תביעת עובד נגד מעסיקים פרטיים בגין זכויות סוציאליות

למען הנוחות, התובע יכונה בהחלטה זו "העובד" והנתבע יכונה "המעסיק". העובד הגיש כנגד המעסיק תביעה בגין פצויי פיטורים, דמי מחלה, זכויות סוציאליות נוספות ורכיבי פיצוי שונים לרבות בגין עוגמת נפש.

על מנת להכריע בשאלה מה אמנם עשה העובד בזמן אמת במוסך, אני סבורה שיש הצדקה לכך שהעובד יביא את גירסתו המלאה בתצהיריו, ורק לאחר מכן תוצגנה הראיות שהושגו בחקירת חוקר פרטי וזאת כדי לא לסכל את גילוי האמת.

...

בנושא זה נקבע מפי כב' הש' דורנר בענין רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פ''ד נה(2) 102 כך: "ככלל, תובע אינו יכול להישמע בטענה כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו. קנה-המידה שעל-פיו ייקבע היקף זכותו של התובע לפרטיות הוא אפוא מידת הרלוונטיות שבמסמכים שגילוים נדרש לבירור המחלוקת". לסיכום, למידע שמבוקש לקבל באמצעות דוח איכון יש רלבנטיות להליך שלפנינו ועל כן הבקשה צולחת את מבחן הרלבנטיות במובנו הצר.

אשר לנושא הראשון, אני סבורה כי הבקשה מידתית ומאוזנת, ככל שהיא מתייחסת רק לתקופה בה שהה העובד בימי מחלה בגינם קיבל תשלום דמי מחלה, וכן ימים בגינם הוא עותר לתשלום.

בנוגע להיבט של אופן קבלת המידע ומסירתו, אני סבורה כי בדומה לעניין פישר, ובפרט כאשר המידע מתייחס לתקופה בת מספר שבועות, נכון יהיה לקבוע, כי בשלב הראשון המידע שיתקבל מחברת התקשורת יועבר לבא כוחו של העובד.

ביום 21.6.20 הגישה הנתבעת תביעה כנגד התובע (ס"ע 49969-06-20), במסגרתה עותרת התובעת להשבת הכספים ששילמה לתובע בגין הזכויות הסוציאליות באמצעות מדור התשלומים במשך 53 חודשים, ולתשלום פיצוי בגין נזק שגרם לה התובע, לטענתה, בכך שלא הגיע לעבודה באתרי העבודה שלה במהלך התקופה בה היא הנפיקה לו רישיון עבודה.

] בדיון שהתקיים ביום 13.7.20, הודיע ב"כ הנתבעת כי לאחר שבדיון ההוכחות הוצג באופן מפתיע טופס תביעה שהוגש למוסד לביטוח לאומי על ידי עובד אחר, הנתבעת ערכה בדיקה מקיפה ומצאה כי "בדיוק כמו במקרה של התובע", גם מר עמלה היה צריך לעבוד אצל הנתבעת ובמקום לעבוד בנתבעת, הוא הלך לעבוד באתר אחר אצל מעסיק אחר, נפגע, ו"במירמה ותחבולה" קיבל אישור מהנתבעת.

מר עמלה העיד באופן עיקבי ברור ומהימן, והבהיר כי הפגיעה התרחשה עת נפל בעבודה בזמן בניית וילה פרטית בשכונת ברנע באשקלון וכי הנתבעת לא הייתה מעסיקתו אלא "נדאל". מר עמלה הסביר, כי מי שהיה אחראי עליו בעבודה נקרא "נדאל", כי "נדאל" הוא זה שעשה לו את אישור העבודה, הביא אותו למקום העבודה, אחראי על קבוצת העובדים ושילם לו את המשכורת.

...

ונוסיף, העובדה כי הנתבעת קיימה את אותו דפוס "העסקה" גם בעניינו של מר עמלה, מחזקת את המסקנה כי הנתבעת לא רומתה על ידי "קבלן המשנה", מר אברהים רג'וב, אלא הייתה שותפה פעילה בהנפקת ההיתרים על שמה.

] על אף שלא מצאנו כאמור, לחייב את התובע בתשלום הוצאות לזכות הנתבעת, שוכנענו כי מקרה חריג זה מצדיק פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

בנסיבות העניין, התובע ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

השתלשלות ההליכים ביום 12.6.17 הגיש התובע תביעה נגד סניף עפולה והנתבע (סע"ש 27053-06-17) לתשלום זכויות סוציאליות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין לשון הרע.

] ביום 25.4.21 ניתנה החלטת ביהמ"ש המחוזי ולפיה "בנסיבות שנוצרו רשאי העובד אשד גתוע להגיש תביעת חוב לגבי כל מה שקשור לזכויות עובדים ובמסגרת זו תבורר תביעתו. תביעתו של מר אשד גתוע בגין לשון הרע תתברר בפני בית המשפט המוסמך". בנגוד לטענת הנתבעים, החלטה זו אינה קובעת כי התובע אינו רשאי להמשיך ולנהל את מלוא ההליכים בבית הדין, אלא רק כי התובע רשאי כבר בשלב זה להגיש תביעת חוב בגין זכויותיו.

] עוד טוענים הנתבעים כי התובע מכר מערכת רמקולים, מגבר ומיקסר למדריכת חדר חוגים בסניף עפולה, גב' ג'ודי גניאל, וכי קיבל מידיה סך של 5,900 ₪ כנגדו מסר לה חשבונית של עסקו הפרטי.

סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, קובע כי לבית הדין סמכות שיפוט עניינית "בתובענה של עובד ... נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, ... בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".

...

לא מצאנו כי יש לפסוק פיצוי הלנת שכר שכן התרשמנו בדבר מחלוקות כנות בין הצדדים בנוגע לזכות הקיזוז של הנתבעים.

התביעה כנגד הנתבע נדחית.

התביעה של נתבעת 3 כנגד התובע נדחית.

משלא נימסרה לתובע הודעה על תנאי עבודתו, אנו קובעות כי הוא זכאי לפצוי בגין רכיב זה. אשר לגובה הפצוי - קבלת "הודעה לעובד" הייתה מסייעת בצמצום המחלוקת בין הצדדים בדבר זהות המעסיק, תקופת העבודה, שכרו המוסכם של התובע, אורך יום עבודתו וסוגי התשלומים עבור זכויותיו הסוציאליות.

בהתאם להוראת סעיף 2(א)(2) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד), על המעסיק לכלול בהודעה את: "תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק;" בנוסף, סעיף 5א לחוק הודעה לעובד קובע כי: "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971." בעניינינו, לא הועברה לתובע 'הודעה לעובד' ומאחר שהצדדים חלוקים בדבר מועד תחילת עבודתו של התובע, הנטל מוטל על המעסיק בכפוף לכך שהתובע העיד באותו עניין ומסר גירסתו במסגרת תצהירו.

הנתבע הצהיר כי את פרטי ההיתקשרות של התובע קיבל מנציג החברה בשם דימה ורק ביום 21.3.20 פנה התובע אל הנתבע בשעות הערב המאוחרות על מנת לתאם את הגעתו לעבודה מתל אביב לפתח תקווה, עבודה בה החל ביום למחרת, ביום 22.3.20.

עוד נטען על ידי הנתבע כי התובע הועסק משך ארבעה ימים בלבד, ולכן זכאותו עומדת על סך של 67 ₪ בלבד.

...

לאחר בחינת נסיבות המקרה ובהתחשב בתקופת העסקתו הקצרה של התובע, מצאנו להשית על הנתבע פיצויים בגין אי עריכת שימוע בסך של 500 ₪.

עם זאת, מאחר והתובע תבע סך של 900 ₪ בלבד, הרי שאין בידינו לקבוע זכאות גבוהה מזו שתבע.

אם כן, על הנתבע לשלם לתובע סך של 900 ₪ בעד רכיב זה. סוף דבר הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת "הודעה לעובד" בהתאם לדין, בסך של 1,500 ₪.

בפנינו תביעתו של מר גילאור תוהמי (להלן-"התובע"), כנגד מעסיקתו לשעבר קבוצת ר.ט. לוגיסטיקה בע"מ (להלן: "החברה"/"הנתבעת 1") וכנגד הבעלים של החברה הנתבעת מר רועי טל (להלן- "הנתבע 2"/"המעסיק").

במכתב ששלח ב"כ התובע הממוען אל הנתבעים ביום 21.7.2019, נרשם כי זהו מכתב טרם נקיטת הליכים משפטיים, במסגרתו, שטח את טענות התובע ופירט את שיעורן של הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובע בגין תקופת עבודתו וסיומה, דרש כי ישולמו לתובע, (כפי שטען לאחר מכן בכתב התביעה).

במהלך השנים השתרשה הלכה פסוקה והיא כי אין כלל הבחנה, לעניין הצורך בקיום שימוע והקף זכות הטיעון, בין מעסיק צבורי, מעסיק פרטי ומעסיק שהוא גוף דו מהותי (ראו ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ, מיום 15.7.2007 וכן ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' 1.

...

אנו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובע 5,000 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן בערכי נטו, תוך 30 יום מהיום.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.