תביעת עובד נגד חברת מענה אנושי לעסקים

התובע טען כי למרות שביום 24.9.20 ניתנה הודעה לנציג הנתבעת על רצון לסיים את ההיתקשרות בין הצדדים, וחרף פניותיו מספר פעמים לשירות לקוחות במהלכן מצא את עצמו "מבלה" שעות אורכות למענה אנושי כדי להביא לסיום ההיתקשרות וגם עת הגיע לנציג שירות נאמר לו כי הוא מועבר ל"מחלקת ניתוקים" או "שימור לקוחות" וכדומה , ומשלא נענה החליט ביום 19.10.20 לפעול באופן חד צדדי ולבטל את הוראת הקבע באמצעותה שילם לנתבעת עבור השרות שסופק לו .

יפים לכך דבריה של כבוד השופטת ש' שטרסבורג-כהן בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" (פורסם בנבו): "הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף היסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%.

העדה מיכל העידה כי ביקשה בשיחה עם הנתבעת להתנתק (עמ' 6 שורה 27-28), כי באותו יום הייתה תקופת קורונה , היא עובדת מהבית מנהלת כספים בחברה, אין גנים, בהתחלה היתקשרה וביקשה עזרה , היא הולכת עם המחשב בכל הבית , קורסת ובוכה לאחר שכמה ימים לפני היתקשרה לבקש עזרה ואין מענה , כי מדובר היה על אינטרנט והתנתקויות אינסופיות וכי כשהואילו לענות התנתקה השיחה וכי היתקשרה שוב וביקשה פשוט להתנתק (עמ' 6 שורה 31-36, עמ' 7 שורה 1).

(2ב1) טען צרכן כי עוסק גבה ממנו סכום עודף – והעוסק לא השיב לצרכן את סכום ההחזר המגיע לו לפי הוראת סעיף 13ד1; סעיף 31א(ב) לחוק קובע כי: לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב, לרבות באמצעות תיקשורת אלקטרונית; לעניין פסקה (2ב), די אם הצרכן מסר הודעת ביטול לפי סעיף 14ט(א), למעט פסקה (1) שבו; ולעניין פסקה (4), די אם הצרכן ביטל את העסקה כאמור בסעיפים 14א(ג), 14ג(ג) ו-14ג1(ג).

לטענת התובע הודעת הנתוק ניתנה ביום 24.9.20 וסגירת חשבון מבוצעת לאחר שלושה ימי עסקים (עדותו בעמ' 4 שורה 3-4), ומאחר ומדובר היה ביום חמישי בשבוע (יום 24.9.20), אזי הנתוק היה אמור להתבצע ביום 29.9.20 כך שלכל היותר, התובע חויב בגין יום אחד נוסף בלבד בחודש ספטמבר לאחר מועד הנתוק ולאחריו לא חויב בסכום כלשהוא למרות שנעשה שימוש בשרותי הנתבעת עד ליום 12.10.20 והציוד לא הוחזר לנתבעת.

...

התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים לדוגמא מכוח סעיף 31א(א)(2ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 בסכום של 50,000 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 10,000 ש"ח ופיצוי בגין אובדן חמישה ימי עבודה בסכום של 10,000 ש"ח ובסה"כ 70,000 ש"ח. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי דין התביעה להידחות.

אולם בהתחשב בכך כי הודעת ניתוק של התובע מיום 24.9.20 לא נענתה והתובע נאלץ להתנהל מול נציגי הנתבעת הרבים כפי העולה מתמלול השיחות שצורף עד שנאלץ לבצע ביטול של הוראת הקבע לצורך סיום ההתקשרות, לצד מדיניות התיעוד הבעייתית של הנתבעת שהתגלתה בתיק זה, כפי שפורט לעיל,, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש.

נוכח כל האמור לעיל מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 3,500 ש"ח. באשר לתביעה לפיצוי בגין אובדן חמישה ימי עבודה בסכום של 10,000 ש"ח, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 3,500 ש"ח וכן, הוצאות העדה בסכום של 400 ש"ח וכן, שכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ש"ח. סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת אחרת, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא.

דיון והכרעה התביעה העיקרית לפצוי בגין לשון הרע: סע' 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") קובע כי – לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – ((1 להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; .

זאת ועוד זאת, שיוך תכונות של חוצפה ללא תקנה וגועל נפש הן תכונות אנושיות ולא של עסק מופשט.

כך גם הודה המעסיק שאין לו דרך לאמוד את הנזק שכן – "זאת שאלה שבלתי אפשרי לענות עליה בגלל כל מצב הקורונה באותה תקופה. לא הייתה שום סדירות במחזור של העסק באותה תקופה על כן אין לי תשובה טובה בשביל זה. אני כן יודע אבל להגיד שיש לי הרבה לקוחות שהיו לקוחות שלי עד הפוסט והם היו חברות של אוקסנה בפייסבוק ולא ראיתי אותם אחר כך." עדות המעסיק, עמ' 7, ש' 27-21.

בפסיקת שיעור הפצוי התחשבנו בעובדה זו. לשם ההשוואה, בתביעות שהוגשו על ידי מעסיקים לפצוי ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע שהוציא נגדם עובד נפסקו סכומים נמוכים, בשינויים המתחייבים בעובדות – בסע"ש (איזורי ת"א) 51778-02-17 טבין - טואר בנמל בע"מ (02.01.2021)‏‏, (לא הוגש ערעור) תמונה של זוג אוכל במסעדה וכיתוב כי יהנו מהשלשול שפירסמה עובדת בקבוצה סגורה (בת כ-30 חברים), מהוה לשון הרע.

בסעיפים 35,36 לכתב התביעה שכנגד טענה העובדת במילים מפורשות כי במהלך תקופת ההודעה המוקדמת "המשיכה לעבוד מביתה, כפי שעשתה לפני כן והמשיכה לענות ללקוחות הנתבע, לנתבע עצמו, לעובדת הנוספת שגייס ולבצע עבור הנתבע עבודות ומשימות שונות". התובעת העבירה למעסיק את דיווח שעות העבודה בגין חודש אוקטובר 2020 באמצעות טבלת אקסל בצרוף חישוב הבונוס כפי שעשתה לטענתה כל תקופת עבודתה ללא כל בעיה או תלונה מצד המעסיק.

...

הכרעה איזון הערכים חופש הביטוי אל מול הזכות לשם הטוב של האדם, כשהוא מיושם על המקרה הנוכחי, מביא למסקנה כי האמירות שנכתבו בפוסטים כנגד המעסיק, הן פוגעניות ועלולות להשפילו או לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות שייחסה אליו העובדת בפוסטים, ואלו מפרות באורח ברור את איסורי לשון הרע, ואינן חוסות בצל אף אחת מן ההגנות המוכרות בחוק שיסודן בהגנה על חופש הביטוי.

פיצויי הלנה נוכח חילוקי הדעות בין הצדדים לא מצאנו הצדקה לחייב את המעסיק בפיצויי הלנה.

פיצוי בגין עוגמת נפש 50,000 ₪ נוכח התוצאה ובשים לב כי מדובר בסעד שניתן במקרים חריגים ובהינתן כי התביעה של העובדת נדחתה ברובה בעיקר ברכיבים הקשורים לעוגמת הנפש המתוארת, ברי כי אין מקרה זה מתאים לפסיקת פיצוי זה. לסיכום התביעה העיקרית מתקבלת כך שעל העובדת לשלם סך של 16,500 ₪ למעסיק פיצוי בגין לשון הרע שפרסמה כנגדו.

בשים לב לתוצאה, לפיה תביעת המעסיק התקבלה בשיעור כ- 6% מהסכום שנתבע ותביעת העובדת התקבלה בשיעור קצת מעל אחוז אחד החלטנו כי העובדת תישא בהוצאות המעסיק בסך 4,000 ₪.

מראיות התובע עולה כי קיימות מודעות של עסקים אחרים והתובע לא טרח לציין זאת או להגיש נגדם תביעה ומכאן כי לא היתקיימה עוולה של גניבת עין; הנתבע לא הציג מידע כוזב, או מידע שלילי או משמיץ כלפי עסק התובע, ונקבע בפסיקה שפרסום שקרי אינו מהוה תאור כוזב אלא תחרות לגיטימית; לא מדובר בהתערבות בלתי הוגנת, שכן אין מדובר בהכבדה פיסית על מערך שיווקי או חסימת הכניסה לבית העסק; אין מדובר בצבירת יתרון תחרותי; התובע לא הוכיח זכות בביטויים אלו והמודעה מוצגת בצורה יותר בולטת וברורה מאחר שהנה ממומנת.

הוא לא הגיש תביעה נגד חברה אחרת בשם שדה פלאור שגם מפרסמת באופן כזה.

לקוח שמבצע את החיפוש ונתקל במודעה יכול לדעת שמדובר בעיסקו ולא בפרחי הדר, כאשר הוא לוחץ על הקישור וניכנס לאתר ובכותר מופיע לוגו החנות "פרחי חן" וגם לצד כל תמונה ותמונה, כשיוצרים קשר טלפוני צליל ההמתנה אומר לאן הגיעו וגם המענה האנושי הנו: "פרחי חן שלום". כנשאל אם זה קורה רק אחרי שנכנסים למודעה או מתקשרים אמר שייתכן וגם בתוך המודעה.

...

משלא הוכיח התובע נזקיו, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם במעשיו הכביד הנתבע על גישת לקוחותיו של התובע אל עסקו או קבלת שירותיו וגם עילה זו נדחית.

גם אם בעניינו הוכח היסוד הנוסף, התובע לא הוכיח את שווי העסקאות מהם נהנה הנתבע על חשבונו, ולא הוכיח את נזקיו והפסדיו ומכאן שהתביעה בגין רכיב זה נדחית.

רשלנות: מאחר והתובע לא הוכיח נזקיו, לא מצאתי מקום לדון גם בעוולה זו. סוף דבר: על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: את הסך 70,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (6.12.17) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט, שכר העד המומחה מטעם התובע בגין חוות הדעת ובגין עדות העד בבית המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

לפנינו תביעת מר ANDAY TISFALEM (להלן: "התובע") נגד חברת קפלן את לוי בע"מ (להלן: "הנתבעת 1" או "החברה") בעיניין זכויות קוגנטיות ואחרות (פצויי פיטורין, הפרישי שכר, החזר נכויים שלא כדין, דמי חג, דמי הבראה, פדיון חופשה, קרן פנסיה, קרן הישתלמות, אי מסירת הסכם העסקה).

גם אם נבחן את אופן העסקתו של התובע עפ"י מבחן ההישתלבות, התובע לא היתקבל לעבודה במיכרז כעובד ערייה, הוא הישתלב בעיסקו של הקבלן, הקבלן הוא זה שסיפק לו את כל הציוד, החומרים והכלים לצורך ביצוע עבודתו, הוא זה שפיקח על עבודתו, הוא זה שהנחה אותו היכן לבצע את העבודה, הוא שאישר לו לצאת לחופשה ו/או להיעדר מעבודתו.

בהתאם לפסק דין שניתן בעיניין ע"ע (ארצי) 30585-09-12 חברת יישום פיתרונות אנושיים בע"מ נ' אורית בוטי מיום 4.8.13: "עיקרון החוקיות משמיענו כי לפרט, ובכלל זה לתאגיד, מותר לעשות כל פעולה שלא נאסרה עליו על פי דין. בהתאמה – כל עוד מנסיבותיו העובדתיות של המקרה עולה כי השמוש בתבנית העסקה זו הוא אותנתי והוא נעשה בגדרי מטרותיו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1996 – ובכלל זה לצורך העסקה לתקופה זמנית, וכל עוד עולה מנסיבותיו העובדתיות של המקרה כי תבנית העסקה לא נועדה לקפח את העובד, הרי שאין עילה שלא ליתן תוקף לאופן ההיתקשרות שבין הצדדים." בהתאם לאסמכתאות ולעדויות שבפנינו, השתכנענו כי הנתבעות ביצעו ביקורות על אכיפת זכויות עובדי הקבלנים, בכלל זאת בוצעו ע"י בודקי שכר.

נסיבות סיום העסקתו של התובע התובע טען בכתב התביעה ובתצהירו כי התפטר לאחר שפנה מספר פעמים לנציגי הנתבעת לבירור תנאי העסקתו ולא זכה למענה מספק.

...

בעניין רכיב זה, אנו קובעים כי קיים פער בסך של 521.5 ₪ בגין דמי חגים.

לאור האמור לעיל, מצאנו לקבוע כי הנתבעת תישא בפיצוי בסך 2,500 ₪ (מחצית מהסכום הנתבע) בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה בשפתו של התובע.

סוף דבר: בסיכומו של דבר, לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בכל המסמכים שהוגשו, אנו קובעים כי התביעה מתקבלת בחלקה.

עוד נטען כי לא ברור מדוע הוגשה תביעה כנגד קובי ויפרח באופן אישי, כאשר יחסי העבודה היתקיימו בין התובע לחברות לי-גל, קינן וקירור ומיזוג בלבד, שהן ישויות משפטיות עצמאיות ונפרדות[footnoteRef:6].

] בנוסף, קובי לא הצביע על שונות בין הנתבעות השונות, ומתצהירו ברי שבפועל אין הפרדה ביניהן, לא בפעילות העסקית, או בהון האנושי וניכר כי התובע הועסק במשותף על ידן.

לטענתם, התובע נימנע מלענות לשיחות ולטלפונים שנעשו לו הן מלקוחות החברה והן ממנהליו והותיר את לקוחות החברה ללא מענה ראוי ולאחר מכן היתקשר בעצמו לאותם לקוחות ועידכן כי אינו עובד בחברה[footnoteRef:37].

...

בתוך המועד לתשלום הסכומים הנ"ל ישלמו הנתבעים 1, 3, 4, 5 ו-6, ביחד ולחוד, הוצאות התובע בסך 5,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

על אף שהתביעה נגד הנתבע 2 נדחית, אין צו להוצאות בשים לב כי לא התייצב לדיונים בהליך.