תביעת עובד זר נגד מעסיקו בגין שכר עבודה

בית דין איזורי לעבודה בירושלים סע"ש 57565-11-14 31 ינואר 2019 לפני: כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קשי נציג ציבור (מעסיקם) מר יצחק אופנהיים התובע MAHARE GARGISH דרכון 462893164 ע"י ב"כ: עו"ד ולדימיר פוסטרנק הנתבעת עובד - שרותי ניקיון בע"מ חברות 512509753 ע"י ב"כ: עו"ד אריה אביטן פסק דין

הפלוגתות שעדיין נותרו בין הצדדים: האם נחתם עם התובע הסכם עבודה/ניתנה לו הודעה לעובד, ומתי? ככל שלא, זכאות התובע לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בהתאם לסעיף 24 י' לכתב התביעה ובאיזה שיעור? מועד תחילת עבודתו של התובע, האם ב 8/10 כטענתו או 8/11 כטענת הנתבעת? האם התובע קיבל תלושי משכורת מדי חודש בחודשו, ככל שלא זכאות לפצוי ובאיזה שיעור? האם התובע קיבל את מלוא המגיע לו בגין שכר עבודה וכן בגין זכויותיו הסוציאליות הנתבעות? (הבראה, חופשה, חגים, פיצוי בגין העידר הפרשות לפנסיה).

בפסיקה נקבע, כי היתנהלות כגון דא מצד המעסיק, מהוה פגיעה בחובת תום הלב המוטלת על המעסיק, היכולה בנסיבות מסויימות להצדיק הרמת מסך כנגד המעסיק או בין החברות השונות (ר' ע"ע (ארצי) 1452/04 שלמה אביר - מנסור חוסיין (22.5.06), בפיסקה 13 לפסק הדין).

לאחר ששקלנו את הנסיבות שלפנינו (ובכלל זה שוכנענו כי התובע ידע מה סוכם עמו ומה קיבל, מאידך הפגם שנופל באי מסירת הודעה ודאי לעובד שהוא נתין זר , אנו פוסקים כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 3,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה.

...

לענין זה, אין בידינו לקבל את טענת התובע, לפיה בהיעדר ראיות לכך שהתובע הועסק בחברה אחרת, יש לקבוע כי הוא הועסק תחת הנתבעת.

כפי שיפורט בהמשך, אנו סבורים כי תלושי השכר אינם משקפים נכונה את שעות עבודתו של התובע, ובשל כך, איננו מקבלים את גרסת הנתבע ביחס לאחוזי המשרה שבה עבד התובע.

על כן, אנו מקבלים את טענת התובע לפיה שכרו הקובע עומד על לפחות שכר המינימום בסך של 4,646 ₪ (24.98 ₪ * 186 שעות), ובמכפלת תקופת עבודתו של התובע (37 חודשים) התובע זכאי לסך של 14,325 ₪.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל: פיצויי פיטורים – סך של 14,325 ₪.

בתיק זה הוגשה תביעת התובעת, עובדת זרה מאוקראינה, לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה.

עילת התביעה נגד הנתבע 2 פורטה בסעיפים 29, 30 לכתב התביעה: "חברת הסיעוד טוענת שאינה חייבת בתשלום פיצויים ודמי גמל מאחר והתובעת עדיין עובדת באמצעותה. הנתבעת 2 סירבה לשלוח את חישוב הפיצויים והגמל שנצברו לטובת התובעת. יחד עם זאת מתוך תלושי השכר עולה כי בחלק מהתקופה שולם לתובעת פיצויים וגמל מידי חודש והתובעת אינה יודעת כמה כסף נצבר לזכותה והיכן מצוי הכסף. העתק פקס מחברת הסיעוד מצורף כנספח ד').

במסגרת הודעת ב"כ התובעת מיום 29.3.19, טען ב"כ התובעת כי נותרו שלוש סוגיות במחלוקת, בכל הנוגע לתביעת התובעת כנגד הנתבעת 2: היות והנתבעת 2 מעסיקה במשותף ובכלל זאת "האם ומתי יחולו עליה החובות ביחד ולחוד עם מישפחת המטופל". חובת תשלום פיצויים בעת המעבר בין מישפחה למשפחה גם אם העובד ממשיך לעבוד באמצעות אותה חברת סיעוד.

...

בהחלטת כב' השופט סילורה מיום 17.9.17 נקבע, כי דין הבקשה לסילוק על הסף, להידחות.

סוף דבר, התביעה על כל רכיביה נדחית.

אם וככל שהתשובה לשאלה זו היא בחיוב, יידרש בית הדין לשאלה מה הקף עבודתם של התובעים באתר בחודש זה. המסגרת המשפטית התובעים, מהגרי עבודה ממולדובה, הועסקו בענף הבניין בהתאם להסדר הנורמאטיבי המעוגן בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ובחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.

גור עוז הצהירה בהסכם (סעיף 10) כי היא אחראית כלפי העובדים לשלם להם את זכויותיהם לפי דין, לאמור: "את שכרם ובכלל זה שכר עבור שעות נוספות, שעות עבודה בימי המנוחה השבועית ו/או חגים ומועדים כולל כל תשלומי החובה והתנאים הסוצאליים ובכלל זה ביטוח רפואי, דמי הבראה ומחלה, הפקדות בקרן לעובדים זרים...". ברומי התחייבה לספק לעובדים "מקום מגורים הולם וראוי" "ואת התנאים והשירותים הראויים והתואמים את דרישות החוק"; לספק להם את "הציוד האישי הדרוש" ולדאוג "להסעתם ממקום מגוריהם לאתרי הבנייה ובחזרה" (סעיף 5 להסכם).

התביעות הוגשו כאמור כנגד גור עוז, ברומי וגנאדי יחדיו, ועל אף שכתבי התביעה נוסחו בלשון יחיד "נתבעת", יש לראות את הדברים כמכוונים לכך שהתובעים ביקשו לראות את שתי החברות (גור עוז וברומי) כאחראיות לתשלום שכר עבודתם של התובעים ביחד ולחוד.

סעיף 2(א)(2) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "תאריך תחילת העבודה" ואילו סעיף 5א לחוק קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה כאמור, תהיה חובת ההוכחה בעיניין הרלוואנטי על המעסיק.

...

הואיל ועל פי המארג הראייתי שנפרש לפני בית הדין אין מסמכים ממשיים שעל יסודם ניתן לברר את תביעתו של התובע מס' 2 לגופה, דין תביעתו להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעות נדחות.

על יסוד האמור, משעה שהתנהלותה של גור עוז הכבידה על ניהול ההליך והערימה קשיים בדרך להכרעה בסכסוך שבין הצדדים, הגעתי למסקנה שאין מקום לפסיקת הוצאות לטובתה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 21524-12-19 17 יולי 2023 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר אברהם שבבו נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד זהבי התובע מינו אגילאר ע"י ב"כ: עו"ד אביחי וידהורן הנתבעים 1. עיזבון המנוח יוסף חזות ז"ל 2. עזבון המנוחה איבון חזות 3. ורדה קריף 4. דורית יעקובי 5. גרנית בר 6. משה חזות 7. יצחק חזות ע"י ב"כ: עו"ד ברק בר-ורשבסקי פסק דין

בתביעת התובע נתבעו כספים בגין שכר עבודה לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2019, גמול עבודה בשבתות (בסך 68,688 ₪), דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי בגין הפרשות לפנסיה, השלמת פצויי פיטורים, החזר כספים שהתובע הפקיד, לטענתו, אצל בתו של המנוח, הגב' ורדה קריף (הנתבעת 3), בסך 26,000 ₪ ודמי הודעה מוקדמת.

התביעה הוגשה נגד שלושה נתבעים: עיזבון המנוח, אשת המנוח גב' איבון חזות וגב' ורדה קריף, בתם של המנוח וגב' איבון חזות.

על פי ההסכם, המנוח התחייב לספק לתובע מגורים וארוחות נאותות, כפוף לזכותו לנכוי משכרו בהתאם לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור נכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000, ואין חולק כי לתובע סופקו מגורים בתקופת העסקתו.

...

כפי הנראה הוא התכוון לומר זאת גם בדיון ההוכחות, אף כי קריאה מילולית של עדותו כפי שנרשמה בפרוטוקול, מביאה למסקנה שגרסתו היא שפעם בחודש הוא עבד בשבתות.

אשר על כן נדחית תביעה זו. סוף דבר התביעה נדחית.

ביום 27.4.22 הגיש העובד תביעה נגד המעסיקה (סע"ש 50655-04-22) בה עתר לקבל ממנה סך של 373,374 ₪, בגין הפרישי שכר מינימום ושכר בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, דמי כלכלה, פצויי פיטורים ותוספת ביגוד.

התובע טען כי הנתבעת כרתה עמו הסכם העסקה כמתחייב על פי חוק עובדים זרים והוא אף צירף העתק מהסכם העבודה עליו חתם (סעיף 39 לכתב התביעה וכן נספח ד שם) ממנו עולה כי השכר שסוכם עמו הוא שכר מינימום (סעיף 2.1 בהסכם).

...

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל על השותפות ועל השותף לשלם לתובע יחד ולחוד הסכומים הבאים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין: פיצויי פיטורים - 26,077 ₪; הפרשות לפנסיה - 24,904 ₪; דמי חגים - 12,992 ₪; דמי הבראה - 14,968.8 ₪; דמי חופשה - 9,889.6 ₪; מענק שנתי - 6,800 ₪.

התביעה שהגישה המעסיקה בתיק סע"ש 11587-04-22 – נדחית.