תביעת עובד נגד מעביד בחברה בפירוק

מבדיקת עניינו של התובע עולה כי לא טען בפני המפרק דבר לעניין חבותה של הנתבעת, ונראה כי במקום לרכז את כלל הטענות בפני המפרק , ובמידת הצורך להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת המפרק, בחר התובע בתביעת החוב לטעון כי החברה שבפרוק – זרוע הזהב, היתה מעסיקתו היחידה.

...

המפרק בחן את הנתונים והגיע למסקנה שלתובע מגיעים סכומים שונים, אם כי אלו נמוכים בהרבה מאלו שתבע, בגין כלל הרכיבים שתבע כזכויות סוציאליות מזרוע הזהב.

לאור כל האמור לעיל – התובע לא היה רשאי לתבוע את הנתבעת על יתרת הכספים שלא קיבל מהמפרק, כפי שעשה.

סוף דבר: מכל האמור לעיל – דין התביעה להידחות.

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעסיק לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969; (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים; (2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקבוציים, תשי"ז-1957 (להלן – חוק הסכמים קבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קבוצי, או הסדר קבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פרושו, ביצועו או הפרתו של כל דין; (3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה; (4) תובענות שבין עובד לאירגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של האירגון בעניני עבודה; (5) בכל ענין שמוענקת לבית הדין האיזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה, או בכל חוק אחר.

(א1) האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית.

...

ביום 18/4/21, הגישה המשיבה את הבקשה ובה טענה, בין היתר, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, והפנתה להוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").

" דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל, כך שיש לדחות את הערעור על הסף מחוסר סמכות עניינית.

לאור המפורט לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה ועל סילוק הערעור.

מבוא וסקירת ההליך מונחת לפנינו תביעתו של מר ישראל אליהו (להלן: "התובע") כנגד מעסיקתו לשעבר, חברת תיגבור – מאגר כוח אדם מקצועי זמני בע"מ (להלן: "הנתבעת").

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, שהוא המועד שבו התגבשו העובדות המהותיות המזכות את התובע/ת בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע/ת, קרי – ביום שבו נולדו "מכלול העובדות המולידות את זכות התובע לקבלת הסעד" (יצחק לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, עמ' 4 לפרק 6 והאסמכתאות שם).

...

הנתבעת טוענת, מנגד, כי יש לדחות את התביעה במלואה, הן מטעמי התיישנות, והן לגופו של עניין.

אולם, גם בשלב הנוכחי, תחשיבו של התובע שגוי לחלוטין, ומבוסס כאמור לעיל על הטענה להכללת רכיב תוספת המשמרות, שאינה מקובלת עלינו.

נסכם ונציין שגם הדרישה לתשלום הודעה מוקדמת נדחית במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות במלואה ובגין כל טענותיה ורכיביה.

ראשית, על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 14279-06-20 ודים ריזלוב ואח' - פוליגרין ישראל בע"מ ואח' (21.3.21) לא מסורה לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית לידון בתביעת עובדים כנגד נושא המשרה ולא ניתן לעגן את סמכותו העניינית של בית הדין לידון בתביעה שכזאת בנוסח הנוכחי של סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

בית הדין האיזורי לעבודה (בתיק ד"מ (ת"א) 2795-01-16) הרים את המסך וחייב את בעל המניות בחיובי המעסיקה - חברה שהפעילה את מסעדת "טוקו שף, עקב הפרות של חוקי העבודה – ובכלל זה הנפקת תלושי שכר פקטביים ותשלום חלק מן השכר במזומן, עקב אופן ההעסקה במתכונת של שעות מעל ומעבר לסביר, אי מסירת הודעה לעובד וכו'[footnoteRef:1]. [1: כאמור בד"מ (ת"א) 2795-01-16 NEGOUSE ANDAMARIAM – א.ב. טוקו בע"מ (20.7.16), פסקות 24 - 34 לפסק הדין.]

מסרונים של התובע 1 עם נציגת הנתבעת שצורפו מלמדים על עבודה בשעות נוספות רבות: כך לדוגמא עבודה של 17.75 בגני התערוכה ביום 24.4.18: ועל שעות העבודה בשבוע שבין 27.5.18 ל-31.5.18: התובע 1 עבד אצל הנתבעים בתל אביב ומשם נסע לעבודה בירושלים ומשם נסע לעבודה באילת (כולל נסיעות ליליות): כולל עבודת פירוק לאחר המשמרת עד השעה 4:00: התובע 1 צירף פירוט עבודה לחודש 5/18 של עובד הנתבעת (תום צהר) אשר עבד יחד עם התובע 1 והם ביצעו ביניהם החלפות בהקמות ופירוקי אירועים מהם ניתן לראות עבודה של 17 שעות וגם 11.5.

...

נוכח האמור – דין רכיב תביעה זה להידחות.

משכך, לא מצאנו מקום לחייב בהלנת שכר.

סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובע 1 את הרכיבים הבאים: פיצויי פטורים בסך של 30,118 ₪; חלף הודעה מוקדמת בסך של 8,000 ₪; פדיון חופשה שנתית בסך של 32,464 ₪; דמי הבראה בסך של 7,144 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 120,000 ₪; שעות עבודה בשבת ובחג בסך של 50,000 ₪; פיצוי בגין הפרשי הפרשות לפנסיה בסך של 7,961 ₪; שכר בגין משמרת מיום 23.3.19 בסך של 600 ₪; פיצוי בגין תשלום לביטוח לאומי בסך 500 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪.

הרקע לבקשה התובע הגיש ביום 12.7.18 תביעה בסך 66,501 ₪ כנגד המנוחים וחברת הסיעוד, הנתבעת 3, לחיובם בתשלום זכויות סוציאליות לעובדת אזרחית פיליפינים, אשר הועסקה כמטפלת סיעודית במנוח מר דוד שדה ז"ל, גב' Nabela Judith (להלן: "העובדת") בתקופה מיום 23.4.17 ועד למועד פיטוריה שלטענת התובע היו שלא כדין ביום 18.4.18.

בעניינינו אין המדובר בתביעת עובד כנגד מעסיקו לתשלום זכויות סוציאליות קוגנטיות אלא בתביעת התובע שהוא בבחינת צד שלישי מכח המחאת זכות שנחתמה על ידי העובדת לפרעון חוב כספי רגיל שלה כלפיו, כך שמעולם לא היתה בין הצדדים כל הכרות או יחסי עובד ומעסיק.

עוד נטען, כי התובע אזרח ישראלי אף שהוא עבר להתגורר בחו"ל לפרקי זמן ממושכים, זאת ללא נתוק זיקתו לישראל וזמנו מחולק במחצית לערך בין ישראל לבין שהותו בחו"ל. טענת המבקשים, כי התובע אינו תושב ישראל היא מופרכת ומנותקת מהמציאות, מה גם שהיא נטענה בעלמא ולא נתמכה בכל ראיה.

...

טענות המבקשים, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית נדחו זה מכבר על ידי בית הדין הארצי לעבודה כאשר מכלול טענות הצדדים, הן העובדתיות והן המשפטיות, לרבות שאלת היותו של התובע "חליף" העובדת ושאלת הנפקות המשפטית של המחאת הזכות עליה חתומה העובדת, העומדת בבסיס התביעה, דינן להתברר לגופן במסגרת ההליך ונראה על פניו ומבלי שיהא בדבריי כדי לקבוע מסמרות בהליך לגופו, כי אין המדובר בהליך סרק.

ודוק, בענייננו התובע נתן הסבר המניח את הדעת להיעדר תשלום ההוצאות, אשר כאמור בוטלו בסופו של יום במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 31.5.23 (ע"ע (ארצי) 52123-05-22), מה גם שטענת התובע כי הוא שילם את הוצאות הנתבעת 3 שהוטלו עליו במסגרת פסק הדין הראשון לא נסתרה (הוצאות שכאמור אף הן בוטלו במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 8.6.21, ע"ע (ארצי) 12159-01-19) ואף מטענות המבקשים עולה, כי התובע הפקיד את הערובה בסך 3,000 ₪ שבה הוא חויב על ידי בית הדין הארצי לעבודה ומכל אלה שוכנעתי בקיומה של יכולת פירעון המאפשרת למבקשים להיפרע את הוצאותיהם ככל שהתביעה תידחה.

סוף דבר על יסוד האמור - הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה נדחית.