תביעת עובד נגד מעביד לתשלום שכר עבודה ופיצויים

סעיף 5ב לחוק הודעה לעבד מתייחס לנטל ההוכחה במקרה של אי מתן הודעה לעבוד כדין ומטיל אותו על כתפי המעסיק:"בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המדעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971". ומן הכלל אל הפרט: אין חולק כי עוד בטרם תחילת העסקתו חתם התובע על הסכם העסקה הקובע בזו הלשון: "הנ"ל עבד בתור נהג על אוטובוס +טיולית בשנה האחרונה בחב' גל-טל... יש לו ניסיון בוויזות צבאיות ויודע על מה הוא יעבוד.

וכך נקבע בו, בין השאר: "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;

ובלשון הסעיף: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בנגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בנגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;" מטרת הסעיף היא למנוע מצב בו תלוש השכר מטעה את העובד, בין אם בהשמטת פרטים ובין אם בציון פרטים שגויים, ובכך מונע ממנו להבין, בזמן אמת, כי זכויותיו נפגעות.

...

אשר לכך ששולמה לתובע תוספת בגין שעות נוספות בשיעור של 150% מבלי ששולמה קודם תוספת בשיעור של 125% - לא מצאנו כי עובדה זו מהווה עילה לפיצוי, שכן מדובר בשיקוף של התשלום שניתן בפועל, גם אם אינו תואם את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה מאחר ויש הו כדי ליתן פיצוי גבוה מהמחויב בחוק.

על כן, התביעה לפיצוי מכוח חוק הגנת השכר - נדחית.

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל ומשדחינו חלק ניכר מרכיבי התביעה הרינו קובעים כך: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל: א. סכום של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת כדין.

עם זאת, אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי היא זכאית לפצויי הלנה בגין ההפקדות שבוצעו בחסר לקרן הפנסיה ולקופת הפיצויים, שכן דינם אינו כדין שכר עבודה כמפורט בחוק הגנת השכר, ובשים להלכה לפיה הזכות לתבוע פצויי הלנה בגין הפרשות שלא בוצעו במועד מוקנית לקרן הפנסיה ולא לעובד עצמו (דב"ע נא/3-2 שפרה צח – דחף בע"מ, פד"ע כב(1) 462 ,468 (1991)).

סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר קובע, כי מקום בו המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין תלוש שכר עד המועד הקבוע בחוק, או מקום בו תלוש השכר אינו מכיל את פרטי השכר ששולם לעובד, כנדרש לפי סעיף 24(ב) לחוק, כולם או חלקם, רשאי בית הדין לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק, בשל כל תלוש.

עם זאת, לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת "פיצוי כפול", הן בגין אי-עריכת התלושים כדין והן בגין אי-מסירתם במועד, ומשכך התובעת זכאית לפצוי בסך של 10,000 ₪ בלבד בגין רכיב זה. התביעה כנגד הנתבעת 2 התובעת טענה כי יש להטיל על הנתבעת אחריות אישית מכח דוקטרינת הרמת המסך, מאחר שהיא הפרה את חובת תום הלב ואת חובת האמון המיוחדת המוטלת עליה כלפי התובעת, ונוכח השמוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת באופן שיש בו להונות ולקפח אותה.

הנתבעת 1 תשלם לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: הפרישי שכר בסך 16,582 ₪ (נטו); גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 35,457 ₪ (ברוטו); פיצוי חלף הפרשות לקרן פנסיה בסך 2,232 (ברוטו); פצויי הלנת שכר בסך 10,000 ₪; פיצוי בגין אי-מסירת הודעה לעובד בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין אי-מסירת תלושי שכר ערוכים כדין בסך 10,000.

...

לא שוכנענו, אפוא, כי מדובר במקרה חריג של שימוש לרעה בתאגיד או בניסיון לחמוק מתשלום זכויות של התובעת, והמחדלים שחלו בהעסקת התובעת אינם מהווים טעם מספיק להרמת מסך ההתאגדות ולחיובה האישי של הנתבעת 2.

לא מצאנו לקבל אף טענתה החלופית של התובעת, לפיה יש להטיל על הנתבעת 2 אחריות אישית מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט או בשל גרם הפרת חוזה, שכן טענות אלה לא הוכחו.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

בתביעתו עתר התובע לפצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, חלף הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, חלף הפקדות לפנסיה וקרן הישתלמות בגין השנים 1981 ועד לשנת 1994, ושכר י"ג בגין 15 שנים.

] "גם בתביעה של עובד נגד מעסיקו בגין אובדן הזכות לפנסיית נכות בשל הפרת חובת ההפקדה לקרן פנסיה, בין אם בשל העידר תקופת אכשרה ובין אם לאו, מועד הולדת עילת התובענה הוא המועד שבו הפר המעסיק את חובת ההפקדה לפנסיה, שהוא למעשה המועד הראשון שבו נגרם הנזק לעובד (אובדן הצבירה בגין הפקדה או הכסוי הבטוחי), ולא מועד קרות הארוע המזכה בפנסיה. לפיכך, תביעה של עובד לפצוי בגין אי ביצוע הפקדות כדין לקרן פנסיה תוכל לעמוד רק ביחס לאותן (אי) הפקדות חודשיות שלא חלה לגביהן היתיישנות (כלומר, המצויות בטווח שבע השנים עובר להגשת התביעה, ובשים לב לחריגים המאריכים או משעים את תקופת ההתיישנות), וזאת לגבי כלל הסעדים: אכיפת ההפקדה; פיצוי בשיעור אובדן הצבירה של דמי הגמולים (חלק מעסיק); פיצוי בשיעור הנזק הפנסיוני שניגרם בשל אי ביצוע ההפקדה, קרי, תשלום הפנסיה שיכלה לצמוח בגין ההפקדות שלא התיישנו, אילו בוצעו במועדן." [ההדגשה במקור – כ.א.ק].

...

] מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינו היטב בכלל המסמכים שהונחו בפנינו ושקלנו את טענות הצדדים לגופן, נחה דעתנו כי המקרה שלפנינו הינו אחד המקרים החריגים המצדיקים סילוק רכיבי התביעה מושאר הבקשה על הסף, כבר בשלב הזה, ללא צורך בבירור עובדתי.

מכל האמור לעיל, נחה דעתנו כי התביעה לחלף הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות התיישנה, והתביעה למשכורת י"ג חסרת עילה, ונכון לסלקם כבר בשלב הזה של ההליך.

סוף דבר - על יסוד כל האמור, בקשת הנתבעת לסילוק על הסף מתקבלת, התביעה לחלף הפקדות לפנסיה ולפיצויים, ולמשכורת י"ג נדחית.

העדרה משליך על הנטלים המוטלים על המעסיק ביחס להוכחת תנאי עבודתו של התובע כגון: מקום עבודתו, האם התובע עבד באולם האירועים בלבד או גם בביתו של הנתבע, מועד תחילת עבודתו, אופן תשלום השכר והזכויות הנילוות של התובע.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת אופן חלקי כנגד הנתבעת, כך שעליה לשלם לתובע תוך 30 ימים סכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה – 5,000 ₪.

...

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת אופן חלקי כנגד הנתבעת, כך שעליה לשלם לתובע תוך 30 ימים סכומים הבאים: פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה – 5,000 ₪.

נציין ביחס לפיצויי הלנה, כי התרשמנו שבין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה ביחס לתקופת העבודה והיקפה, ועל כן מצאנו כי אין מקום לפסוק פיצוי הלנת שכר ברכיבים הרלוונטיים, ויש להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית כפי שנפסק.

עת הבאנו בחשבון את התנהלות הצדדים המפורטת בגוף פסק הדין והוצאות הערעור בע"ר 47947-09-20, מצאנו בנסיבות העניין לפסוק לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעים טוענים כי יש לדחות את תביעת התובע כנגדם אשר לתקופה שממרץ 2020 עד יולי 2021, המועד בו הוצא לחל"ת בשל מגפת הקורונה משך שנה ושלושה חודשים ועל כן אין לקבל את תחשיביו ביחס לתקופה זו, שכן מדובר בתקופה שאינה מצמיחה זכויות הקשורות בותק, תקופה בה יחסי העבודה מושעים ואינה נמנית במניין התקופה המזכה בפיצויים ואשר קיבל בה התובע ממילא כספים מהביטוח הלאומי.

  בנוסף קובע סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") כי – (א)  עבר מיפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעסיק החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעסיק הקודם, אלא שהמעסיק החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לידרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פירסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפירסום.

...

משכך, התביעה להרמת מסך, נדחית.

סוף דבר לאור כלל האמור, דין תביעתו של התובע להתקבל בחלקה והכל כמפורט לעיל.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.