תביעת עובד נגד מעסיק על לשון הרע

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על הפרת חוק לשון הרע ע"י התובעת.

סעיף 5 א' לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב-2002 שכותרתו "נטל ההוכחה בהיעדר הודעה" קובע: "בתובענה של עובד נגד מעבידו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעביד לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971." הנתבעת לא נתנה בידיה של התובעת הודעה על תנאי העסקה.

...

הכרעה לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

לכן, דין רכיב תביעה זה להידחות.

" (עמ' 20 לפ' שורות 27-24 לעדות מנחם) משכך, הננו קובעים כי התובעת הוכיחה התנהלות זו והנתבעת לא הוכיחה חריגה מנוהל זה. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 2,185.5 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (גמל); סך של 2,185.5 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה (פיצויי פיטורים); סך של 1,379 ₪ בגין הפרשי עמלות שלא שולמו לתובעת; סך של 850 ₪ בגין יתרת דמי חופשה.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 47726-06-15 13 פברואר 2018 לפני: כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה נציגת ציבור (עובדים) – גב' שושנה שורק נציגת ציבור (מעסיקים) – גב' נירה עילם התובעת נעמה מקדסי ע"י ב"כ עו"ד ליאת פסטרנק-אלקיים הנתבעות .1 **** אבייט ע"י ב"כ עו"ד אלישע חנינוביץ .2 שיר בוזגלו .3 אהובה ישראלוב ע"י ב"כ עו"ד קובי לוי פסק דין

בתיק שבפנינו מתבררת תביעת לשון הרע שהגישה התובעת, נגד שלוש סייעות שיעבדו בפעוטון "הקן לגוזלים" שבניהולה.

...

עוד מצאנו כי האמירות אינן חוסר תחת הגנת סעיף 15(3) לחוק.

יחד עם זאת, שוכנענו כי עצם הפרסום להורי הילדים, לא נעשה בתום לב, וכי לכל אחת מהנתבעות היו שיקולים זרים בעצם הפרסום.

בשים לב לכל אלה, אנו קובעות כי הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין לשון הרע כדלקמן: א. הנתבעת **** תשלם פיצוי בסך 15,000 ₪.

בפנינו תביעה התובע, מר דמיטרי רבינוביץ להפרשות מעסיק בכל הנוגע לעמלות אותן קיבל כל חצי שנה, פיצוי בגין אי הקצאת אופציות ומניות, ומנגד תביעה שכנגד של המעסיק – חברת וואנובה טכנולוגיות בע"מ בגין פירסום לשון הרע.

התובעת הגישה תביעה שכנגד על לשון הרע בסך של מאה אלף ₪ הואיל ולטענתה הודעת המייל על כל אחת מהתבטאויותיה הנה התבטאות שפרסומה עלול להשפיל ולפגוע בנתבעת.

בסעיף זה נקבע כי בתובענה של עובד נגד מעבידו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעביד לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3 לחוק: "תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין...". משהנתבעת לא צירפה הודעה על תנאי העסקה בהתאם להוראות חוק הודעה לעובדת אזי נטל ההוכחה "בעיניין השנוי במחלוקת" בכל הנוגע לתוספות השכר שכותרתה "בונוס דו שנתי" מוטל על כתפי הנתבעת.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין הסכומים המפורטים להלן: סך של 56,316 ₪ בגין אי הקצאת אופציות ומניות (לאחר קיזוז הקדמה מוקדמת והשלמת פיצויי פיטורים), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד יום התשלום בפועל.

התובע ישלם לנתבעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין סך של 25,000 ₪ בגין לשון הרע, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד יום התשלום בפועל.

. (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;"

...

משכך, אף בקשה זו נדחית.

סוף דבר הבקשה למחיקת סעיפים 25-34 לכתב התביעה והוצאת נספחים 1 ו- 2 לכתב התביעה מתיק בית הדין – תידון במסגרת ההליך העיקרי.

הבקשות למחיקה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים ואי כימות התביעה – נדחות.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 24(א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, קובע כי לבית הדין סמכות ייחודית לידון בתובענה של עובד נגד מעסיק או נושא משרה אצלו בקשר ליחסי עבודה שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע.

הזכאות לפצויי פיטורים על פי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, מותנית בשלושה תנאים מצטברים: האחת, קיום "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה". השנייה, מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, כאשר חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו היזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) [דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז, 514].

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, הכרעתנו היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.

אשר לדעתנו - נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכן עיון בכלל המסמכים שהונחו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין תביעתה של התובעת בגין שעות נוספות להתקבל, ונפרט.

ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין." על אף האמור, בהתייחס לתיקון זה, עמד בית הדין הארצי זה מכבר על כך שתיקון 24 כאמור לעיל לא פטר את העובד או העובדת מהגשת גרסה סדורה ביחס לשעות עבודתם: "אכן, על פי תיקון 24, אם המעסיק "לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו", דהיינו פנקס עבודה על פי סעיף 31 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ח – 1958, עובר אל המעסיק הנטל להוכיח כי "העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו.

אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין הלנת השכר, בנסיבות דנן, בהן הסכומים הנתבעים על ידי התובעת שנויים במחלוקת בין הצדדים, מצאנו שלא לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.