תביעת עובד לשכר אחרון, שעות נוספות וגמול שבת

יחד עם זאת, תלושי השכר אינם מפרטים שכר חודשי בסכומים אלו, אלא ברובם נרשם שכר שעתי, תמורת חופשה, הבראה, נסיעות, בונוס ושעות שבת/חג. בחודשי עבודתו האחרונים של התובע התנהלו בינו לבין מינהלי המסעדה מספר שיחות, אשר הצדדים חלוקים לגבי תוכנן.

הכרעה סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן: "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;" כפי שפירטנו לעיל, מסגרת עבודתו הקבועה של התובע, כפי שהוא פירט אותה בסעיף 5 לתצהירו, כללה 43 שעות שבועיות (9*5+2+4), מהן 5 שעות שבת.

...

הכרעה – לא מצאנו יסוד לטענת התובע ליחס לא תקין מהנתבעת.

בנסיבות העניין אנו דוחים את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: גמול שעות שבת עבור שנת 2013 בסך 6,768 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.7.13 ועד התשלום בפועל.

בנוסף טוען התובע, כי בעבור התקופה בה חל צו ההרחבה 1979 הוא זכאי לפצויי פיטורים לפי חישוב של שכר עבודה ממוצע של משרה מלאה בת 186 שעות כולל דמי חופשה, דמי מחלה, דמי חגים ולפי שכר ממוצע מחודש יוני 2017 ועד לחודש מאי 2018 (שנת עבודה אחרונה).

הפרישי שכר עבודה בעבור גמול שעות נוספות, גמול שעות שבת ומנוחה שבועית לטענת התובע הוא עבד שעות ארוכות במתכונת הבאה, אשר לעיתים השתנתה, כמפורט לטענתו ברישומים הידניים כהגדרתם להלן: בימים א'-ה' עבד במשמרות של 9 שעות, ללא הפסקה, בשעות לילה, בין השעות 22:00 ל- 07:00 בבוקר.

תיקון 24 לחוק הגנת השכר קובע בסעיף 26ב כדלקמן: "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –

...

כאמור, מצאנו לקבוע שאכן בפועל התובע קיבל חצי שעת הפסקה בכל משמרת.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובע מתקבלת כמפורט להלן.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, כולם נקובים בערכי ברוטו: הפרשי הפרשות לפנסיה (רכיב תגמולים) בסך של 6,231 ₪.

הנתבעת מצידה טענה כי היא שילמה לתובע את מלוא שכר עבודתו כולל גמול עבור עבודה בשעות נוספות, וגמול עבור עבודה בשבת ובחג.

יצוין כי התובע אינו מכחיש שכלל לא פנה לנתבעת בפניה מוקדמת לפני שהגיש תביעה זו. בכתב התביעה המתוקן שב התובע וטען כי שכרו השעתי היה 28 ₪, אולם, בנגוד לתביעתו המקורית, טען כי לא קיבל כל תגמול עבור עבודה בשעות נוספות אלא תגמול ששולם לו עבור סגירת המסעדה, שנקרא בשמות אחרים בתלוש השכר.

התובע הצהיר כי שכרו השעתי האחרון עמד על 28 ₪ לשעה ועל כן לא ברורה גירסתו מדוע רכיב "השעות הנוספות" ששולם בתלוש השכר בגובה 1-2 ₪ לכל שעות העבודה אינו תמורה נוספת עבור עבודתו בשעות נוספות, אף אם תמורה זו אינה מחושבת כדין, ובגין מה ניתנה.

...

עם זאת, התובע קיבל תלושי שכר מדי חודש ולא שוכנענו שהלין על אופן הרישום בהם.

בנסיבות העניין תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך כולל של 3,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן הוא ישא ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פס הדין ועד התשלום המלא בפועל.

השוואה והתחשבנות בדיעבד ויודגש, כי בעיניין כותה נקבע על ידי כב' הנשיאה וירט ליבנה לאמור: "את התחשיב יש לבצע בהתאם למאפייניו של כל עובד וכל מקום עבודה, אך דרך כלל הזכויות הסוציאליות מכוח חוקי המגן וצוי ההרחבה הכלליים כוללות פצויי פיטורים; הפקדה לתגמולים; חופשה; מחלה; חגים; דמי הבראה; הוצאות נסיעה. כמו כן במקומות עבודה רבים מקובלת גם הפקדה לקרן הישתלמות. אשר לדמי הביטוח הלאומי יש להתאים זאת למאפייני העובד הספציפי. מטעמי נוחות ועל מנת לשמור על מכנה משותף אחיד במידת האפשר - ניתן לבצע את החישוב ביחס לחודש העבודה האחרון (אלא אם קיימת הצדקה בנסיבות העניין לחשב אחרת), ובמידת הצורך - להכפילו במספר חודשי העבודה אך לא יותר מתקופת ההתיישנות (שבע השנים שקדמו להגשת התביעה").

לעמדתנו, בהתאם לפרק ז' למאמר של פרופ' גיא דוידוב, התניה על סטאטוס "עובד" והשלכותיה, משפטים נ' 87 (2020), אשר כותרתו "נספח: תחשיב העלות למעסיק בהעסקה של "עובד" לעומת קבלן (זכויות כספיות בלבד)" על רקע פסק הדין בעיניין רופא, ובשים לב לנסיבות המקרה בעניינינו, יש להוסיף על השכר השכירי את הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים בשיעור של 8.333%, הפקדה לפנסיה 6.5%, דמי חופשה לפי החוק (ובהתאם לויתקו של התובע) על סך של 6.57%; דמי מחלה 2%; דמי חגים 2.46%; דמי הבראה בשיעור של 2.1%; החזר הוצאות נסיעה על סך של 2.18%; תשלום חלק המעסיק למוסד לביטוח לאומי 5.22%. כלומר, סך עלות הזכויות הכספיות לנתבעת, לא כולל שעות נוספות ו/או שעות שבת עומד על 35.36%.

זאת ועוד, נקבע על ידינו כי התובע אינו זכאי לתשלום בעד זמן הגעה למשמרת וממנה, כך שקביעה זו מקפלת בתוכה את המשמעות הפשוטה כי התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות, אלא לגמול בעד עבודה בימי שבת ובחג בלבד, שכן נוכח הקף משרתו הכולל, כמו גם משכן של המשמרות, התובע ככלל לא עבד בשעות נוספות.

אשר על כן, אנו סבורים כי התובע זכאי לתשלום של 50% בעד 393 משמרות בלבד (404 משמרות החל מיולי 2013 ועד לתום תקופת ההיתקשרות המסומנות בצהוב [2013- 17 משמרות; 2014- 46 משמרות; 2015- 56 משמרות; 2016- 60 משמרות; 2017- 83 משמרות; 2018- 65 משמרות; 2019- 65 משמרות; 2020- 12משמרות), בימי חג ושבת, תוך הפחתה של 11 משמרות בעדן כבר קיבל את התמורה) במכפלה של השכר החלופי על סך של 55.93 ₪ (השכר האחרון ולא כפי שהתפתח במהלך התקופה) במכפלה של 4 שעות בממוצע למשמרת (על פי אומדנה שכן חלק מהמשמרות ארכו 5 שעות, לעתים 6 שעות וחלקן הארי ארכו 3 שעות).

...

נוכח כללם של דברים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע זכאי לפיצוי לא ממוני על סך של 40,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים כדלקמן: 98.1 תשלום בעד דמי נסיעה על סך של 9,130 ₪.

[52: 6% על פי תחשיבה המקביל של התובעת לפצוי בגין העידר הפקדות לתגמולים] אשר לזכאותה הנטענת של התובעת לגמול שעות נוספות בסך של 310 ₪ מהנתבעת 1, ובסך של 2,280 ₪ מהנתבעות 1 ו-3; וזכאותה הנטענת לגמול עבודה בימי המנוחה השבועית (להלן: שעות שבת), בסך של 1,360 ₪ מהנתבעת 1 ובסך של 900 ₪ מהנתבעות 1 ו-3 השתכנענו כי: אין מחלוקת כי הנתבעות לא מסרו לתובעת הודעה לעובד כמתחייב מהוראות חוק הודעה לעובד, ולא ערכו דוחות נוכחות כמתחייב מהוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: חוק הגנת השכר).

עם זאת, ערך היום שלפיו חישבה התובעת את זכאותה (280 ₪ על פי מכפלה של 40 ₪ שכר שעתי אחרון לתקופה זו, בשבע שעות עבודה[footnoteRef:62]) אינו תואם את ערך יום החופשה על פי סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, העומד על 120.4 ₪ בלבד[footnoteRef:63].

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל התביעה מתקבלת בחלקה בלבד, כך שהנתבעים נדרשים לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, את הסכומים שיפורטו להלן: הנתבעות 1 ו-3 תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, הפרישי שכר עבודה בסך של 5,467 ₪ בתוספת פצויי הלנת שכר בסך כולל של 1,500 ₪; פיצוי בגין העידר הפקדות לתגמולים בסך של 1,307 ₪; פיצוי בגין העידר הפקדות לפיצויים בסך של 1,206 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 2,280 ₪; גמול עבודה בימי המנוחה השבועית בסך של 900 ₪; דמי הבראה בסך של 1,984 ₪; דמי חגים בסך של 4,000 ₪; פדיון חופשה בסך של 1,873 ₪; פיצוי סטאטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪; הנתבע 2 ישלם לתובעת דמי חגים בסך של 2,240 ₪; פדיון חופשה בסך של 1,084 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪; ופצוי סטאטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 11,000 ₪; הנתבעת 1 תשלם לתובעת דמי חגים בסך של 960 ₪; דמי הבראה בסך של 232 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 310 ₪; גמול עבודה במנוחה שבועית בסך של 1,360 ₪; ופצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪; כשיש להפחית מסכומים אלה את יתרת הסכום שנותר מההעברה הבנקאית, כמפורט לעיל, בסך של 4,134 ₪[footnoteRef:78]; [78: הפחתת סכומי הפצוי שפורטו במכתב בסך כולל של 5,866 ₪, מסכום ההעברה הבנקאית בסך 10,000 ₪] הנתבעת 3 תשלם לתובעת פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪.

...

אשר לתקופה הראשונה, שהחלה ביום 1.12.2016 והסתיימה ביום 31.10.2017 השתכנעו, כאמור, כי תלושי השכר שהופקו לתובעת על ידי חברות נטו ופלפל לא שיקפו נכונה את זהות המעסיק בתקופה זו (הנתבע), ואף מצאנו פערים בין הסכומים הנקובים בחלק מתלושי השכר לסכומי ההעברות הבנקאיות באותם חודשים (בנוסף להעברות מזומן מאחות הנתבע).

איננו מקבלים טענות אלה.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל התביעה מתקבלת בחלקה בלבד, כך שהנתבעים נדרשים לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם, את הסכומים שיפורטו להלן: הנתבעות 1 ו-3 תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, הפרשי שכר עבודה בסך של 5,467 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר בסך כולל של 1,500 ₪; פיצוי בגין העדר הפקדות לתגמולים בסך של 1,307 ₪; פיצוי בגין העדר הפקדות לפיצויים בסך של 1,206 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 2,280 ₪; גמול עבודה בימי המנוחה השבועית בסך של 900 ₪; דמי הבראה בסך של 1,984 ₪; דמי חגים בסך של 4,000 ₪; פדיון חופשה בסך של 1,873 ₪; פיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪; הנתבע 2 ישלם לתובעת דמי חגים בסך של 2,240 ₪; פדיון חופשה בסך של 1,084 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪; ופיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 11,000 ₪; הנתבעת 1 תשלם לתובעת דמי חגים בסך של 960 ₪; דמי הבראה בסך של 232 ₪; גמול שעות נוספות בסך של 310 ₪; גמול עבודה במנוחה שבועית בסך של 1,360 ₪; ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪; כשיש להפחית מסכומים אלה את יתרת הסכום שנותר מההעברה הבנקאית, כמפורט לעיל, בסך של 4,134 ₪[footnoteRef:78]; [78: הפחתת סכומי הפיצוי שפורטו במכתב בסך כולל של 5,866 ₪, מסכום ההעברה הבנקאית בסך 10,000 ₪] הנתבעת 3 תשלם לתובעת פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪.