תביעת עובד זר נגד מעסיקים בגין הפרת זכויות עבודה

בית הדין קבע גם כי על המעסיקה לשלם לעובד את הסכום שהיה עליה להעביר לקופת הגמל בגין חלק המעסיק בסך 8,986 ש"ח; הפקדות לקרן הישתלמות בסך 3,763 ש"ח; דמי חגים בסך 1,225 ש"ח; פדיון חופשה שנתית בסך 2,205; שי לחג בסך 212 ש"ח; ופיצויי הלנת שכר בסך 1,875 ש"ח. תביעת העובד לשכר עבור עבודה בשעות נוספות נדחתה שכן העובד העלה טענותיו בעיניין זה באופן כללי ואף ציין כי הועסק במשך שישה ימים במשך 7 שעות.

עוד מעלה המעסיקה טענות נגד קביעת בית הדין ביחס להודעה לעובד; לזכאות לדמי חגים, פדיון חופשה שנתית, שי לחג, דמי הבראה, והפקדות לקופת תגמולים וקרן הישתלמות.

העובד טוען עוד כי הערייה הפסיקה לעבוד עם המעסיקה בגלל טענות להפרת זכויות עובדים.

באשר למאזן הנוחות – לא ניתן להיתעלם מכך שהעובד הוא נתין מדינה זרה וכי מעמדו בישראל אירעי.

...

דבר המביא למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת: ביצוע פסק הדין יעוכב אם המעסיקה תפקיד בקופת בית הדין 26,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 22.6.2020.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים ביום 29.10.18 הגיש DEMOZ GEBRMEDHIN ABRH (להלן - התובע ו/או המשיב) תביעה כנגד קבוצת ש. ניר מערכות בטחון, תיחזוקה וניקיון בע"מ (להלן – המשיבה 2 ואו ש. ניר) ושופרסל בע"מ (להלן - המערערת) בה עתר לתשלום הפרישי שכר וזכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו משנת 2011 ועד שנת 2018.

המערערת טענה, במסגרת העירעור בפנינו כי החלטת הרשמת עומדת בנגוד להוראת תקנה 116א לתקנות ולפסיקה ואי ציון כתובת מגורי עובד זר מהוה כשלעצמו טעם לחיוב בהפקדת ערובה; המשיב מעולם לא הועסק ע"י המערערת ולא היתקיימו בין המערערת לבין המשיב יחסי עובד מעביד; המערערת ביצעה מיקור חוץ של תחום הניקיון אשר אינו מהוה חלק מעיקר עיסוקה, באמצעות היתקשרות עם חברות נקיון, ביניהן חברת ש. ניר; המשיב לא הציג ולו ראשית ראיה לטענותיו בדבר הפרה של זכויותיו ע"י מעסיקתו, חברת הנקיון ואף לא הציג ראשית ראיה לטענה כי שופרסל, כמזמינת שירות, הפרה את חובותיה כלפיו.

המשיב, עובד זר ששהה בישראל במעמד של פליט ועבד כעובד ניקיון בסניף המערערת ברמת אביב, הגיש תביעה שעיקרה זכויות קוגנטיות לפי ענף הנקיון וטוען כי הועסק על ידי המערערת כמעסיקה ישירה בתקופה שמחודש פברואר 2011 ועד לחודש יוני 2013 (התקופה שבמחלוקת) ללא תלושי שכר וכמעסיקה במשותף בתקופה שמחודש יולי 2013 ועד לחודש פברואר 2018.

...

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי בדין ניתנה החלטת הרשמת בדבר אי קבלת בקשת המערערת לחיוב המשיב בהפקדת ערובה ולא מצאנו כי דבק פגם כלשהו בהחלטתה או סיבה אחרת בגינה יש להתערב בשיקול דעתה.

סוף דבר אנו דוחים את הערעור.

משהערעור נדחה, ומשאפשרנו למערערת למחוק הערעור בטרם ניתן פסק דין זה אולם זו עמדה על המשך בירור הערעור לגופו תישא המערערת בהוצאות הערעור בסך של 2,500 ₪.

התובע טוען בנוסף, כי הנתבעת גם לא החתימה אותו על חוזה העסקה בהתאם לחובתה לפי חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים).

בטרם סיום הדיון ברכיב זה יש להתייחס לטענת התובע בדבר פיצוי מכוח הפרת חובה חקוקה - כידוע, לבית הדין לעבודה נתונה סמכות עניינית לידון בתביעה של הפרת חובה חקוקה הקבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], זאת בהתאם לסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, כאשר הפסיקה פירטה מהם התנאים לפסיקת פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה] ולעניין זה ראו עע (ארצי) 23018-05-12 תדיר-גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ - רימס אינטרנשיונאל בע"מ ואח' (פורסם 3.7.2014) - "(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פרושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פרושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו". מהאמור עולה כי לעוולת הפרת חובה חקוקה שישה יסודות.

וראו לעניין זה בר"ע 34058-04-20 ד.ק.א. ניקיון ורעיון בע"מ - EMBET DEMEKE (פורסם בנבו, 13.07.2020) - "כפי שנפסק לא אחת, שעה שהמעסיק לא ביצע קזוז דמי הודעה מוקדמת לעובד בזמן אמת, ניתן לראות בהתנהלותו משום ויתור על זכות הקזוז והוא מנוע מלחזור בו רק משום שהוגשה כנגדו תביעה על ידי העובד (ראו בין היתר: ע"ע (ארצי) 155/06 לביא – ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ (25.6.2009); ע"ע (ארצי) 41354-02-16‏ ‏מלכה - טרייל סוכנויות בע"מ ‏(9.1.2019)). אמנם, תיתכנה נסיבות ספציפיות בהן תיתקבל דרישה בדיעבד לקזוז של דמי הודעה מוקדמת מצד המעסיק, כגון במקרה בו הויתור הותנה בהתחייבות שלא קוימה מצד העובד (ע"ע (ארצי) 23121-03-18‏ ‏אשכול פרוייקטים (ש.ר.ד.) בע"מ – סויטי (5.11.2019) או סויג מלכתחילה על ידי המעסיק‏, אולם נסיבות אלה לא היתקיימו במקרה שלפנינו." על כן, מקום בו הנתבעת לא הגישה את תלוש השכר האחרון של התובע (או כל תלוש לאחר חודש אפריל 2017), ולא הראתה כי לא היה באפשרותה לקזז את דמי ההודעה המוקדמת, או חלקם, מהשכר האחרון, הרי שאין להתיר לבצע קזוז בדיעבד לאחר הגשת תביעה מצד העובד.

...

דיון והכרעה מקום בו טענת התובע כי פוטר נדחתה,הרי שממילא נדחית תביעתו לתשלום חלף הודעה מוקדמת.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 5,000 ₪ בגין פיצוי עבור מתן תלושים שלא כדין.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, מקום בו התביעה התקבלה באופן חלקי ביותר וכן בשים לב לעובדה שבקשר ליותר מרכיב אחד "הגדיל" התובע את סכום התביעה במסגרת סיכומיו, דבר המהווה הרחבת חזית אסורה המקשה על מהלך בירור המחלוקות, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים ביום 1.12.21 הגיש התובע, עובד זר מאריתריאה, תביעה כנגד הנתבעת לחיובה בתשלום זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי למיניהם בגין תקופת העבודה וסיומה בסכום כולל 401,372 ₪.

הנתבעת ציינה, כי התובע לא צירף כל מיסמך לתמיכה בטענותיו ואין לראות בה כמעסיקה ו/או מעסיקה במשותף של התובע לאחר ה- 30.6.17, וכי החוק להגברת האכיפה אינו חל על הנתבעת הואיל ושרותי הניקיון ניתנו לנתבעת באמצעות שני עובדים בלבד וכן מחמת העובדה שהתובע לא פנה לנתבעת במהלך הצבתו בחצריה בטענה להפרת זכויותיו וכן מחמת העובדה שהנתבעת עומדת בתנאי סעיף 26(א) לחוק.

בהחלטתי מיום 22.6.22 נדחתה הבקשה המקורית לחיוב התובע בהפקדת ערובה, תוך שנפסק בין היתר כדלקמן: "15. בשלב מקדמי זה של ההליך נראה, על פני הדברים, ומבלי שיהא בדבריי כדי להביע עמדה כלשהיא בנוגע לסכויי התביעה לגופה כי התובע הניח ראשית ראיה להוכחת תביעתו. התובע עותר, בין היתר, לתשלום הפרישי שכר וזכויות קוגנטיות שונות בגין עבודתו במסעדה, לדבריו, באופן רצוף מיום 1.3.14 ועד ליום 6.9.20, כאשר הנתבעת מודה בהעסקת התובע באופן ישיר בתקופה מיום 13.4.14 ועד ליום 30.6.17 ודין טענות הצדדים לרבות בנוגע לזהות המעסיק להתברר במסגרת ההליך. בהקשר זה אוסיף, כי רק לאחרונה שב בית הדין הארצי לעבודה והפנה לנפסק בעיניין אבו מוחסן, לפיו "בכל הנוגע לתביעת עובד כנגד מזמין, בבחינת השאלה אם העובד הציג ראשית ראייה, יש להיתחשב בקשיים המובנים להוכחת תביעה כנגד מזמין השרות, כמפורט להלן:

...

הכרעה לאחר שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את נסיבות העניין שלפני, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהתובע נמנה עם קבוצת עובדים מוחלשת הגעתי לכלל מסקנה, כי מתקיימים 'טעמים מיוחדים' להעדר חיובו בהפקדת ערובה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל – הבקשה נדחית.

בפנינו תביעתו של מר אמיר צעאבנה (להלן: "התובע"), כנגד מעסיקתו לשעבר חברת "א.ר. כהן הנדסה ובניין בע"מ" (להלן: "הנתבעת"), לתשלום זכויות סוציאליות שלטענתו הוא זכאי להן מתחילת עבודתו בנתבעת מתאריך 7/2019 ועד לתאריך 11/2020, לטענתו יש לחייב את הנתבעת לשלם לו : - פיצוי בגין הפרת החובה למסור הודעה בכתב לעובד, סך של 3,000 ₪.

להלן עיקר טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, תנאי העסקתו של התובע מפוקחים על ידי מחלקת תשלומים של העסקת עובדים זרים במשרד הפנים (המת"ש), תלוש השכר הוכן על ידם, לכן תפקידה של הנתבעת היה לאתר עובדים המעוניינים לעבוד ולהוציא להם אישור העסקה וכניסה לארץ.

...

בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/3-18   נח בנצילוביץ - אתא בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ב 41).

התובע עבד 16 חודשים בנתבעת, לכן אנו קובעים, התובע זכאי לשי לחג בגין 1.33 שנים סך של 666 ₪.

לטענת הנתבעת, טענות אלו מטעם התובע, הן "טענות סרק" וכי שולם לתובע מלוא הזכויות שלו.התובע הפנה את בית הדין להסכם וצו הרחבה אשר מהם לא עולה כי התובע זכאי לתוספת משפחה, לכן התביעה לרכיב זה נדחית.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל במצטבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ואנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: בגין אי הודעה בכתב על תנאי עבודה סך של – 3,000 ₪.