תביעת עובד עירייה להפרשי שכר שלא שולמו

לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה בעריית באקה אל-גרביה (פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים עקב הפחתת הקף משרתה לאחר שובה מחופשת לידה בחודש 2/2012, פיצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה עקב הפלייה מחמת היותה אם, פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני הפחתת הקף המשרה, פיצוי בגין אי מתן הודעה על שינוי בתנאי העבודה, תשלום הפרישי שכר והפרשי הפקדות לקרן פנסיה, תשלום שכר בעבור עבודה בקייטנות ותשלום הפרישי דמי לידה).

האם התובעת זכאית להפרשי שכר בגין עבודתה בקייטנות במהלך הפגרות? טענות הצדדים התובעת טענה שבמשך השנים עבדה בקייטנות בפגרות האביב והקיץ ולא שולם לה בגין עבודתה.

...

] יצוין שבמהלך עדותה של גב' עפאף חרזאללה, סמנכ"לית העירייה ומנהלת משאבי אנוש (להלן: גב' חרזאללה), נעשה ניסיון לטעון שלתובעת תעודה של סייעת חינוך מיוחד ולא תעודה תיכונית בלבד[footnoteRef:2] ובסיכומים אף נטען שהיא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד[footnoteRef:3], אלא שדין הטענות להידחות משתי סיבות: האחת, התובעת לא טענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן ולא הצהירה בתצהירה שיש לה תעודה של סייעת חינוך מיוחד או תואר ראשון בחינוך מיוחד, ולכן הטענות לא הוכחו.

עם זאת, כאמור העירייה פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים עת לא פנתה לממונה בבקשת לקבלת היתר להפחתת היקף משרת התובעת ולכן לא מצאנו שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין משרה בהיקף של 83%, שכר בעבור עבודה בקייטנות האביב והקיץ והפרשי דמי לידה – נדחות.

לאחר שדרישתו לא נענתה פנה התובע לנתבעים במספר מכתבים באמצעות ב"כ. במכתב מיום 15.01.19 כימת התובע את הפרישי השכר שלא שולמו לו בסך 99,570 ש"ח (לא כולל זכויות סוציאליות).

בתוך כך הותר לנתבעים להעלות כל טענה שהיא ביחס לשינוי גובה הפרישי השכר בסיכומים (ובכלל זאת טענות שאין מדובר בשינוי חישובי טכני מהנטען בכתב התביעה) למרות שהתובע טוען שהועסק עד לחודש 07/2017 הן על ידי פוינט והן על ידי ויבטר, בחר התובע שלא לתבוע את ויבטר ביחס לתקופת המיזם המשותף ולהסתפק בתביעה על בסיס מחצית הסכום שנקבע בסיכום נגד פוינט ומילר בלבד .

פן שלילי – מבצע הפעולה אינו בעל עסק עצמאי משלו אשר משרת את המפעל בתור גורם חצוני (דב"ע (ארצי) לא/3-27 עריית נתניה – בירגר (נבו 23.12.71)).

...

סוף דבר- התובע לא עמד בנטל להוכיח כי התקימו יחסי עבודה.

התביעה נדחית.

בהתחשב בהתנהלות בהליך זה ישלם התובע לנתבעים הוצאותיהם בסך של 9000 ₪.

ביום 9.12.2019 הגיש מר אבידן את תביעתו במסגרתה תבע את הפרש שכר העבודה שלא שולם לו, סך של 16,000 ₪, בתוספת פיצוי לא ממוני בסך 5,000 ₪.

מבחני משנה נוספים: נקבע שמנכ"ל החברה ראה במר אבידן כשעובד שכיר בהתאם להודעת ווטספ ששלח לאביו של מר אבידן לאחר סיום עבודתו; נקבע שמר אבידן לא עשה שימוש בעובדים אחרים תחתיו ושהוא סיפק את השירותים לחברה באופן אישי; מר אבידן עשה שימוש במשרדי החברה לצורך ביצוע עבודתו; נקבע שעל אף צורת התשלום המעידה על יחסי היתקשרות קבלניים יש לקחת בחשבון את חוסר ניסיונו של מר אבידן בשוק התעסוקה ומשכך אין לזקוף זאת בהכרח לחובתו.

(להרחבה על יישום הפן החיובי והשלילי למבחן ההישתלבות ראו: איל זמיר "עובד או קבלן" משפטים כ"ב (תשנ"ג-תשנ"ד) (להלן – אייל זמיר); ליישום המאפיינים השונים ראו למשל: דב"ע 2-5/נה ורדה דעבול ואח' - עריית ירושלים, [פורסם בנבו] כט(1) 481 (1996); ע"ע 615/05 ד"ר שמואל פרידלנדר- שירותי בריאות כללית (03.08.2006)).

...

משאלו פני הדברים אנו סבורים שלא עלה בידי מר אבידן להוכיח כי בינו לבין החברה התקיימו יחסי עובד-מעסיק ומשכך אין זה בסמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעתו, שכן תביעתו אינה נמנית על העניינים המנויים בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

משזו מסקנתנו הרי שאין אנו נדרשים לבחון את טענות הצדדים בדבר טיב עבודתו של מר אבידן ואין אנו קובעים כל קביעה בנושא לכאן או לכאן.

סוף דבר – הערעור מתקבל כך שפסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל כמו גם התשלומים להם חוייבה החברה מכוחו.

התובעת טוענת שאי תשלום תוספות הותק, גמול ההשתלמות, מענק יובל, מזכה אותה בהפרשי שכר ובהפרשי הפרשות לפנסיה על אותם הפרשים, כי היא זכאית לפצוי בגין נזק לא ממוני עקב הפלייתה האסורה בהתאם להוראות חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, ולפיצויי פיטורים.

אמנם ככלל, לפי הפסיקה, אין מחילים טענת היתיישנות על טענה לקיומם של יחסי עובד ומעסיק (עע 570/07, 688/07 פיליפ טיברמן – מקורות חברת מים בע"מ (מיום 24.12.09), להבדיל מתביעות כספיות נגד מי שנטען כלפיו כי הוא מעסיק, אך אין מקום לנהוג כך בעניינינו, שעה שמכתבי הטענות לא עולה טענה של ממש בדבר היותה של הנתבעת 1 מעסיקתה של התובעת החל משנת 1996, ולא די בטענה כי "נידרש בירור עובדתי". כתב התביעה והנספחים לו אינו מיפרט טיעון עובדתי בסיסי להתקיימותם של המבחנים לזיהוי המעסיק בתבנית העסקה מורכבת, שעל בסיסם יש לראות בתובעת עובדת של הנתבעת 1, ולא צורף לכתב התביעה בסיס ראייתי ממשי לטענה שהנתבעת 2 שימשה אך "צנור לתשלום". העובדה שהתובעת פנתה לגורמים בעריית חולון בשנת 2000 ו-2001 (נספח 6 לכתב התביעה), אינה מעידה על היותה של הנתבעת 2 מעסיק שאינו אמיתי או אינו אותנטי.

...

הנתבעת 1 טוענת בבקשתה שהתובעת הועסקה על ידי הנתבעת 2, כי אין בידי הנתבעת 1 נתונים כלשהם מעבר למספר תלושים שאותרו במערכת השכר לשנת 1995, כי אף התובעת מאשרת בכתב התביעה שהועסקה על ידי הנתבעת 2 החל משנת 1996, וכי דין התביעה נגד הנתבעת 1 להידחות על הסף מטעמי התיישנות, שיהוי, היעדר עילה, חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים.

התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה שכן סילוקה של תביעה על הסף הוא צעד חמור ואף אם קיים סיכוי קלוש לתביעה, עדיפה הכרעה שמבוססת על בירור עובדתי.

אכן, בין הנתבעת 2 לבין התובעת מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת 2 בפיצויי פיטורים גם בגין תקופת ההעסקה שקדמה ל-10/96, אך בירור שאלה זו אינו מצדיק המשך ההליך נגד הנתבעת 1, וניתן יהיה לזמן מטעמה כל עד רלוונטי לבירורה של מחלוקת זו. התוצאה תביעת התובעת נגד הנתבעת 1 נדחית על הסף בשל התיישנות, ומכל מקום דינה להימחק בהיעדר עילה.

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות ההליך בסך 2,500 ₪.

בית הדין הארצי הדגיש את מימד זכויות האדם של העובד, שעל המעסיק לשוות לנגד עיניו בבואו להפעיל את זכותו הניהולית: "הפררוגטיבה האמורה לעולם כפופה לחובת תום הלב, לסבירות ולמידתיות, ונקודת המוצא בהפעלתה היא 'במישור זכויות האדם', שכן 'נגד זכות המעביד לקניין וכנגד פררוגטיבת הניהול העומדת לו יש להיתחשב בזכויות יסוד של העובדים..." (ראו: עס"ק (ארצי) 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי - עריית קלאנסווה, [פורסם בנבו] מתאריך 15/03/2017, (להלן: "עניין קלאנסווה").

הפרישי שכר עבודה במשמרת ערב: טענות התובעת בתמצית: התובעת טוענת, כי העבודה בנתבעת מתקיימת בשתי משמרות לפחות, העונות להגדרה "משמרת בוקר" ו"משמרת ערב", וכי בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי בכל יום בו הועסקה במשמרת ערב היא היתה זכאית לתוספת שכר בת 40 דק' בתעריף 100% להשלמת השעה השמינית לעבודתה, ולהקדים בכך את מניין השעות הנוספות לתשלום.

· שנת 2012: ינואר/דצמבר (כולל הערכה)–41 משמרות * 60/40 דק' * 40.32 ₪ = 1,102 ₪ · שנת 2013: ינואר/דצמבר (כולל הערכה) – 54 משמרות * 60/40 דק' * 40.32 ₪ = 1,451 ₪ · שנת 2014: ינואר/דצמבר (כולל הערכה) – 77 משמרות * 60/40 דק' * 40.32 ₪ = 2,069 ₪ · שנת 2015: ינואר/דצמבר (כולל הערכה) – 30 משמרות * 60/40 דק' * 40.32 ₪ = 806 ₪ · שנת 2016: ינואר/דצמבר (כולל הערכה) – 42 משמרות * 60/40 דק' * 40.32 ₪ = 1,129 ₪ · שנת 2017: ינואר/דצמבר (כולל הערכה) – 31 משמרות * 60/40 דק' * 40.32 ₪ = 833 ₪ ובסה"כ הפרישי שכר בגין אי תשלום תוספת עבודת משמרת ערב – 7,954 ₪.

זאת ועוד, התובעת יצאה מדי שנה לחופש, אף לחופשה ארוכה בת כימעט חודש מלא, ועל כן לא ברורה טענתה במסגרת רכיב זה. דיון והכרעה עיון בתלושי השכר של התובעת לתקופה הרלוואנטית לתביעת הפרשים בגין רכיב זה (2015-2018) מלמד, כי לרוב החל מחודש יוני ועד לניצול ימי החופשה השנתית בפועל, הופיעה בתלוש הודעה כדלקמן: "חבר/ת צוות יקר/ה

...

לסיכום, ומשלא הוכיחה התובעת זכאותה לסעד ביחס לרכיב זה – הוא נדחה.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין: 10,000 ₪.

באשר להוצאות - לנוכח הפער הגדול והמשמעותי שבין הסכומים המנויים והנטענים בכתב התביעה (223,663 ₪ קרן) לבין אלו שנפסקו בפועל בפסק הדין, לרבות הפגמים בחישובי השכר מטעם התובעת אשר נדמה כי בוצעו כלאחר יד, הגענו לכלל מסקנה כי על התובעת לפצות את הנתבעת בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪ .