תביעת עובדי מינהל אזרחי לזכויות סוציאליות

כמובהר לעיל, בהיעדר פירוט וכימות, הן של הזכויות הנתבעות (למעט דמי הבראה) והן של הזכויות הסוציאליות ששולמו למערערים על פי הדין הירדני, אין צורך להדרש לשאלות אלה בהליך זה. אשר לתביעות האחרות שהעלו המערערים בתיק ע"ע 57627-11-14 (העובדים היומיים): בחינת תביעותיהם האחרות (חופשה שנתית, פנסיה, פצויי פיטורים והפרשי שעות נוספות) על פי הדין הישראלי מחייבת לידון בשאלת הדין החל על יחסי העבודה בינם לבין המינהל האזרחי על פי מבחן מירב הזיקות.

...

מהטעמים דלעיל מקובלת עלינו התוצאה אליה הגיעה חברתינו, השופטת לאה גליקסמן, כמפורט בסעיף 100 לחוות דעתה.

בכל הנוגע להנמקה של חברתי השופטת גליקסמן – דהיינו ביסוס התוצאה על אפליה והפרת עקרון השוויון – בהתחשב בכך שאין מחלוקת ביחס לתוצאה הסופית, אני סבור שאין צורך להכריע בנדון לכאן או לכאן, ומן הראוי להותיר את ההכרעה בנושא זה – אם ועד כמה שהדבר יידרש – לעתיד לבוא.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל, כמפורט להלן: המערערים זכאים לשכר מינימום על פי הוראות חוק שכר מינימום, לתקופה של שבע שנים שקדמה להגשת תביעתם ועד ליום 1.1.2008.

החל מחודש 1/2006, הוצאו בגין העסקת התובעת בנתבעת היתרי העסקה של קמ"ט תעסוקה במינהל האזרחי וכן תלושי שכר של מינהל התשלומים של שירות התעסוקה.

לא שולמו לה זכויות סוציאליות כלשהן מעבר לאותו שכר יומי.

המחלוקות המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הנן: האם יש לדחות כל תביעה שעילתה קודמת ליום 11.1.09 בשל היתיישנות והאם דין התביעה לפדיון חופשה להדחות בשל היתיישנות לפי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951? מהו מועד תחילת עבודתה של התובעת, האם 1.1.02 כטענתה או 1.1.06? מה היה גובה השכר היומי של התובעת? האם 130 ₪ כטענתה או בהתאם לנקוב בתלושי השכר שהנפיקה מת"ש? האם לתובעת ניתנה בכל יום חצי שעה הפסקה? בהתאם לכך, כמה שעות עבודה ביצעה התובעת בימי עבודתה? האם 8 שעות כטענתה או 7.5 שעות כטענת הנתבעת? האם התובעת פוטרה או התפטרה? זכאות התובעת לדמי הבראה, דמי חגים ודמי נסיעות.

...

התביעה לפדיון חופשה דין התביעה לפדיון חופשה להידחות מחמת התיישנות.

סוף דבר התביעה, שהוגשה על סך 311,110 ₪, נדחית ברובה ומתקבלת בחלקה בלבד, כמפורט להלן.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית יום 1.1.12 עד לתשלום בפועל: הפרשי שכר בסך 745 ₪.

ישיבת קדם משפט בהליך היתקיימה ביום 17.4.2018, במהלכה ניתן צו לרשות האוכלוסין, למינהל המעברים או למינהל האזרחי איו"ש להמציא פירוט כניסות ויציאות של התובע אל ישראל ומישראל לשנת 2016.

הוסיף וטען התובע כי משך תקופת העסקתו לא שולמו לו זכויות סוציאליות נוספות כשבסופה של התקופה פוטר מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת, הכל כפי שיפורט להלן.

עוד נפסק כי יש לנהוג בגמישות בעיניין דרכי ההוכחה, כאשר ברור שהעובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-60 עטאללה בלוט - תחנת דלק בר-כוכבא, ניתן ביום 15.8.1991 וכי: "עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל, והדגש הוא על אותן הוציא בפועל" (ר' דב"ע (ארצי) נו/3-46 רונית עלים נגד אטלס שירותי כוח אדם בע"מ, ניתן ביום 10.9.1996).

...

אשר על כן, דין התביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר - נדחית.

בנסיבות אלו מצאנו לנכון להעמיד את גובה הפיצוי בגין רכיב זה על סך 750 ₪.

סוף דבר תביעתו של התובע התקבלה בחלקה כמפורט לעיל.

רקע כללי לפניי תביעה בעיניינם של עשרים וחמישה עובדים הטוענים לזכאות לזכויות סוציאליות שונות ובהן פדיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, פצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה ותשלום עבור שעות נוספות.

כמו כן, ביחס לעובדי ארכיאולוגיה של המינהל האזרחי נפסק זה מכבר, באופן ספציפי, כי חל הדין הירדני (ע"ר 2840-05-20 סאמי צאלח – מדינת ישראל המינהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון קצין מטה ארכאולוגיה (23.8.20) (להלן: "עניין חג'י")).

...

באשר לטענה לפיה התובעים קופחו לעומת עובדים אשר חל עליהם הדין הישראלים, מצאנו שדין טענה זו להידחות.

על יסוד טעמים אלו, סברנו כי אין מקום להרחיב מעבר לפסיקה שהותוותה בנושא ויש לדחות את התביעה.

התביעה נדחית בזאת.

זהו פס"ד בתביעת התובעת לזכויות סוציאליות שונות, כולל הפרישי שכר מינימום, פצויי פיטורין, הפרישי פנסיה, חגים, הבראה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופיצויים ללא הוכחת נזק.

עת מתקבל עובד לעבודה הוא מתקבל על פי הדין הירדני ומוסבר לו כי חל הדין הירדני; ההיתקשרות בין המערערים למינהל האזרחי הייתה בהתאם למשפט העבודה הנוהג באיזור באשר לדרגות, לטבלאות השכר ולזכויות האחרות, תוך השוואה לנהוג ברשות הפלסטינאית (להלן – הרש"פ) ובירדן; אף תנאי הפנסיה להם זכאים המערערים היו כפי שנהוג בירדן וברש"פ. נוכח העובדה שהייתה הסכמה ברורה לתחולת הדין הירדני, יש הצדקה להתייחסות שונה מהתוצאה של בג"צ גבעת זאב" (ההדגשה לא במקור – י.ש).

...

בדיון שקויים להוכחות, ישב כנציג ציבור (עובדים) מר יוסי קשי, אולם בבוא בית הדין לתת פס"ד התברר כי מר קשי אינו משמש עוד כנציג ציבור, ואינו יכול לחתום על פסה"ד. בנסיבות אלו ביקש בית הדין את עמדת הצדדים למינוי נציג ציבור אחר במקומו אשר יקרא את כל החומר שבתיק כולל הפרוטוקולים והסיכומים ויוכל לחתום על פסה"ד. הצדדים הודיעו כי אין להם התנגדות להחלפתו בנציג ציבור אחר, ועל כן מינה בית הדין את מר בני אלבז כנציג ציבור עובדים, אשר קרא את החומר וחיווה את דעתו, ובסופו של דבר נתן הסכמתו לפס"ד זה. לאור חשיבות ההסכמות שגובשו בדיון המוקדם, נביא להלן את רשימת המוסכמות והפלוגתאות כפי שגובשה במעמד הצדדים בדיון מיום 29/7/20: מוסכמות: א. תקופת העבודה 1/3/12 עד 23/5/19.

זכאות התובעת לפיצוי בגין נזק לא ממוני – בעניין זה לא מצאנו כל בסיס לרכיב זה של התביעה, כאשר מקובל עלינו כי התלושים והדוחות משקפים את הסכומים שקיבלה התובעת בפועל, וכאשר אין מקום להטיל על הנתבעת תשלומים נוספים, אף שסברה כי הדין הישראלי לא חל. כך גם לא הוכחה הטענה הסתמית כי זכאית לקבל לידיה סכומים שנוכו ממנה.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי דמי חגים עד שנת 2017 - סך של 3,667 ₪ הפרשי שכר מינימום מ-1/2/17 - סך של 698.66 ₪ הפרשי שעות נוספות - סך של 5,179 ₪ דמי הבראה – סך של 1,890 ש"ח פיצוי בגין אי הפרשות גמל מעסיק (לתקופה שעד 9/16) – סך של 10,177.64 ₪.

ולעניין ההוצאות: בנסיבות העניין, כשמחד מצאנו כי התובעת זכאית לסכומים המפורטים לעיל , אך מאידך בהתחשב בסכומים הגבוהים שנתבעו (מעל 300,000 ₪), הרי שעניין זה נלקח בחשבון לעניין גובה ההוצאות ושכ"ט שייפסקו לתובעת.