תביעת עובדת משק בית לזכויות בגין תקופת עבודתה

לבתי הדין לעבודה הוגשו בשנים האחרונות תביעות שונות על ידי שוטרים, סוהרים ועובדי שירות הבטחון, פעילים וגמלאים, אשר עתרו לתשלום התוספת גם לשוטרים וסוהרים גמלאים שגמלתם משולמת לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) ]נוסח משולב[ תש"ל – 1970 .

לפיכך, גם אם תמצה לומר כי החלטת הממשלה משנת 2006 היא הקובעת, כפי שטוען התובע, הרי לאור העובדה כי זכותו לתשלום התוספת שירות אשר כאמור בוצע בעת XXX ובגין תקופת שרותו ב XXX התגבשה עקב שרותו ב שהיה התובע נשוי לנתבעת הרי שהנתבעת זכאית למחצית משעור התוספת המשולמת .XXX לתובע, לרבות התשלומים הרטרואקטיביים בגין שרותו ב : ראה לעניין זה תמ"ש 22554/03 פלוני נ' אלמוני מיום 06.7.06 "הזכות למענק היובל אומנם מתגבשת בחלוף תקופת עבודה של 40 שנה ואולם רגליה

הנתבע לא יכול להיתעלם מתרומתה של התובעת לצמיחתה של הזכות, היא סייעה לו, עמדה לצדו, גידלה יחד עימו את ילדיו ונשאה יחד עימו בעול משק הבית.

...

לפיכך החל משנת 2019 משולמת התוספת לשוטרים פעילים וגמלאים כאשר התשלום בגין תקופות העבר, לפני שנת 2019 , ישולם בשנת 2021 בהתאם להסדר התשלומים שנקבע בין הצדדים להליכים שם. מכל האמור לעיל עולה כי זכותם של השוטרים והסוהרים, וכן גמלאי השירות, לתוספת היעדר קביעות מקורה בהחלטת הממשלה ש/ 33 מיום 22.1.1979 .

אין בידי לקבל טענת התובע לפיה זכותו התגבשה בשנת 2006 לאחר גירושי הצדדים או כי הנתבעת אינה זכאית למחצית מהגמלה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל תביעת התובע בשתי הסוגיות נדחית.

התובעת הגישה תביעתה זו בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעים כעובדת במשק בית, כשבע שנים, לזכויות סוציאליות הנובעות מתקופת העסקתה ומסיומה.

הקף המשרה וגובה השכר: אין מחלוקת כי התובעת עבדה כעובדת משק בית בבית הנתבעים תקופה ממושכת של כשבע שנים ובתקופה מסוימת גם בשמירה על ילדיהם של הנתבעים.

...

בנסיבות אלו התביעה מתקבלת ברכיב זה באופן שנקבע כי אכן גרסתה לפיה פוטרה לאלתר נמצאה אמינה ונתמכת גם בגרסת הנתבעת עצמה.

לסיכום: התביעה מתקבלת ברובה כאמור מעלה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: הפרשי שכר מינימום 1,001 ₪; דמי הבראה 6,405 ₪; פדיון חופשה 4,140 ₪; פיצוי בגין הפרשות לקרן הפנסיה 11,217 ₪; פיצויי פיטורים 21,645 ₪; חלף הודעה מוקדמת 3,038 ₪; פיצוי בגן אי דיווח למוסד לביטוח לאומי 6,683 ₪ ; בנוסף ובשים לב להתנהלות הנתבעים הדיונית לאורך ההליך- שאין זה המקום להרחיב בה ישתתפו הנתבעים בהוצאות ושכר טרחת עורך דין 10,000 ₪.

עוד הפניתה המבקשת בתשובתה לפסיקה לפיה נקבע כי בהסדרי תעסוקה בהם מעורב "צד שלישי", דהיינו המבקשת, הנחת המוצא היא שהעובד (המשיבה) והמשתמש בעבודתו (הנתבעת 1) הם הצדדים האמתיים ביחסי עובד-מעסיק ונטל ההוכחה יוטל על מי שטוען אחרת וכן הפניתה לחזקה בנוגע לעובד במשק בית, לפיה האדם עבורו מבוצעת העבודה (הנתבעת 1) הוא המעסיק ולא די במעורבות קרוב מישפחה כדי לקבוע שהוא מעסיק.

בכל הנוגע לאחריותם של בני מישפחה להעסקת מטפלים סיעודיים כבר נפסק בעיניין בירגר[footnoteRef:1] כי "נקודת המוצא במקרים מעין אלה היא כי המטופל, עימו בדרך כלל נקשר חוזה העבודה הוא מעבידו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל או העיזבון במידה שהמטופל הלך לעולמו" וכי "הפיקוח על עינייני המטופל שהנה פעולה מתבקשת עת עסקינן בבני מישפחה אינה מקימה, דרך כלל, יחסי עובד ומעביד בין בן משפחתו של המטופל למטפל. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי הטלת חובות מתחום משפט העבודה על בן המשפחה הבא לסייע לקרובו הנזקק לטפול עלולה ליצור תמריץ שלילי לאותו בן מישפחה הנכון ליטול על עצמו את האחריות הכרוכה בטיפול באותו קרוב מישפחה – דבר שאינו רצוי". [1: ע"ע (ארצי) 660/06 ישי בירגר – ג'ונל קטיבוג (מיום 23.1.2008)] בחנו את טענות הצדדים ואת כלל החומרים שהוגש לתיק עד לשלב זה. מטענות המשיבה, כפי שאף פורטו לעיל, עולה כי היא למעשה אינה טוענת שהמבקשת היתה אחראית על העסקתה השוטפת בצורה כלשהיא, ובודאי לא בצורה החורגת מחלקם של בני מישפחה בהעסקתו של מטפל סיעודי.

...

בהתאם לכך, ולאור הוראות סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, מצאנו כי אין לבית דין זה סמכות לדון בתביעה בין המשיבה לבין המבקשת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ועל מנת לאפשר למשיבה לשקול הגשת תביעה נגד המבקשת בגין הקטטה לה היו שותפות לבית המשפט המוסמך, אנו מורים על מחיקת התביעה כנגד המבקשת בהליך שבפנינו.

חרף התוצאה שאליה הגענו, לאחר שהבאנו בחשבון את מכלול נסיבות העניין, החלטנו שלא לחייב את המשיבה בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

רקע תמצית העובדות וההליך בבית הדין האיזורי המערערת, גב' רינה עם רן (להלן – המעסיקה), העסיקה את גב' מרסל מרסיאנו ז"ל (להלן – המנוחה), ילידת שנת 1971, כעוזרת בית החל מחודש פברואר 2015 ועד לחודש אפריל 2016, אחת לשבוע למשך ארבע שעות.

בתביעה שהגישה המנוחה נגד המעסיקה טרם פטירתה תבעה המנוחה פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה במהלך תקופת עבודתה ופצוי בגין אובדן פנסיית נכות בסך 146,332 ש"ח. כמו כן נתבעו פצויי פיטורים ותשלומים בגין זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה וסיומה.

כן נקבע כי למעסיקה הייתה אפשרות מעשית לבטח את המנוחה בקרן פנסיה וכי "ניתן להניח בסבירות גבוהה, כי כימעט בכל קרן לו המנוחה הייתה מבוטחת בה, היא הייתה זכאית לכסוי בגין נכותה, וכך גם שאריה". בית הדין האיזורי הוסיף ודחה טענות שונות שהעלתה המעסיקה לראשונה בסיכומיה וקבע כי המדובר בהרחבת חזית ובטענות היפותטיות, כך, למשל, הטענה כי גם אילו הייתה המעסיקה מבטחת את המנוחה עם תחילת עבודתה לא הייתה המנוחה זוכה לכסוי בטוחי בשל מצבה הרפואי או משום שלא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת.

כפי שנפסק בהליך המקביל, עילת התביעה של ילדי המנוחה היא אי עריכת הסדר ביטוח פנסיוני למנוחה בנגוד ל"הוראה קוגנטית" בצו ההרחבה הפנסיוני המטילה על המעסיק "חובה מוחלטת". הקביעה לפיה ניתן לייחס אשם חוזי תורם לעובד כלפיו מופנית החובה המוחלטת, עד כדי איונה של החובה, אינה עולה בקנה אחד עם ההוראה המפורשת של סעיף 20 לחוק הסכמים קבוציים לפיה זכות אישית מכוח הסכם קבוצי אינה ניתנת לויתור ולפסיקה שלפיה זכות אישית מכוח צו הרחבה אינה ניתנת לויתור ומהוה מעקף של הוראות משפט העבודה המגן.

...

בהיבט המשפטי, מצאנו טעם רב בעריכת תחשיב על בסיס נוסחאות קרן הפנסיה שבה מספר העמיתים הרב ביותר.

הנה כי כן, דין הטענה, שלא עלתה בכתב ההגנה ובסיכומים בבית הדין האזורי, להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

אקדמת מילים עניינה של תביעה זו הוא זכויות שונות שהתובעת דורשת בגין תקופת עבודתה כעובדת משק בית אצל הנתבעת.

...

כידוע, החובה לנהל רישום נוכחות חלה על המעסיק [ע״ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע״מ – אלי אפרים (23.11.2008)], ומשעה שהנתבעת או בתה לא עמדו בנטל זה, אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבעת החסירה כ- 25% מסך כל ימי העבודה במהלך תקופת עבודתה.

בהיעדר גרסה מפורטת מטעם התובעת, אין בידי לקבל את גרסתה של התובעת.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) דמי הבראה – 1,089 ₪; (2) פדיון חופשה – 1,350 ₪; (3) הפרשות לפיצויי פיטורים ולגמל – 6,536 ₪; (4) פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה – 1,000 ₪.