תביעת עובד כנגד מעסיק בגין זכויות סוציאליות

התובע הגיש את התביעה דנן ביום 2018.5.20, לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו, ובכלל זה דמי הבראה, חופשה, חגים, שעות נוספות, הפרשות לפנסיה והחזר נכויים מהשכר.

] לצד האמור, סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב -2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) קובע כך: "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971." בעיניין אוקראינסקי[footnoteRef:2] נבחנה טענה בדבר פיקטיביות תלושי שכר ונפסק: [2: ע"ע (ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי נ' שח שינוע ולוגיסטיקה בע"מ (7.2.2019).

...

יצוין כי כאמור, מהשוואה מדגמית בין סידורי העבודה שצורפו על ידי הנתבעת לתלושי השכר, לא מצאנו התאמה מלאה בין סידורי העבודה לרישום העולה מתלושי השכר, כך שלא ניתן להסיק כי התשלומים ששולמו בפועל אכן משקפים במדויק את שעות העבודה בפועל בתקופה זו לרבות עבודה בימי מנוחה.

סוף דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל: עבור גמול בגין עבודה בשעות נוספות - סך של 34,118 ₪.

בנוסף על האמור, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בשיעור 6,000 ₪.

האם ניתן לחייב מעסיק בתשלום פיצויים בשל נזק שניגרם כך לטענת התובע בשל היתעמרות והתנכלות מצד אנשי ועד העובדים? האם הכללת התובע ברשימת המפוטרים במסגרת הסכם הבראה, אשר זכתה לאישור ועד העובדים, מקים עילת תביעה כנגד המעסיק? והאם התובע זכאי לזכויות סוציאליות בגין אי העלאתו בדרגה? על כל זאת ועוד נסבה התביעה שלפנינו.

...

על כן בשל זניחת הטענה, ומאחר שכאמור לעיל, לא נפל פגם בפיטוריו של התובע, דין הדרישה להשיבו לעבודה, להידחות.

סוף דבר דין התביעה על כל רכיביה - פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, אבדן השתכרות עתידי, זכויות סוציאליות נלוות, התנכלות תעסוקתית ועגמת נפש, להידחות.

באשר לפיצוי בגין פגיעה רפואית, פיזית ונפשית – דין התביעה להימחק.

פסק דינו של בית הדין האיזורי: בבית הדין האיזורי התבררה תביעתו של המשיב (להלן – העובד) כנגד המבקשת (להלן – המעסיקה), לתשלום זכויות שונות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו.

מוקד מחלוקת מרכזי בין הצדדים היה שיעור שכרו המוסכם של העובד לצורך חישוב הזכויות הסוציאליות השונות.

...

בנסיבות המקרה, ובייחוד בשל סיכויי הערעור הנמוכים, עליהם אעמוד בהמשך, לא שוכנעתי כי התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור.

לאחר בחינת פסק הדין מושא הבקשה והודעת הערעור, אין בידי לקבל את טענת המעסיקה כי סיכויי הערעור גבוהים.

כך, בית הדין האזורי לאחר ניתוח העדויות והראיות, הגיע למסקנה בדבר שיעור שכרו האמתי של העובד, וקביעה עובדתית זו היא הבסיס לחלק הארי של פסק הדין.

סוף דבר – משהמעסיקה לא הצביעה על "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד להגשת ערעור, ובהתחשב בסיכויי הערעור, שכאמור הם בגדר שיקול מרכזי בהחלטה אם להאריך את המועד, דין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור להידחות.

לפנינו תביעתה של התובעת, גב' קורל צדוק, כנגד הנתבעים, מעסיקיה לשעבר, לפצוי לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים), חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – חוק שויון הזדמנויות בעבודה) וזכויות כספיות שונות הנובעות ממערכת יחסי העבודה שהתקיימה בין הצדדים וסיומה, לרבות פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, פיצוי בגין תלושי שכר פקטביים, שכר עבודה בגין חודש 12/17, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, אובדן הישתכרות, פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, גמול שעות נוספות ופצוי בגין עוגמת נפש.

דיון והכרעה נציין כבר עתה, כי מצאנו לקבל את תביעתה של התובעת בחלקה בלבד, וזאת בכל הנוגע לזכויות הסוציאליות שנתבעו על ידה לרבות, פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, פיצוי בגין תלושי שכר פקטביים ופצוי בגין עוגמת נפש.

כמו כן, שולם לתובעת מדי חודש בונוס בגין זכויותיה הסוציאליות והיתרה בגין עבודתה הנאמנה (בונוס על מאמץ), כמפורט בתלושי השכר.

...

הוא אכן ביקש להמשיך ולהעסיקה, עת הצדדים לא הגיעו לעמק השווה מבחינת סכום הפיצוי, אך התנהלות זו, לטעמנו, בסופו של יום הובילה לפגיעה בתובעת, המזכה אותה בפיצוי.

בנסיבות אלו, מצאנו לחייב את הנתבעת בסך של 2,500 ₪ כפיצוי לתובעת בגין עוגמת נפש.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: סך של 5,000 ₪ בגין פיצוי הודעה לעובד.

סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד) קובע כי בתובענה של עובד כנגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים שהיה על המעסיק לפרט בהודעה לעובד לפי סעיף 2 לחוק הודעה לעובד, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה כאמור בתוך 30 ימים מיום תחילת העסקתו, תהא חובת ההוכחה בעיניין השנוי במחלוקת על המעסיק.

משעה שאין חולק שהוראות צו ההרחבה בענף הניקון חלות על יחסי העבודה בין הצדדים, קמה לתובע זכאות בגין התקופה מ-8/2013 – 7/2014 (כולל) (השנה השלישית לעבודתו) ל-7 ימי הבראה ובגין התקופה מ-8/2014 ועד 8/2015 (השנה רביעית לעבודתו) קמה לו זכאות ל-9 ימי הבראה, מכוח צו ההרחבה בענף הניקיון מ-2/2014.

במקרה דנן, ניכר כי התובע היה תם לב ולא תרם כלל להיווצרותה של הטעות בפסיקת בית הדין הארצי, נקבע כי די באנטרס ההסתמכות, על מנת לדחות את טענת הקזוז,זאת בפרט בשים לב לעובדה שטענת הקזוז מבוקשת כנגד זכויות סוציאלית קוגנטיות (להבדיל מזכות חוזית) כך ש"יש ליתן משקל לציפיה לקבלתה מעצם היותה קוגנטית, כך שזו לא תרוקן ממשמעות כלכלית בדרך של קזוז" (ע"ע 11534-01-16 BASHIR SALIH MOSAB – קבוצת אלון בע"מ 19.6.17; עוד ראו בעיניין זה: ענין אבקר; בבר"ע (ארצי) 51717-06-15 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Desta Onon Adhanom(21.12.2015, סעיף 12 לפסק הדין)).

...

נוכח כל האמור, לא הוכח כי הנתבעת ניכתה כדין את נקודות הזיכוי כדין, ומשכך התביעה ברכיב זה מתקבלת.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 4,193 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.2018 ועד התשלום בפועל; פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 5,146 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.2018 ועד התשלום בפועל; תשלום חלף הפרשות לקרן השתלמות בסך 6,719 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.2018 ועד התשלום בפועל; השבת ניכוי שלא כדין על סך 6,856 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2015; השבת ניכוי של כדין על סך 13,248.54 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2015; פיצוי לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.