ביום 7.10.2019 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעים 1-3 במסגרתה טען כי לא שולמו לו זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו.
ביום 18.5.2020 הגישו הנתבעים 1-3 בקשה לצרוף הנתבעים 4 ו-5 לכתב התביעה בנימוק שיהיה בכך כדי לייעל את ההליכים בתיק וזאת מהטעם שבמקביל לתביעה זו מיתנהלת תביעה נוספת שהגישו נגדם ארבעה עובדים זרים מגאורגיה שבו ניתנה החלטה על צירוף הנתבעים 4-5 וכן על צרופו של התובע כנתבע נוסף (סע"ש (ת"א) 36016-08-19 להלן – התביעה הנוספת).
בסעיף 12 לכתב ההגנה המתוקן תיארו הנתבעים 1-4 את עץ ההיתקשרות ובו פירוט של שרשרת ההיתקשרות בין כל הצדדים - ובכלל זה עם התובע המוצג לכאורה כקבלן בניה - כדלקמן:
חברת אשטרום היא חברת האם של חברת דרכים אשר זכתה במיכרז של רשות שדות התעופה להקמת נמל התעופה על שם אילן רמון בתמנע;
חברת דרכים היתקשרה עם חברת י.מ. אספקת אבן ושיש בהם בהסכם קבלנות משנה;
חברת י.מ. אספקת אבן ושיש היתקשרה עם מר קאסס (שהוא עוסק מורשה של העסק "מרכז האבן והחלילה") בהסכם קבלנות משנה;
מר קאסס באמצעות העוסק מורשה היתקשר עם התובע בהסכם של קבלנות משנה.
בהתאם לפסיקה, במסגרת הדיון בתביעה, על בית הדין גם לבחון את הלגיטימיות ואותנטיות ההיתקשרות בין "הגורם הנתבע לבין קבלן כוח האדם או קבלן השרות. בתביעות מסוג זה יש להיתחשב בפערי הכוחות והמידע שבין העובד לבין הגורם הנתבע על ידו, במיוחד בהתייחס לתנאי ההיתקשרות שבין הגורם הנתבע לבין קבלן כוח האדם או קבלן השרות ואופן ההיתחשבנות ביניהם. כמו כן, יש להיתחשב בכך שהוכחה שהגורם הנתבע היה מעסיק במשותף או שלא מדובר בהתקשרות אותנטית ולגיטימית בדרך כלל דורשת שמיעת עדויות על נסיבות ההעסקה וההתקשרות בין הגורמים הרלוואנטיים, ובקשיים הכרוכים לעובד להציג עדויות אלה בשלב הראשוני של בירור התביעה. לדעתנו, ובמיוחד עת לא שולמו לעובד זכויותיו על ידי המעסיק הישיר, על בית הדין לשקול אם שקולי הגינות וצדק אינם מחייבים לאפשר לעובד למצות את ההליך לבירור חבותו של הגורם הנתבע ולא להציב חסם לבירור התביעה לגופה, גם אם בשלב ההתחלתי של ההליך בידו רק ראשית ראייה להוכחת העסקתו באתר/מקום העבודה של הגורם הנתבע ואין בידיו ראשית ראייה להוכחת חבותו של הגורם הנתבע."
רביעית, עניינו של הליך זה בתביעה של עובד זר ששהה בישראל במעמד של פליט ועבד בריצוף שדה התעופה ברמון, שהגיש תביעה שעיקרה בגין זכויות קוגנטיות לפי ענף הבניין ואשר טוען כי הועסק לאורך כל התקופה ללא תלושי שכר.
בנוסף לכך עולה לכאורה תמונה חמורה וקשה של הצגת מצג שוא לכאורה שבו התובע – שהוא עובד זר ומבקש מקלט – חתם עם הנתבע 5 (מר קאסס) על הסכם בשפה העברית שבו הוא מוצג כקבלן ביניין מורשה בעל היתר ורישיון לבצע עבודות בנייה וריצוף בנמל תעופה.
...
הנתבעים הגישו שתי בקשות לחיוב התובע בהפקדת ערובה לפי תקנה 116 א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ו – 1991 הקובעת כדלקמן:
"היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט – 1969 יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו."
לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעים 1-4, בבקשת הנתבע 5 וביתר המסמכים שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.
ראשית, דין שתי הבקשות להידחות על הסף מהטעם שהוגשו לבית הדין ללא תצהיר וזאת בניגוד לנפסק בהלכת אבו מוחסן (בר"ע (ארצי) 2385-02-17 אבו מוחסן נ' קיבוץ בית הערבה (11.2.21), סעיף 64 לפסק הדין).
לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי בתביעה זו מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את פטירת התובע מהפקדת ערובה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, יש לפטור את התובע מהפקדת ערובה וזאת משעה שקיימת ראשית ראייה ולנוכח הטעמים המיוחדים והנסיבות המצדיקות את פטירת התובע מהפקדת ערובה בהליך זה.
הואיל ומדובר בהחלטת ביניים כל קביעותיי הן לכאוריות בלבד ויפות לשלב זה של ההליך.
