בכתב התביעה טען התובע כי "בכל הזמנים הרלוואנטיים לתאונה ולתביעה, הועסק התובע אצל מעסיקתו כאמור (זורגניקה, ש.ש.), ושררו ביניהם יחסי עובד-מעביד, ושכרו שולם לו על ידה וסופקו לו כלי עבודה ממנה, לרבות הכלי החקלאי ממנו התובע נפגע, וזאת באמצעות המנהלת שלו מטעמה – גב' איילה ומר עטא וח'מאן ששמש כספק כוח אדם" (סעיף 8).
בסתירה לכך, בסעיף 5 לתצהירו מסר כי עטא וח'מאן הוא שהביאו לעבוד אצל הנתבעת כמי שהביא פועלים פלסטינאים למושב:
"אני התקבלתי לעבודה במושב החקלאי ב-9/2015 ע"י הבעלים של מעסיקתי, גב' איילה ובעלה וזאת דרך אדם בשם עטא וח'מאן, שהיה מביא פועלים פלסטינאים למושב כדי לעבוד בגידול וקטיף התמרים, כאשר עטא הביא אותי לעבודה, הכיר לי את איילה ובעלה שהסדרנו מולם את עניין השכר שלי." (ההדגשות שלי, ש.ש.).
ודאי שהעובדה שבעליה או מנהליה של חברת זורגניקה שילמו לעטא וח'מאן, מי שהיה קבלן מולם, כספים והוא שילם מתוכם לעובדים, אין בה כדי להצביע על קיום יחסי עבודה ישירים בין התובע לבין החברה.
...
הנתבע טען כי גם ככל שאירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה, לא הועסק אצל מעסיק ישראלי ולכן על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשה"ה-1995(להלן: החוק) יש לדחות את תביעתו.
בית המשפט המחוזי דן באריכות בטענות העובדים כפי שהובאו בפניו אותה עת ובין היתר קובע בזו הלשון:
"לא שוכנעתי כי הוכחה השתלבות של ממש של עטא כעובד או כמנהל של החברה (הפן החיובי של מבחן ההשתלבות). שירותיו של עטא נשכרו, כך עולה מהסכם ההתקשרות, לצורכי שירותי קבלנות לעבודות חקלאיות ועונתיות ספציפיות. עוד עולה מההסכם, כי לא הייתה התחייבות כלשהי כלפי עטא למינימום שעות מסוים או שעות עבודה קבועות, והוסכם כי התמורה שתשולם לעטא בכל חודש היא ביחס לעבודות שביצע בפועל (סעיף 10 להסכם ההתקשרות), וחיזוק לכך מצאתי באישורי התשלום החתומים על-ידי עטא שהוגשו מטעם הנאמן, מהם עולה כי הסכומים בכל חודש אינם קבועים באופן ניכר. עטא לא מסר כל גרסה ביחס להסכמות בין הצדדים, לעבודה שביצע בפועל או לאישורים אלה. עוד נקבע בהסכם, כי בין הצדדים ישררו יחסים של מזמין וקבלן שבידיו הניסיון המקצועי לביצוע הפעולות, וכי עובדים שיועסקו על-ידי עטא יהיו תחת פיקוחו ושליטתו בשטח בלבד. לא שוכנעתי, כי הרשימה שהוצגה על-ידי ב"כ המבקשים מוכיחה כי עטא היה חלק מהמערך הארגוני בחברה, או מנהל מטעמה, שעה שבאותה הרשימה הופיעו גורמים נוספים, כגון רואה חשבון ממשרד חיצוני, הנותן שירותי ראיית חשבון לחברה, כפי שטענה בפניי ב"כ הנאמן. כמו כן, ההתקשרות בין הצדדים לא הייתה רציפה או סדירה, אלא על בסיס עונתי, כפי שעולה מהסכם ההתקשרות וכפי שנטען על ידי המבקשים עצמם. על כך יש להוסיף את העובדה כי עטא לא חויב לבצע את העבודות בעצמו ובאופן אישי, ויכול היה להיעזר בעובדיו כרצונו ולפי שיקול דעתו הבלעדי.
(כלפי עטא יש מעשה בית דין).לפיכך יש בממצאי פסק הדין שם כדי להוסיף ולתמוך במסקנה אליה הגענו, לפיה התובע היה עובד של עטא , שאינו מעסיק ישראלי וכי התובע לא היה עובד של זורגניקה.
סוף דבר
התביעה נדחית גם מחמת חוסר העקביות וחוסר הקוהרנטיות של גרסת התובע, וגם בהעדר העד מטעמו , עד מהותי, וגם ובמצטבר משלא הוכח כי מעסיקו של התובע היה תושב ישראל, כנדרש בחוק.
