תביעת עובדת הוראה במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי

זאת מאחר שהעסקת עובדי הוראה במוסד מוכר שאינו רישמי כפופה לאישור משרד החינוך ולנוכח העובדה שחברת השירותים הגישה למפרקים תביעת חוב נפרדת.

...

סוף דבר סיכומו של דבר, מן הטעמים המפורטים לעיל אציע לחברותיי לדחות את הערעור.

זאת משום שמנגנון זה לא נועד כדי להועיל לעובדים (שכן כספי ה"רמייה" הועברו – כך היו המפרקים סבורים – לכיסם הפרטי של בעלי השליטה); והוא אף גרם להם נזק – שכן בסופו של דבר קיבלו העובדים סכומי שכר נמוכים מהשכר הפורמלי.

בקביעה זו של המפרקים אינני סבורה כי יש להתערב, ולכן כאמור המסקנה לפיה דין הערעור להידחות, מקובלת גם עלי.

התובעת אף הפניתה לחוזר מנכ"ל משרד החינוך מס' 4/08 מיום 23.6.08 אשר הנחה את הרשויות המקומיות להישתתף בתקציבי מוסדות החינוך המוכרים שאינם רישמיים, לרבות העותרת, בשיעור שמשתתף בו משרד החינוך והורה להם לערוך תחשיב ולממן את בתי הספר.

כאשר בסעיף 14 לכתב ההגנה טענה הערייה כי "יש לראות את התובעת כמי שמתמידה להמנע מקיום הוראות התקנות והחלטות בית המשפט הנכבד. בשל כל יש לסלק את התביעה לפי סעיף 41(א) (3) לתקנות". תקנה 41(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תעש"ט-2018 (החלה בעיניינו מכוח תקנה 180(ג)(1) לתקנות הנ"ל) מורה כי רשאי בית-המשפט להורות על מחיקת כתב תביעה, כאשר "התובע מתמיד, באופן שאינו מניח את הדעת, להמנע מלקיים הוראה מתקנות אלה או נימנע מלקיים החלטה או הוראה של בית-המשפט". במקרה דנן אכן התובעת נימנעה מלקיים את הוראות בית המשפט לעניין תיקון תביעתה באופן מגמתי וללא הסבר.

בעיניין זה ראוי להביא את שנקבע בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מחודש 8/2009 בסעיף 5(ו) צורף כנספח ט לנ/4 עליו נסמכת אף התובעת בתביעתה, ולפיו: "... יש להביא בחשבון לצורך חישוב סכום ההישתתפות שתעביר הרשות המקומית למוסד חינוך מוכר שאינו רישמי פלוני – את הוצאותיה של הרשות בגין מוסדות דומים בלבד". משכך אין שבפנינו אין כל אינדיקאציה להישתתפות בשכירות של מוסדותיה הרישמיים הדומים למוסדות התובעת.

...

מדובר בטענה לא מבוססת ומכומתת ודינה להידחות.

הטענה נדחית.

לסיכום: דין התובענה להתקבל בחלקה .

תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו התובע זכאי להכרה בדרגת שכר אקוויוולנטית לתואר שלישי (דוקטור) וזאת באופן רטרואקטיבי החל מחודש אוקטובר 2015 וכן למתן סעד כספי בגין הפרישי שכר עתידיים החל ממועד זה ועד למועד היציאה לפנסיה של התובע והפרשי שכר משוערכים לתקופת הפנסיה.

ביום 4.01.16 השיבה לפנייתו של התובע גב' רחל ברקוביץ', כדלקמן (נספח ד1 לתצהיר התובע): "הריני להבהיר כי בהתאם לקריטריונים הקיימים בחוזר מנכ"ל תשע"ה 3(א), דרגות שכר אקוויוולנטיות מוכרות אך ורק לעובדי הוראה המועסקים במוסד חינוך רישמי ומוכר שאינו רישמי עד כיתה י"ב בלבד ועל כן לא ניתן להענות לבקשתך למרות הנסיבות שפורטו במכתבך הנ"ל". במענה לפניית ב"כ התובע, השיבה ביום 26.2.17 הגב' סוניה פרץ, סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כח אדם בהוראה, כי בכל חוזרי המנכ"ל שפורסמו לאורך השנים בנושא קביעת דרגת שכר שוות ערך לדרגה אקדמית למורים בוגרי ישיבות, מצוינים נהלי הפנייה לקבלת הדרגה, הנוגעים אך ורק למורים המועסקים בחינוך הרישמי והמוכר שאינו רישמי ובכלל זה כיתות י"א-י"ב. מאחר שהתובע מועסק במוסד על- תיכוני, אין באפשרותו להגיש בקשה לקבלת דרגת שכר אקוויוולנטית (נספח ד1 לתצהיר התובע).

בפרק זה מפורטים המורים הזכאים לפנות למשרד החינוך בבקשה לקביעת דרגת שכר שוות ערך: מורים המועסקים במערכת החינוך הרישמי, מורים המועסקים בחינוך היסודי המוכר שאינו רישמי, מורים המועסקים בחינוך העל יסודי ובכלל זה חטיבות הביניים וכן מורים המועסקים במערכת החינוך הרישמי והחינוך המוכר שאינו רישמי ובכלל זה כיתות י"א- י"ב. בפרק זה לא מצוינות דרכי הפניה ביחס למורים המועסקים במכללות או בחינוך העל תיכוני, כדוגמת התובע.

...

סוף דבר התובע עתר למתן סעד לפיו הינו זכאי להכרה בדרגת שכר אקוויוולנטית לתואר שלישי (דוקטור) וזאת באופן רטרואקטיבי החל מחודש אוקטובר 2015 וכן למתן סעד כספי בגין הפרשי שכר רטרואקטיביים החל ממועד זה ועד למועד היציאה לפנסיה של התובע והפרשי שכר משוערכים לתקופת הפנסיה.

עם זאת, מקובלת עלינו טענת המדינה כי לא ניתן לתת לתובע סעד של הכרה בדרגת שכר בשלב זה. צודקת המדינה כי ההכרה בפרסומים ובמאמרים אינה אוטומטית וכי על ספרו של התובע להיבחן בפני וועדה מטעם משרד החינוך וזאת טרם נעשה.

על כן, התביעה מתקבלת במובן זה שיש להעמיד את התובע במצב כאילו חל עליו חוזר המנכ"ל בשנת 2015.

ואולם, מאחר שהתובעת לא העלתה במפורש בכתב התביעה כי היה על משרד החינוך לפעול לסיום העסקתה בהתאם למסלול המשמעתי חלף המסלול של אי התאמה פדגוגית, אנו לא נכריע בשאלה זו. עם זאת יוער, כי בעוד שבהליך פיטורי אי התאמה (מטעמים פדגוגיים) הכוח נשאר בידי המשרד וליתר דיוק בידי המפקחים, הרי שבפיטורי משמעת הכוח בעיניין עובר לאגף המשמעת במשרד ו/או בנציבות שירות המדינה על הנפקות הנובעת מכך.

שלב אחרון - ביום 26.5.2019 החליט מנכ"ל המשרד דאז, מר שמואל אבואב, על פיטורי התובעת מטעמים פדגוגיים, כך שהחל מיום 31.8.2019 לא תוכל התובעת לשמש כעובדת הוראה במוסדות חינוך רישמיים או מוכרים שאינם רישמיים (ת/פ"ז).

...

אנו סבורים כי חלק ניכר מהסעיפים ומהנספחים צורפו שלא לצורך ואלו לא נדרשים להכרעתנו.

בנוסף, המשרד החתים את התובעת על כתב ויתור, חרף הצהרתה המפורשת כי תלויות ועומדות לה טענות חריפות, עת התובעת היתה עם "הגב לקיר". לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן נתבעים סעדים גם עבור תקופת עבודתה בגן ברקת אותו ניהלה בין השנים 2008-2010.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר התביעה על כל סעדיה נדחית בזאת, למעט פיצוי לא ממוני בסך של 30,000 ₪ אשר הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום.

נוכח סכום התביעה מזה (296,080 ₪), והסעד הנפסק מזה (כעשירית מסכום התביעה), התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, ברף הנמוך, בסך של 3,000 ₪ אשר יקוזזו מהסכום הנפסק בסעיף 176 לעיל.

מנגד, טוענת הנתבעת כי היא פועלת כמוסד חינוך מוכר שאינו רישמי, היא מפעילה בתי ספר יסודיים לכיתות א'-ח', והיא אינה צד להסכם, ולכן תקנון שירות עובדי ההוראה לא חל בעיניינה.

ולענייננו, בכתב התביעה נטען כך: "במהלך שנת הלימודים התשפ"א מר ריס ביקש מהתובעת לדיווח למשרד החינוך על רישום פקטבי של מורות אשר מעולם לא לימדו בבית הספר, ולמעשה היו שייכות לבית ספר אחר השייך לרשת אחרת. התובעת סירבה לבקשה ודיווחה על כך לנתבעת. ממועד זה החלה הדרדרות ביחסו של מר ריס אל התובעת".[footnoteRef:33] לא ברור מטענה זו מתי התבקשה התובעת לדיווח דיווח פקטבי וביחס לאילו מורות, וכן לא ברור מתי דיווחה על כך התובעת ולמי.

...

השימוע התקיים על יסוד טענותיה של התובעת שפורטו בתצהירה, והתקבלה החלטה כי התובעת לא תחזור לתפקיד הסגנית.

אף שהנתבעת כשלה ולא ערכה לתובעת שימוע טרם העברתה מתפקיד הסגנית, נוכח מהות התפקיד והצורך לעבוד כצוות ניהולי מגובש, ומשעה שחלף זמן רב מאז שסיימה התובעת את תפקידה כסגנית, לא מצאנו צידוק לצו עשה אשר ישיב את התובעת לתפקידה הקודם.

על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

נוכח הפער המשמעותי בין תוצאות ההליך לבין הסעדים שהתבקשו, שקלנו האם לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת, אך נוכח נסיבותיה האישיות של התובעת ומשעה שמדובר במערכת יחסים מתמשכת, החלטנו שלא לעשות כן. אין צו להוצאות.