלוננת, יהוו את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם, כמפורט לעיל.
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
צו של"צ בהיקף של 140 שעות בהתאם לתוכנית שגיבש שרות המבחן, ובהסכמת הנאשם.
