בפנינו תביעתו של מר אמיר צעאבנה (להלן: "התובע"), כנגד מעסיקתו לשעבר חברת "א.ר. כהן הנדסה ובניין בע"מ" (להלן: "הנתבעת"), לתשלום זכויות סוציאליות שלטענתו הוא זכאי להן מתחילת עבודתו בנתבעת מתאריך 7/2019 ועד לתאריך 11/2020, לטענתו יש לחייב את הנתבעת לשלם לו :
- פיצוי בגין הפרת החובה למסור הודעה בכתב לעובד, סך של 3,000 ₪.
לטענתו, נציג הנתבעת מר אימן סיף הודיע לו כי הוא לא יכול להמשיך לעבוד אצל הנתבעת וכי היתר/רישיון הכניסה שלו לישראל יבוטל .
טוענת הנתבעת, כי עבור דמי הבראה, דמי חופשה, תוספת מישפחה ודמי חגים, שולם לתובע במזומן כפי ששולם לו שכרו, באישור ופקוח המת"ש.
הנתבעת מבהירה כי, התובע אינו זכאי לפדיון ימי החופשה ודמי הבראה, שכן שולם לו בגין זכויות אלה בהתאם לחישוב המת"ש.
לטענת הנתבעת, היא זו שדאגה להסעה ועל חשבונה הסיעה את התובע ואת יתר חבריו לעבודה מהרשות הפלסטינאית, מהמעבר ועד לאתר העבודה ובסיום העבודה דאגה להם להסעה בחזרה למעבר.
...
בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ב 41).
התובע עבד 16 חודשים בנתבעת, לכן אנו קובעים, התובע זכאי לשי לחג בגין 1.33 שנים סך של 666 ₪.
לטענת הנתבעת, טענות אלו מטעם התובע, הן "טענות סרק" וכי שולם לתובע מלוא הזכויות שלו.התובע הפנה את בית הדין להסכם וצו הרחבה אשר מהם לא עולה כי התובע זכאי לתוספת משפחה, לכן התביעה לרכיב זה נדחית.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל במצטבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ואנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
בגין אי הודעה בכתב על תנאי עבודה סך של – 3,000 ₪.
