תביעת עובדת זרה לזכויות סוציאליות לאחר סיום העסקתה

לאחר סיום העסקתה הגישה תביעה לבית הדין.

לטענתו העובדת שינתה את גירסתה ביחס לאופן סיום ההעסקה – בתחילה טענה כי פוטרה ולאחר מכן הודתה כי התפטרה.

עוד מוסיף המעסיק כי פנקס רישום ימי החופשה והשכר ששולם לעובדת הופקד ונוהל על ידי העובדת והיא זו שנמנעה מהצגתו לבית הדין; וכי בית הדין לא היתייחס לטענותיו בדבר קזוז הוצאות נילוות וכלכלה שניתנו בעין לעובדת ולטענותיו כי שכרה של העובדת טמן בחובו תשלום זכויות סוציאליות.

מעבר לכך, המדובר בזכויות קוגנטיות שגם עובד זר זכאי לתשלומן לאחר מתן פסק דין ואין צידוק לעכב זאת רק בשל היותו עובד זר (ראו: ע"ע (ארצי) 1218/02Bin – חברת א. דורי-חברה לעבודות הנדסיים בע"מ עמ' 26 (20.03.2003); ע"ע (ארצי) 23121-03-18 אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ – סויטי עמ' 5 (25.4.2018)).

...

לאחר בחינת טענות הצדדים והחומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

במסגרת התביעה, עתרה התובעת לפצוי בגין פיטורים שלא כדין בזמן היריון, מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 או חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 וכן לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה בנתבעת, לרבות חלף הודעה מוקדמת, הפרישי שכר עבודה, פדיון חופשה, הבראה, הפרשות לפקדון עובדים זרים ועוד.

הדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו צו פתיחת ההליכים במסגרת הליכי חידלות הפרעון הוצא לחברה לאחר סיום העסקתה של התובעת ולא הוכח כי מדובר במצב בו מעסיק ממשיך להעסיק את עובדיו בהיותו במצב כלכלי קשה, תוך שהוא לוקח על עצמו סיכון בלתי סביר בהמשך העסקתם (ר' ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין - GSS ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, ניתן ביום 31.10.11).

מאחר שממילא לא הוכח צידוק להרמת מסך בכל הנוגע לרוב עילות התביעה, לא ראינו מקום לידון בהן לגופו של עניין, שכן אף אם היה היינו קובעים כי התובעת אכן פוטרה שלא כדין ע"י החברה במהלך הריונה, ואף אם זכויותיה הסוציאליות שולמו בחסר או לא שולמו כלל והיה בכך כדי לחייב את החברה בסכומים כלשהם מכח אותן עילות - בכך לא די ואין הדבר מצדיק בפני עצמו נקיטה בסעד החריג והקיצוני של הרמת מסך אלא נידרש להוכיח 'דבר מה נוסף' (ר' עניין טוקו שף לעיל).

...

אשר על כן, סברנו כי בנסיבות העניין, ולאחר ששקלנו את מכלול השיקולים כאמור לעיל, יהיה מוצדק לבצע הרמת מסך חלקית כך שעל הנתבע לשלם לתובעת את הכספים שנוכו משכרה לצורך העברתם לפיקדון, בסך 15,406 ₪.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,406 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התובע טוען כי פוטר ללא הודעה מוקדמת, בלא שנערך לו שימוע, ומבלי ששולמו לו זכויותיו הסוציאליות ולפיכך הגיש תביעה על סך 59,496 ₪ כנגד שתי הנתבעות.

הנתבעת 2 טוענת כי בשום שלב לא היה קשר בין התובע לנתבעת, לא בשלב טרום העסקתו, לא בשלב העסקתו ולא לאחר סיום העסקתו.

בפסק הדין שניתן בבית הדין הארצי בעיניין אבו מוחסן נפסק כי ניתן לראות בפלט שיחות המתעד שיחות בין התובע לבין המעסיק או בין עובדים אחרים של המעסיק ראשית ראייה להוכחת התביעה (בר"ע 2385-02-17 אבו מוחסן נ' קבוץ בית הערבה (11.2.21): "נדגיש, כי ראשית ראייה אינה חייבת להיות מיסמך בכתב המאפיין יחסי עבודה (כגון הודעה לעובד, תלושי שכר או דו"חות נוכחות). זאת, במיוחד נוכח מאפייני העסקת העובדים עליהם חלה התקנה, שעמדנו עליהם לעיל, ובכלל זאת העדר תעוד מסודר בנוגע לעבודתם. על כן, ראשית ראייה יכולה להיות גם תצהיר של אדם אחר, פירוט שיחות טלפון המעידות על קשר עבודה בין העובד לבין המעסיק (לרבות מי מעובדיו שהיה ממונה על עובדים), הודעות ווטספ, הקלטות וכיו"ב." בעיניינו מדובר בעובד זר אשר הגיש תביעה שעיקרה אי תשלום זכויות קוגנטיות וטוען כי הועסק על ידי הנתבעות במשותף ללא תלושי שכר.

הואיל ומדובר בהעסקה של עובד זר ללא תעוד, אזי על פי הילכת אבו מוחסן ניתן לקבוע רף נמוך יותר של ראשית ראייה הנדרשת להוכחת התביעה.

...

משכך הגעתי למסקנה אין לחסום את התובע מניהול הליך נגד הנתבעת 2 בשלב זה באמצעות חיובו להפקיד ערובה לכיסוי הוצאותיה וזאת בהתאם להלכת אבו מוחסן לפיה ניתן לראות בפלט השיחות ראשית ראייה שדי בה כדי לפטור את התובע בנסיבות אלה מהפקדת ערובה.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים ביום 1.12.21 הגיש התובע, עובד זר מאריתריאה, תביעה כנגד הנתבעת לחיובה בתשלום זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי למיניהם בגין תקופת העבודה וסיומה בסכום כולל 401,372 ₪.

על פני הדברים, ומבלי שיהא בדבריי כדי להביע עמדה כלשהיא בנוגע לסכויי התביעה לגופה נראה גם כיום ובשלב זה של ההליך, שאין עילה המצדיקה שינוי מסקנתי הקודמת לפיה התובע השכיל להביא ראשית ראיה להוכחת התביעה כנגד הנתבעת; נוסף לאמור, עסקינן בתקופת העסקה ממושכת שראשיתה בהעסקה ישירה על ידי הנתבעת (מחודש אפריל 2014 ועד לחודש יוני 2017), לאחריה הועסק התובע לכאורה על ידי קבלנים שהתחלפו כאשר כנגד אקסלנט ניתן צו פירוק ביום 8.2.21.

...

הכרעה לאחר שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את נסיבות העניין שלפני, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהתובע נמנה עם קבוצת עובדים מוחלשת הגעתי לכלל מסקנה, כי מתקיימים 'טעמים מיוחדים' להעדר חיובו בהפקדת ערובה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל – הבקשה נדחית.

מכוחם תבע זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו הנטענת בנתבעת, (דמי חגים, הבראה, פדיון חופשה, נסיעות , פצויי פיטורין, הפרשות לפנסיה ,הודעה מוקדמת ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד).

כתב האישום הוגש בינואר 2018 נגד נציג הנתבעת מר ג'בר (נאשם 1),שהורשע אף הוא בהכרעת הדין הפלילית, ולפיו הגיש הנאשם 1 מר מוחמד ג'בר בשם הנאשמת 2 (הנתבעת בהליך בפנינו) בקשות להעסקת עובדים פלסטינאים למנהל העובדים הזרים ולא דיווח על שינוים בהעסקתם ונהג להעביר תלושי שכר פקטביים למנהל העובדים הזרים בהם הצהיר בכזב כי כלל העובדים הפלסטינאים עבדו אצל הנאשמת 2 אף כי בפועל שלא עבדו בה כלל .

התביעה הוגשה במרץ 2021 דהיינו כ-4 שנים לאחר סיום ההעסקה הנטענת ובאופן אשר גרם נזק ראייתי לנתבעת.

דהיינו גם אם התובע לא הועסק יום אחד בפועל, ועניין זה ייבדק, לא יצא נפסד מרישומו הפיקטיבי במת"ש. שכן על פי דפי רכוז ממנהל האוכלוסין שצורפו לכתב התביעה , יש תשלומים סוצאליים שהועברו לתובע ומפורטים מועדי העברתם לתובע .

...

בסופו של דבר לא הקים תובע עצמו,כל תשתית עובדתית לקיום יחסי עבודה עם הנתבעת, לא בקשר לתקופת עבודתו או רציפותה , לא בקשר להיקף עבודתו , אין גרסה לשיעור שכרו או למועד בו נקבע שכרו ועם מי. יש גרסה משתנה למועד בו שולם שכרו בפועל ולשיעור השכר ועוד .

סוף דבר תביעת התובע נדחית מכל וכל.

בהתחשב בהיותו פועל קשה יום ישלם התובע שכר טרחת בא כוח הנתבעת בשיעור מתון של 5,000 ₪.