לפנינו תביעתם של מר עאדל נקולא (להלן – "תובע מס' 1") ו- מר ורד נקולא (להלן- "תובע מס' 2") כנגד מר נסראללה נקולא (להלן- "הנתבע"), בטענה שיש לחייבו לשלם לכל אחד מהם זכויות סוציאליות המגיעות להם לטענתם בגין תקופת עבודתם אצלו וסיומה בין היתר: פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פנסיה, הפרישי שכר, הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי חגים, קרן הישתלמות ופצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד.
כפי שכבר קבענו לעיל, הטענה הכללית שטען הנתבע לפיה, שולמו לתובעים כספים במזומן הרבה מעבר למגיע להם בגין זכויות סוציאליות ואשר לא באו לידי ביטוי בתלוש השכר ולכן הם לא זכאים לתשלום זכויות סוציאליות דינה להדחות , היות שלא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו. מה עוד, שהנתבע חלק על עצם הזכאות ולא על החישוב שערך התובע.
בגין רכיב זה טען כי יש לחייב את הנתבע בסך של 1,920 ₪
לפי חישוב: 1,920 ₪ = 5,000 ₪ שכר אחרון X 12 חודשים X 3.2 שנים
הנתבע חלק על עצם הזכאות של התובע להפרשות לקרן הישתלמות, בשל אי תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות על התובע, אך לא חלק על הסכום הנתבע.
...
לפיכך, התביעה לרכיב דמי חגים- נדחית.
אנו פוסקים כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין רכיב זה.
לסיכום:
נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים מטה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; על הנתבע לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים הנ"ל, תוך 30 יום מהיום.
לאחר שנתנו את דעתנו לכך, שתביעותיהם של התובעים 1 ו- 2 התקבלו בחלקן, ולכך שסך כל תביעות התובעים בכתבי התביעות הגיעו לכדי סכום כולל של 1,245,130 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים ביחד, סכום כולל של כ - 39,296 ₪ ובהתחשב בעובדה שהנתבע אישר והסכים לשחרור כספים שנצברו לזכות התובע 1 במהלך עדותו, ובהתחשב בכך שהתובעים במסגרת הסיכומים הרחיבו חזית וטענו לסכומי כסף גבוהים פי 2 שלא נתבעו בכתבי התביעה המקוריים אשר הגיעו לסך כולל של 2,662,434 ₪ מבלי שקיבלו את רשותו של בית הדין, שקלנו בנסיבות העניין לחייב את התובעים לשלם הוצאות לנתבע, החלטנו בסופו של יום שכל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.