תביעת עובדים נגד מעסיקים לזכויות מכוח חוקי המגן

מנגד, טוען התובע כי הסמכות לידון בתביעתו של התובע כנגד מועדון הכדורגל מסורה לבית הדין לעבודה, בכל הנוגע לזכויותיו כעובד.

ובלשונו של בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 1504/02 הפועל באר-שבע – היתאגדות לתרבות גופנית נ' צבי, מיום 5.11.2002: "סוגית עיכוב ההליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות בהתדיינות שעל הצדדים לה חל חוק הספורט, באה לא אחת לפתחו של בית דין זה. בהקשר זה נפסק כי אופיין הצבורי-קוגניטי של ההוראות המגינות, מביא לידי כך שאין הן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. משכך, ההכרעה בדבר התקיימותם של יחסי עובד-מעביד או בדבר קיומה של זכות מכח חקיקת מגן, אינה בת בוררות (דב"ע נה/125 – 3 אלון בן דור – ההסתדרות הכללית, פד"ע פד"ע כט, 286; ראה גם בג"צ 760/79 דיין נ' בית הדין הארצי, פ"ד לד(3), 820; דב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ - עיזבון המנוח אלי גילאון, פד"ע כ"ח 66). דברים אלה יפים אף מקום בו מדובר בבוררות חובה מכח חוק הספורט, שהרי בית דין זה פסק כי 'דין בוררות על פי חוק הספורט כמוהו כדין בוררות על פי חוק הבוררות בשינויים המחויבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט ולתקנונים שהותקנו על פיו (דב"ע נז/5-3 ניסים לוי - היתאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד, פד"ע לב 568)." במילים אחרות, תביעות שעניינן זכויות קוגנטיות מכוח חוקי העבודה אינן ברות בוררות ולכן הסמכות לידון בהן מסורה לבית הדין ולא למוסד לבוררות, זאת בשונה מזכויות שאינן קוגנטיות.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בפניי תביעת התובעים נגד חברת יוסי אברהמי עבודות הנדסה אזרחית בע"מ (להלן– הנתבעת או חברת יוסי אברהמי), חברת אדי.י.ס. בנייה בע"מ (להלן – חברת אדי) וחברת אפיק שירותי בנייה וניהול בע"מ (להלן- חברת אפיק), לתשלום זכויות הנובעות מיחסי עבודה וניתוקם.

התובעים הוסיפו, כי פרט לשכר עבודה, לא שולמו להם כלל זכויות סוציאליות מכוח חוקי המגן וצו ההרחבה; הם פוטרו על ידי מר גדעון אברהמי, מנהלם מטעם הנתבעת 1, ללא שימוע כאשר הלה הודיע להם בתום יום עבודה מסוים שלא לחזור למחרת, כי אין יותר עבודה עבורם.

וראו לעניין זה דברי בית הדין הארצי בע"א 1218/02 XUE BIN נגד א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע ל"ח 650, שם נפסק: "על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו על-ידי חברת כוח-אדם, קבלן משנה או מעסיק במשותף. כך, על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי קבלן המשנה המועסקים באתרי הבנייה שלו יקבלו את שכרם. אחריות המעסיק ואחריות הקבלן הראשי כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים יקבלו את שכרם." כללו של דבר: זהות המעסיק תקבע על בסיס הבחנה בין היתקשרות אותנטית ולגיטימית עם גוף שלישי (בין אם קבלן שירותים או קבלן כוח אדם) לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו.

...

ומן הכלל אל הפרט, אין בידי לקבל את דוחות התובעים מחד גיסא, ומאידך גיסא, אין בנמצא תיעוד נוכחות של הנתבעת.

לפיכך, אני מקבל את גרסתם של התובעים כי עבדו שעות נוספות, כאשר היקף השעות לא הוכח על ידם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל על הנתבעת 1 לפצות את התובע 2 בגין כל הרכיבים דנן: חלף הפרשות לפנסיה - 4497.4 ₪.

] "כללו של דבר: לנוכח השינויים במגמת הפסיקה והחקיקה בעיניין נטל הראייה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן; לנוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם על פי חוקי המגן; לנוכח הגידול בהקף התופעה של היתעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על פי הדין. יש להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי ניהול פנקס חופשה על אי קיום חובות רישומיות אחרות, דהיינו לקבוע כי בהיעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק." ד.2.

ראו בעיניין בדארנה (בגילגולו השני, עת הגישו המעסיקה וחסאן תביעה כנגד העובד), שם צוין כך על ידי בית דין זה (כב' השופטת פריימן)[footnoteRef:131]: [131: עב' (חי') 2817/03 פלאפל אוריון בע"מ – בדארנה, ניתן ביום 19.7.2005.

...

] הנימוק השלישי לעמדתנו – מהפן העובדתי, לא הוכחה טענת הנתבעים לגבי חובת הקטנת הנזק – לבסוף, נציין כי טענת הנתבעים לגבי חובת הקטנת הנזק החלה על התובע, דינה להידחות גם מהפן העובדתי.

על כן, גם טענה זו נדחית.

] סוף דבר לסיכום, ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה – לעניין נימוקיה, וברובה המוחלט – לעניין סכומיה.

התובע טען, כי "הנתבעים 1-5 נימנעו מלשלם לתובע את מלוא זכויותיו הסוציאליות מכוח חוקי המגן וצוי ההרחבה וכן, לא ערכו עימו גמר חשבון בסיום העסקתו." (סעיף 12 לכתב התביעה).

זהות המעסיק - עילת התביעה כנגד הנתבעת 6 התובע טען בתצהירו, כי לאורך כל תקופת העסקתו עבד בעבודות בניה באתרי בניה מטעם הנתבעת 6 ועל כן, טען התובע בסיכומיו, כי הנתבעת 6 נושאת באחריות לתשלום זכויותיו וזאת בשל הטענות הבאות - "האחת, העסקה במשותף, או העסקה במשותף לצורך חיוב בתשלום זכויות המגן, בשל היותה מעסיקה בפועל. השניה, הנה העסקה באמצעות כח אדם, כאשר הקבלן אינו מחזיק ברישיון כלל בהתאם לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, והשלישית, הנה חוזה הפסד. כאשר שלושת העילות מביאות לתוצאה אחת והיא חיוב הנתבעת 6 בתשלום כל זכויות התובע, החל מהחודש הראשון להעסקתו אצלה." (סעיף 32 לסיכומי התובע).

...

דין התביעה כנגד הנתבע 2 והנתבעת 6 דינה להידחות.

בהתאם לאמור, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן: הפרשות לפיצויי פיטורים, סך של 13,992 ₪.

בהתאם לאמור, אנו קובעים כי על הנתבע 5 לשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן: הפרשות לפיצויי פיטורים, סך של 1,797 ₪.

תביעתו של התובע כנגד הנתבעת הוגשה בגין סעדים שונים שבמשפט העבודה.

כך למשל, בעיניין גוטרמן המפורסם ציין בית הדין הארצי, וביחס לחובת המעסיק לקיים שימוע לעובד (ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448), כי "הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה". ראו גם בעיניין הפועל באר שבע, שצוטט דלעיל: "תובענותיהם של המשיבים 2 ו - 3, הן לזכויות קוגנטיות מכח חוק פצויי פיטורים. לעניין זה נפסק כי אף חילוקי דעות בדבר נסיבות הפיטורים או ההתפטרות, אינם ברי בוררות (דב"ע לח/87-3 יאיר שבס - בנק הפועלים, פד"ע י 62, ובג"צ דיין הנ"ל). תובענתו של המשיב 1, נסובה אף היא ברובה, על זכויות מכח חקיקת מגן". כלומר, התביעה בגין פיטורים שלא כדין, אף היא אינה בת-בוררות.

...

כמו כן, בעבר קבעה הפסיקה כי הוראות חוק בית הדין לעבודה וחוק הבוררות גוברות על הוראות חוק הספורט, וכך גם יש לפסוק במקרה זה. הכרעת בית הדין בבקשה – לאחר שעיינתי בכלל טיעוני ועמדות הצדדים, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפני בית הדין ביום 21.3.2021, החלטתי הינה לדחות את בקשת הנתבעת.

בחינת תכליתם של דיני העבודה וחקיקת המגן אל מול תכלית חוק הספורט, מוליכים בבירור למסקנה שהמקום הראוי לדון בזכויות עובדים מתחום המשפט המגן הוא בית הדין לעבודה ולא מוסדות השיפוט של אגודות הספורט.

לסיכום – לאור כל האמור דלעיל, בקשתה של הנתבעת למחיקת סעדים מכתב התביעה המתוקן, ולהפנייתם של סעדים אלה לדיון בפני המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל, דינה להידחות.