חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת עובד נגד מעסיק בגין פיצויי פיטורים

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד) קובע כי בתובענה של עובד כנגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים שהיה על המעסיק לפרט בהודעה לעובד לפי סעיף 2 לחוק הודעה לעובד, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה כאמור בתוך 30 ימים מיום תחילת העסקתו, תהא חובת ההוכחה בעיניין השנוי במחלוקת על המעסיק.
הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 51,615 ₪; פצויי פיטורים בסך 5,130 ₪; תשלום חלף הפרשות לקרן פנסיה בסך 18,227 ₪; החזר נכויים בסך 9,711.63 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 9,500 ₪; דמי מחלה בסך 1,710 ₪; דמי הבראה בסך 6,048 ₪; דמי חגים בסך 5,640 ₪; פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר כדין בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך 2,500 ₪.
...
בנסיבות אלה, אנו קובעים כי מועד תחילת ההעסקה הוא 1.3.16.
מכל מקום, מצאנו כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, והוא לא עתר לפסיקת פיצויי הלנה בגין פיצוי חלף ההפרשה לקופת הפיצויים.
סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה.
הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 51,615 ₪; פיצויי פיטורים בסך 5,130 ₪; תשלום חלף הפרשות לקרן פנסיה בסך 18,227 ₪; החזר ניכויים בסך 9,711.63 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך 9,500 ₪; דמי מחלה בסך 1,710 ₪; דמי הבראה בסך 6,048 ₪; דמי חגים בסך 5,640 ₪; פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר כדין בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך 2,500 ₪.

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2022 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בשנת 2019, סמוך למועד סיום העסקתו, הגיש העובד תביעה כנגד המעסיקה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה שנתית, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו ופצוי בגין אי מתן תלושי שכר כדין, בסך כולל של 846,214 ₪.
...
יחד עם זאת אציין באשר לסיכויי הערעור ומבלי לקבוע מסמרות, כי מרבית טענות הנתבעת מתייחסות לקביעות עובדתיות של ביה"ד ומעבר לאמור אני סבור מטבע העניין, שפסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות וטיעונים משפטיים מוצקים".
לטעמינו דין הבקשה להתקבל בשל מאזן הנוחות, ומבלי שנדרש לסיכויי הערעור.
נוכח מובהקותו של מאזן הנוחות בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום להידרש לסיכויי הערעור.
(ה) סוף דבר הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בכפוף להפקדת הסכום הפסוק כערכו היום בקופת בית הדין תוך 21 ימים ממועד המצאת ההחלטה למבקשת.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בתביעתו עתר התובע לפצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, חלף הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, חלף הפקדות לפנסיה וקרן הישתלמות בגין השנים 1981 ועד לשנת 1994, ושכר י"ג בגין 15 שנים.
] "גם בתביעה של עובד נגד מעסיקו בגין אובדן הזכות לפנסיית נכות בשל הפרת חובת ההפקדה לקרן פנסיה, בין אם בשל העידר תקופת אכשרה ובין אם לאו, מועד הולדת עילת התובענה הוא המועד שבו הפר המעסיק את חובת ההפקדה לפנסיה, שהוא למעשה המועד הראשון שבו נגרם הנזק לעובד (אובדן הצבירה בגין הפקדה או הכסוי הבטוחי), ולא מועד קרות הארוע המזכה בפנסיה. לפיכך, תביעה של עובד לפצוי בגין אי ביצוע הפקדות כדין לקרן פנסיה תוכל לעמוד רק ביחס לאותן (אי) הפקדות חודשיות שלא חלה לגביהן היתיישנות (כלומר, המצויות בטווח שבע השנים עובר להגשת התביעה, ובשים לב לחריגים המאריכים או משעים את תקופת ההתיישנות), וזאת לגבי כלל הסעדים: אכיפת ההפקדה; פיצוי בשיעור אובדן הצבירה של דמי הגמולים (חלק מעסיק); פיצוי בשיעור הנזק הפנסיוני שניגרם בשל אי ביצוע ההפקדה, קרי, תשלום הפנסיה שיכלה לצמוח בגין ההפקדות שלא התיישנו, אילו בוצעו במועדן." [ההדגשה במקור – כ.א.ק].
...
] מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינו היטב בכלל המסמכים שהונחו בפנינו ושקלנו את טענות הצדדים לגופן, נחה דעתנו כי המקרה שלפנינו הינו אחד המקרים החריגים המצדיקים סילוק רכיבי התביעה מושאר הבקשה על הסף, כבר בשלב הזה, ללא צורך בבירור עובדתי.
מכל האמור לעיל, נחה דעתנו כי התביעה לחלף הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות התיישנה, והתביעה למשכורת י"ג חסרת עילה, ונכון לסלקם כבר בשלב הזה של ההליך.
סוף דבר - על יסוד כל האמור, בקשת הנתבעת לסילוק על הסף מתקבלת, התביעה לחלף הפקדות לפנסיה ולפיצויים, ולמשכורת י"ג נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

טענות הנתבעת הנתבעת טענה כי דין התביעה להדחות על הסף, בשל "היתיישנות התביעה או חלק ממנה". לגופם של דברים, טענה הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו באופן פיתאומי, מבלי שמסר הודעה מוקדמת, ולפיכך אין הוא זכאי לפצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
פיצויים בגין אי עריכת שימוע התובע טען כי פוטר ללא שימוע, בנגוד להלכה לפיה אין לפטר עובד בטרם תנתן לו היזדמנות הולמת להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לפטרו, ולכן יש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 30,000 ₪, או בהתאם לשיקול דעת בית הדין, וזאת בהיתחשב בתקופת העבודה.
כללו של דבר: בנסיבות העניין, ולאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות תקופת העבודה הממושכת יחסית, והעובדה שמדובר במעסיקה לא קטנה ובעלת ניסיון בהעסקת עובדים, פערי הכוחות, ומנגד התשתית העובדתית המוגבלת שהניח התובע, לרבות באשר להקף הנזק, אנו סבורים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 15,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה. תמורת הודעה מוקדמת התובע טען כי מאחר שהנתבעת פיטרה אותו מבלי שמסרה לו הודעה מוקדמת, ומאחר שהוא עובד על בסיס יומי/שעתי, אשר מועסק למעלה מ-3 שנים, הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש בסך של 4,126 ₪.
...
בהינתן מועד הגשת התובענה, הרי שעל התביעות לפיצויי הלנה חלה התיישנות מהותית, ומשכך הן נדחות.
לפיכך, התביעה לפיצויים בגין התנהגות הנתבעת, נדחית.
סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2024 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

סה"כ עותר התובע בתביעתו לתשלום בגין פיצוי פיטורים (14,750 ₪); שכר חודש 6/20 (1,200 ₪); העדר שימוע (10,000 ₪); הודעה מוקדמת (6,012 ₪); פיצוי מכח חוק הגנת השכר (15,000 ₪); פדיון חופשה (7,740 ₪); דמי הבראה (3,780 ₪); דמי חגים (5,280 ₪); הפקדות לקרן פנסיה (13,250 ₪); אי מתן הודעה לעובד (3,000 ₪).
16 מחלוקת נוספת האם התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת או שמא עזב את מקום עבודתו בנתבעת על דעת עצמו וכפועל יוצא מכך שאלת הזכאות לפצוי פיטורים? בנוסף, האם התובע זכאי לתשלום הזכויות אותם תבע בכתב תביעתו לרבות פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה? דיון והכרעה: מהי תקופת עבודתו של התובע בנתבעת? ככלל נקבע בפסיקה כי נטל ההוכחה ביחס לתקופת עבודה רובץ על העובד – התובע, אלא שלאחר חקיקת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה, התשס"ב 2002 עבר נטל ההוכחה בסוגיה זו אל המעסיק, וזאת בכל הקשור לפרטים שאמורים להופיע בהסכם העבודה או בהודעה לעובד על תנאי העבודה שלו.
סעיף 2(א)(2) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "תאריך תחילת העבודה"; ואילו סעיף 5א' לחוק קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת אחד מן העניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3 לחוק, תהיה חובת ההוכחה בעיניין הרלבנטי על המעסיק.
...
מדוע עדאל לא הובא לעדות ישירה בבית הדין? לאחר שקילת גרסאות הצדדים בעניין זה ומאחר שהתובע לא עומת בחקירתו הנגדית בבית הדין עם נסיבות סיום העבודה; מאחר שהנתבעת לא הביאה עדים להוכחת טענתה לפיה התובע עזב את עבודתו מיוזמתו – אנו מקבלים את גרסתו של התובע לכך שהוא פוטר מעבודתו.
סוף דבר: משקבענו כי התובע אכן הועסק בנתבעת בין התאריכים 8/18 – 6/20 כלומר סך של 22 חודשים אזי הוא זכאי לתשלום עבור רכיבי השכר הבאים: פיצויי פיטורין: 14,750 ₪ שכר של 4 ימים בחודש 6/20: 1,200 ₪ העדר שימוע: 5,000 ₪.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו