תביעת עובד לשעבר בגין הפסקת עבודה אצל לקוח

החל משנת 2009 נקלעה הנתבעת למצוקה כספית בעקבות הפסקת היתקשרות עם לישכת עורכי הדין וחברת "מגדל". בעקבות הפסקת העבודה עם גורמים אלה אף ירד הקף עבודתו של התובע.

העובדה שמשטרת ישראל הפכה ללקוח של הנתבעת לא שינתה עובדה זו לאור אופי העבודה.

ביום 16.9.14 היתקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה העידו מטעם התובע מר חיים סמוריאן ומר טויטו ישי, עובדים לשעבר בנתבעת אשר הגישו תביעה בתיק 40776-12-11, והתובע.

בעניינינו אין כאמור מחלוקת באשר למצב הקשה ששרר אצל הנתבעת ויתירה מכך, אף התובע הודה כי נעשה ניסיון לשלבו בתפקיד אחר - טלמרקטינג, אשר הופסק.

...

אני מאשר שזאת החברה שלי.

אני מאשר את כל המסמך, המסמך בחתימתי".

לפיכך ישלמו הנתבעים לתובע את הסכומים הבאים: תוספת ותק בסך של 5,448 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.9.09 ועד התשלום בפועל.

לפניי תביעת התובע, עובד הנתבעת לשעבר, לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה (פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי מחלה, קצובת נסיעה והפרשות לפנסיה).

התובע הצהיר שלאחר האספה שהתקיימה ביום 28.3.2012 שוחח עם מנהל הנתבעת ביחידות וציין בפניו שיקשה עליו לשרת את הלקוחות בחוף הים בשל המיגבלה ברגלו וכי מנהל הנתבעת אמר בתגובה שאין בעיה מבחינתו.

גם אם נקבל את הטענה ולפיה התובע לא הציג את אישורי המחלה בזמן האמת, הרי שמשעה שהאישורים צורפו לתצהירו ומשאישורים אלה הוצאו בסמוך לתקופת המחלה, הרי שדי בכך כדי לבסס את תביעתו ברכיב זה. אציין כי לא נעלמו מעיני טענות הנתבעת בדבר סתירות לכאורה ביחס לאישורי המחלה, אלא שאין בידי לקבלן, מהנימוקים הבאים: האחד, העובדה שבכתב התביעה נטען כי התובע קיבל את מכתב הפסקת העבודה ביום 12.7.2012 כשהיה חולה בעוד שבתצהיר ובעדות לא נטענה טענה זו ואף נטען כי התובע היה בריא באותו מועד, אינה משנה דבר.

. (2) לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים; (3) .

...

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: 77.1.

יצוין כי אם שולם לתובע סכום של 330 ₪ בגין הפרשות לפנסיה לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, הרי שיש לקזז סכום זה מהסכום שנפסק בסעיף זה. התביעות לתשלום הוצאות נסיעה, פיצוי הלנת שכר בגין תשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות באיחור ופיצוי בגין נזק לא ממוני – נדחות.

עניינה של התביעה בטענת התובעת כי הנתבע גרם לה נזק, עת הוא עבר לעבוד – מייד לאחר סיום עבודתו אצלה ובלי תאום עמה וללא ידיעתה, אצל הלקוח שלה לשעבר ושאצלו הוא נתן שירותים מטעמה במהלך השנה האחרונה לעבודתו.

(ו)במשך שנתיים נוספות לאחר הפסקת עבודתי בחברה" הוא לא יתחרה "... בעסקיה של החברה, בין במישרין ובין בעקיפין, בעצמי או באמצעות אחרים, בין כעצמאי ובין כשכיר...". ודוק – אין חולק כי לכל הפחות, משעה שהנתבע עבר לעבוד במרכז הרפואי יום אחד בלבד לאחר סיום עבודתו אצל התובעת, הוא התחרה בתובעת באופן עקיף.

...

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לקיזוז הסכומים המועטים שלהם זכאית התובעת, כנגד ההוצאות שנגרמו לנתבע כתוצאה מכך שרוב רכיבי התביעה נדחו.

גם ההתייחסות בסיכומי הנתבע לעמדת התובעת היתה בלשון בוטה, שאינה מקובלת עלינו[footnoteRef:91].

] בסיכום כל הדברים, אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי והן ביחס להוצאות.

מנגד, מונחת לפנינו תביעה שכנגד שאותה הגיש הנתבע (להלן - נחאייסי) שבמסגרתה עתר לתשלום תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות; פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל אי ניהול פנקס שעות עבודה לפי חוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר) וכן, לתשלום פיצוי לדוגמא בגין נזק לא ממוני בשל אי ניהול יומן מחלה וכן, תביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד כמתחייב על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) התשס"ב - 2002 (להלן - חוק הודעה לעובד).

בהקשר זה יצויין כי פרונטק לא הציגה בפנינו מסמכים ונתונים אודות התנודות במחירים הקשורות למוצרי אלאייד במהלך השנים כפי שהיה מצופה ממי שמבקש לקשור בין המעשים המיוחסים לעובד לשעבר לבין העלאת המחירים על ידי אלאייד, ולנזק הנטען שניגרם אגב כך לפרונטק.

זאת נוכח הפסיקה שמננה ניתן ללמוד על צימצום ניכר של הקף התחולה של החריגים שעוגנו בחוק שעות עבודה (ר' ע"ע (ארצי) 30027-98 טפקו-ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - מנחם טל (29.11.00); ע"ע (ארצי) 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ נ' יתיר זלוסקי (8.11.15) וההפניות שם להלן - אדוונטק).

פרונטק הדגישה כי על פי הוראות הסכם העבודה נחאייסי נידרש לעבוד לכל היותר משך 9 שעות ביום (כולל הפסקה); כי נחאייסי מעולם לא טען כי הוא מועסק 12 שעות עבודה ביום; כי הוא לא יכול היה לקיים פגישות עבודה עם לקוחות פרונטק בשעות להן הוא טוען, שאינן משעות הפעילות המקובלות של לקוחות אלה; כי לנחאייסי היו עיסוקים משמעותיים נוספים במקביל לעבודתו בפרונטק, כשחקן כדורסל בהפועל ת"א או מכבי חדרה וכן במסגרת לימודיו האקדמיים.

מעבר לזאת, אף לו קיבלנו את עמדת נחאייסי שלפיה, לנוכח מתכונת עבודתו - שהתבצעה בעיקרה אצל לקוחות - יש להביא בחשבון את שעת היציאה מהבית ואת שעת החזרה אליו - הרי ששוכנענו כי נחאייסי לא יצא וחזר מן העבודה בשעות להן הוא טוען.

...

בנסיבות אלה, ובשים לב למכלול הסכסוך, בשים לב לכך שבסופו של יום נמסרו תלושי שכר וכן בשים לב לכך שלא הופחתו לנחאייסי תשלומים כשלהם בגין ימי מחלה - הרי שסבורים אנו כי יש לחייב את פרונטק בתשלום פיצוי בגין הפרה זו בסך בסך של 2,000 ₪.

אשר לתביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לפי חוק הודעה לעובד - הרי שלאור העובדה שתנאי העבודה נפרשו בפני נחאייסי בכתב ובמפורט, במסגרת הסכם העבודה - הרי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר תביעתה של פרונטק נדחית במלואה.

אשר לתביעה שכנגד הרי שאנו מחייבים את פרונטק (הנתבעת שכנגד) לשלם לנחאייסי (התובע שכנגד), תוך 30 יום מהמועד שבו יומצא לה פס"ד זה את הסכומים הבאים: סך של 11,700 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום) 1.10.2008 אמצע תקופת ההעסקה הראשונה) ועד למועד התשלום בפועל.

לפנינו תביעה ותביעה שכנגד, בסכסוך בין עובד ומעסיקתו לשעבר, אשר יחסי העבודה ביניהם ארכו כעשור.

העובד זומן לשימוע לפני פיטורים, "בעקבות הארוע שבו ביצעת עבודה אצל לקוחות של חברת קבין באופן עצמאי ולא דרך החברה, עם הרכה, ציוד וחומרים של חברת קבין". השימוע היתקיים ביום 12.12.16.

כאמור, מעשיו של העובד עולים כדי "הפרת משמעת חמורה", לגביה מיתחם הענישה המשמעתית נע בין הפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום ועד פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פצויי פיטורים.

התביעה לפיצויים בגין הפרת פרטיותו של העובד נדחית, מאחר שה"מעקב" באיתורן לא היה כלי ששמש את החברה דרך קבע והצורך בו התעורר רק לאחר שהעובד צפה בזמן שלא היה אמור לעבוד בו, ברכב של החברה בכתובת של לקוח שלה.

...

ר' בעדותו של גיורא נקש: "לא היינו עוקבים... זה הכל נעשה אחרי שמצאנו אותו ... את ההתנהגות שלו" (ר' גם בעדות אשתו, בעמוד 77 שורות 19 – 24).

גם התביעה לפיצויים בגין לשון הרע נדחית, מאחר שהפרסום היחיד שהוכח הוא הגשת תלונה במשטרה, ובנסיבות העניין במיוחד לאור הקביעות בפסק הדין, אין לראות בפניה למשטרה כפרסום אסור, שלא כדין.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן: הנתבע ישלם לנתבעת פיצויים בגין נזקים שגרם לה בהפרת התחייבויותיו החוזיות כלפיה, בסך 320,000 ₪.