תביעת עובד נגד חברה משפחתית בגין אי תשלום עמלות

לפניי תביעה על סך 213,057 בגין אי תשלום דמי תיווך בנדל"ן. רקע התובעת 1 חברת נ.כספי השקעות בע"מ (להלן: "כספי") הנה חברה העוסקת בתחום הנדל"ן בבעלות התובע 2 נח כספי (להלן: "נח") אשר גם מחזיק ברישיון תיווך במקרקעין.

טענות הצדדים על פי האמור בכתב התביעה, במהלך המו"מ שהתקיים בין הצדדים עובר לכריתת ההסכם, ביקש עלי להתנות את תשלום דמי התיווך כך שאלה יחולו רק על מכירות בפועל ולא על מכירות באופציה, כלומר שעמלת התיווך תשולם לכספי רק במידה והמשרדים יימכרו בפועל לרוכשים, אלא שכספי סירבה להתנות את תשלום עמלת התיווך בכל תנאי שהוא ובכלל זה במימוש האופציה.

עוד נטען בתביעה שיש לחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי, הן מכוח דוקטרינת הרמת מסך, בפרט שמדובר בחברה משפחתית, והן מכוח אחריות אישית הנובעת מחובת אמונים וחובת זהירות בין היתר על אורגן ונושא משרה.

בנוסף הוגשה תביעה אישית נגד עוסמאן ועלי בחוסר תום לב ורק על מנת להפעיל עליהם לחץ פסול ואסור.

...

ואולם, המונח "הסכם מחייב" עורר בפסיקה קשיים במצבים, כמו המקרה שלפניי, בהם בסופו של דבר לא בוצע החוזה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים שכ"ט והוצאות בסך 30,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום.

סך נוסף של 88,553,757 ₪ שולם על דרך פרעון הלוואה שהועמדה לחברה על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ. במסגרת זו התובעת חתמה על ערבות מתמדת, מוגבלת בסכום לפרעון הלוואה זו. ביום 3.8.2022 העבירה התובעת סך של 90,000,000 ₪ לחשבון ההלוואה לצורך פרעון מלוא הלוואת הבנק שהועמדה לנתבעת ולאחר חיוב בעמלות וריביות נוצר עודף של 951,151 ₪ (נספח 4 לכתב התביעה) אותו הייתה אמורה החברה להשיב לתובעת.

כן עתרה לסעד של חיוב החברה והנתבע לשלם לה סך של 20,655,000 ₪ המהוה את רכיב המע"מ וכן לשלם הפרישי הצמדה וריבית בגין סכום זה. יחד עם כתב התביעה עתרה התובעת בבקשה להטלת עיקולים על נכסי הנתבע והוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו.

זאת, לאחר שהתברר כי מאז הוגשה בקשת הביטול, הנתבע נסע לשוויץ מקום בו נימצאת משפחתו.

מאחר שלא נערכה או הושלמה ביקורת כדין, טענה רשות המסים כי אינה יכולה להביע עמדתה ביחס לשאלה האם החשבונית הוצאה כדין וביחס לאפשרות לנכות את מס התשומות הכלול בה. לסיכום, טענה הרשות כי בנסיבות האמורות אינה יכולה ליתן לתובעת שפנתה אליה את האישור המבוקש על ידה "כי המסמך אשר המציא המבקש (הנתבע) ואשר לטענתו מהוה חשבונית אשר הונפקה כדין עבור המשיבה (התובעת) מהוה חשבונית ראויה אשר יתאפשר למשיבה באמצעותה לנכות את סכום המע"מ הנקוב בה". בדיון שהתקיים נחקרו המצהיר מטעם התובעת והנתבע.

אף שסכום המע"מ ששילמה התובעת היה אמור להיות מועבר למע"מ ולחלופין לחשבונה בבנק של החברה, התברר כי הסכום לא שולם למע"מ, כי קופתה של החברה נותרה ריקה וכי הנתבע ששמש אך לפני שבועות מספר קודם לכן דרקטור, אינו משמש עוד כדירקטור בחברה.

...

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך של 18,000 ₪.

החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

בין היתר, הם שואלים, כיצד מתיישבת טענת התובעת עם העובדה שקיימה יחסי מסחר עם הנתבעים החל משנת 2017, כאשר הנתבעת משלמת לתובעת במהלך ההיתקשרות כחצי מיליון שקל, תמיד עמדה בפרעון חובותיה, ומוסר התשלומים שלה טוב ותקין? דיון והכרעה חבות הנתבעת עיון בכרטסת הנהלת החשבונות שהגישה התובעת (נספח 11 לתצהיר מנהלה), מעלה כי לנתבעת חוב בסך 142,997 ₪, המורכב מעלות הציוד שרכשה הנתבעת ובגינו לא שילמה כלל, ומסכומי השיקים שחוללו, לרבות מספר חיובים בסך 19 ₪ כל אחד, עבור עמלת שיק מחולל.

התובעת מבססת תביעתה על שמועות ב"שוק" ועל הפעילות העסקית של מישפחת הנתבע, כך למשל העיד הסוכן: "אני יודע שהוא קנה מנעמן סחורה בהמון כסף (גולן), המשיבה, קנה מארגמן שזו עוד חברה בשוק שלנו בעוד המון כסף ומזיו עוד, לשאר יש שמועות שלא שילם" (עמ' 11, שו' 29 לפרוט' מיום 8.12.19).

בנסיבות העניין כולו, לא ראיתי לחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט, חרף דחיית התביעה נגדו.

...

לא שוכנעתי כי זה המקרה כאן, לאחר בחינת היסטוריית הרכישות של הנתבעת מהתובעת, ולאחר שהוברר כי לאורך שנים שילמה הנתבעת לתובעת מאות אלפי שקלים.

אם מטרת הסוכן הייתה לאסוף סחורה שעלותה לא נפרעה, ואם איתר אותה בחצרי הנתבעת, לא ברור מה מנע ממנו ליטול אותה בו ברגע, ומדוע נעתר לבקשת הנתבע, לכאורה, להגיע שוב על מנת לאפשר לנתבעת להכין אותה למסירה (כאשר לדבריו המוצרים היו כבר ארוזים ומכונים לשינוע)? לשיטת הסוכן, בעדותו מיום 8.12.19, הנתבע הציע לו להגיע ביום ראשון כדי שיכין לו את הכל בצורה מסודרת.

סוף דבר נוכח האמור לעיל התביעה מתקבלת במלואה כנגד הנתבעת, ונדחית כנגד הנתבע.

תחילה, ומאחר שלשניהם לא היה רישיון סוכן ביטוח, שיווקו השניים פוליסות ביטוח לבני מישפחה ולחברים באמצעות סוכן ביטוח צד שלישי.

כך, בסעיף 6.2 נקבע כי פוליסות הביטוח שיימכרו על ידי הנתבע בתקופת הביניים יועברו לבעלותה של החברה לאחר קבלת רישיון סוכן תאגיד (כאמור בסעיף 4.4 להסכם), ואולם הנתבע יהיה זכאי לבדו לתשלום עמלות בתקופת הביניים בגין פוליסות אלה; ובסעיף 6.3 נקבע כי בתקופת הביניים יועסקו התובע והנתבעת על ידי הנתבע כנגד משכורת חודשית בסך של 10,000 ש"ח. סעיף 10 להסכם הסדיר את האופן בו רשאית החברה לרכוש את מניותיו של צד להסכם, אשר העסקתו בחברה הסתיימה לפי סעיף 5.3 להסכם, שעניינו בסיום העסקה של צד להסכם על ידי החברה "בין בשל הודעתו ובין על פי מדיניות סיום היתקשרות החברה...". כך, בסעיף 10.1 נקבע שכנגד רכישת המניות של בעל המניות היוצא על ידי החברה תשולם לו תמורה כאמור בסעיף 9 להסכם, אשר לפיו התמורה "תחושב על פי מכפלת ריווחי החברה (רווח תפעולי) במקדם אריתמטי בגובה 5.5" ובהתאם לחלקו היחסי של בעל המניות היוצא בחברה (סעיף 9.1 להסכם).

עוד טוען התובע (לראשונה בסיכומיו ובשונה מהנטען בכתב התביעה ובתצהירו) כי הוא "נזרק", כלשונו, מהשותפות בחודש אוקטובר 2019, וזאת בסמוך לקבלת רווחים משמעותיים לשותפות בדמות תשלום "עמלות הקף", אשר מתקבלות מהמבוטחים כשנה לאחר חתימת הפוליסה ולכן היו צפויות להשתלם לשותפות בשנת 2020.

בחקירתו הנגדית הודה הנתבע במפורש כי הוא החליט שלא לקדם את ההליכים לקבלת רישיון סוכן תאגיד לחברה בגלל חילוקי הדיעות שהיו לו עם התובע על רקע טענותיו כלפי טיב עבודתו (פרוטוקול הדיון מיום 15.12.2022, עמ' 80 ש' 7-1): "ש. מה הסיבה שבגללה לא רשמת את קו האופק בתור תאגיד בטוחי?

...

עיקרי טענות הצדדים ב.1 תמצית טענות התובע בפתח הדברים מעלה התובע את הטענה כי ממכלול הראיות שהוצגו בתיק עולה כי בין הצדדים התקיימה שותפות בקשר לפעילות הביטוח, תוך שהוא דוחה את טענות הנתבעים לפיהן בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק בלבד.

בשים לב להוראות סעיף 9.2 להסכם המייסדים בדבר המועדים שבהם יש לשלם לבעל המניות היוצא את התמורה עבור מניותיו (10% תוך חודש, 40% תוך 4 חודשים והיתרה בשיעור 50% תוך שנתיים) ולמועד חלוקת הדיבידנד (עובר לרכישה), אני קובע כי הסכום האמור לעיל יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל מיום 1.11.2020 (שנה לאחר מועד העזיבה של התובע) ועד למועד התשלום.

כאמור לעיל, התביעה נגד הנתבעת נדחית בזאת.

בנסיבות העניין ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ובכלל זה בשים לב לסכום שפסקתי לטובת התובע ולעובדה שדחיתי את טענותיו נגד החלת סעיף 10 להסכם המייסדים, אני קובע כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 5,000 ש"ח. אין צו לחיוב בהוצאות בין התובע לנתבעת.

התובע עתר לחייב הנתבעים בסך 46,000 ₪, בגין החזר יתרת כספי ההלוואה, בסך 1,700 ₪ בגין החזר עמלה שנגבתה שלא כדין, ובנזקים בסך 5,000 ₪ בגין אי העברת הכספים ויצירת יתרות חובה בחשבון הבנק של התובע.

נטען, כי התובע היה מלווה עת פנה לנתבעים בקרוב משפחתו – צד ג', שהיה לקוח ותיק של הנתבעת ורכש ממנה מספר רכבים בעבר, וכי התובע מינה את צד ג' כשלוח מטעמו, להתנהל בשמו מול הנתבעים לרבות בנוגע לקבלת הלוואת המימון, ובהמשך גם להעברת כספי ההלוואה לידיו.

התובע נעתר להמתין עד ליום 5.4.21, הסכים לפריסה של העברת כספי ההלוואה לידיו לתשלומים, ובילבד שהנתבעים יעבירו לו תשלומים שלא יפחתו מהתשלומים החודשיים שנקבעו בהתאם ללוח הסילוקין של ההלוואה, כך שלתובע לא יוותר חוב כלפי חברת המימון.

לאחר שצורפה לכתב ההגנה חשבונית בגין תשלום עמלה בסך 3,500 ₪, תיקן התובע את גירסתו בתצהיר עדות ראשית שהגיש, וטען כי שילם לנתבעים עמלה בסך 3,600 ₪ (סעיף 10 לכתב התביעה, סעיף 2 לתצהיר).

הייתכן שאדם שלו חב פלוני כספים, ואותו פלוני מוסר לו כי העביר את הכספים באמצעות אלמוני עבורו, לא יפנה לאלמוני וידרוש לדעת יש בדברים מן האמת? גם בהגשת התביעה כנגד הנתבעים בלבד, שעה שגירסת הנתבעים לפיה העבירו את יתרת הכספים לצד ג' בעבור התובע הייתה ידועה לתובע היטב עוד קודם להגשתה, כעולה מאותה שיחה מוקלטת, מעוררת תמיהה.

...

יחד עם כתב ההגנה, הגישו הנתבעים בקשה למתן רשות להגשת הודעת צד ג', ובית המשפט נעתר לה. ישיבת קדם משפט התקיימה ביום 9.1.22 בפני מותב קודם, שהורה בתומה על הגשת תצהירי עדות ראשית.

כן נוכחתי כי ביצוע העברה בנקאית לחשבון התובע, בצירוף למסירת המחאה ומזומן בסכומים שפורטו בעדויות הנתבעים לידי צד ג', ביום 5.4.21, עלה בקנה אחד עם התחייבותו האישית של הנתבע כלפי התובע לשלם לידיו את יתרת הכספים עד למועד זה, ואני קובעת כי הנתבע עמד בה. גרסת התובע ביחס למעורבות צד ג' בעסקה הייתה חלקית וחסרה, ונטתה לטשטש ולצמצם מחלקו בה, במטרה לחזק טענת התובע כי לא הסמיך את צד ג' לקבל כספים בעבורו.

אם כן, לא שוכנעתי בגרסת צד ג' ולא מצאתי בה אמון, מה גם שהיא לא נתמכה בכל ראיה מטעמו, ועמדה בסתירה לדברים שמסר לנתבע בזמן אמת בשיחות שתועדו והוצגו.

מצאתי כי טענות התובע בכתב התביעה לפיהן אחרי שהתקבלו הכספים בידי הנתבעים, הם החלו בדחיות, "נהנו מהכספים", "בזבזו" אותם, התחמקו מהחזרתם, מסרו לתובע שאין בכוונתם לשלם וכי הוא יכול לתבוע אותם שכן אין להם מה להפסיד, ואף פעלו בדפוס פלילי כלפיו, רימו אותו ועבדו עליו (סעיפים 6- 7, 11- 13 לכתב התביעה) אינן מבוססות כלל ודינן להידחות.

לנוכח המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.