תביעת עובד זר לתשלום הפרשי שכר וגמול שעות נוספות

טענת התובע לפיה חלות על שופרסל חובותיה של א.ס אבטחה כלפי עובדיה אף מכוח סעיף 1ז1(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים מטעמו, ומכל מקום, בשים לב לקביעתנו לפיה שופרסל חבה כלפי התובע מכוח היותה מעסיקתו ומחמת אי עמידתה בחובתה לפקח על תשלום זכויותיו, הרי שממילא מתייתר הדיון בטענה זו. טענת שופרסל לפיה אין לחייבה בתשלום זכויות התובע מאחר שלא עמד בחובתו למצות תחילה את ההליכים כנגד א.ס אבטחה– דינה להדחות.

סיכומו של פרק זה - תביעת התובע לתשלום הפרישי שכר בגין גמול שעות נוספות – נדחית.

...

לא מצאנו לקבל טענה זו. ראשית, כאמור, לא הוכחו הסכומים המדויקים ששולמו לתובע בפועל, ובגין איזה רכיבים.

משכך, נדחית טענת הקיזוז.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

בפנינו תביעה של עובד זר בענף החקלאות לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות שונות.

התביעה להפרשי שכר ושעות נוספות ולפצוי לפי חוק הגנת השכר בכתב התביעה ובתצהיר התובע טען התובע כי הוא קיבל תשלום חלקי בעד עבודתו, שנמוך משכר המינימום, ותלושי השכר אינם מייצגים נכוחה את שכרו ושעות עבודתו.

בהתאם לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, בתביעה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה שבועית שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה, הרי שבהעדר תעוד על שעות העבודה כמתחייב מהוראות החוק, נטל ההוכחה כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת מוטל על המעסיק, וזאת בכפוף לתקרה הקבועה בסעיף 26ב(ב) לחוק (לפירוט ההלכה בעיניין זה ר' ע"ע 47715-09-14 עוזי ריעני – אליאסי שיווק בע"מ, מיום 29.3.17).

...

מאחר שקבענו כי תלושי השכר הנם תלושים אותנטיים וכעולה מהם שולמו לתובע דמי כלכלה כדין – התביעה לתשלום דמי כלכלה נדחית אף היא.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות לפיצויי פיטורים בסך 3,885 ש"ח. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 5,160 ש"ח. פדיון חופשה שנתית בסך 3,700 ₪.

התביעה לתשלום הפרשי שכר ושעות נוספות, לפיצוי לפי חוק הגנת השכר, לפיצויי פיטורים, קרן השתלמות ודמי כלכלה - נדחית.

המשיבים הגישו תביעות שכנגד לתשלום הפרישי שכר, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין פגיעה בפרטיות וזכויות נוספות.

עוד נקבע על ידי בית הדין האיזורי: "אנו מתרשמים כי עבודת הנתבעים 1 ו-2 בגיוס עובדים לתובעת היתה כרוכה בשעות עבודה לא קבועות. הנתבעים 1 ו-2 העידו כי עבודתם הצריכה נסיעה לרשויות הגירה, לבתי מלון ולמקומות בהם שוהים עובדים זרים וניתן לגייס אותם. לאחר מכן הם תאמו עבורם ראיונות עבודה עם לקוחות התובעת, ליוו אותם לראיונות אלו, סייעו להם למלא טפסים, הסיעו אותם לדירות בהן השתכנו. הנתבעים 1 ו-2 גם העידו כי גייסו בממוצע בין 60 ל-80 עובדים בחודש (ראו עדות הנתבע 1 בעמ' 50 ש' 8 – 15 לפרוטוקול). בנסיבות אלו שוכנענו כי הם עבדו בשעות נוספות." בית הדין חייב את החברה לשלם למשיב 1 גמול שעות נוספות בסך 95,207 ש"ח ולמשיב 2 גמול שעות נוספות בסך 34,044 ש"ח. במוקד ערעור החברה עומדים הסכומים שנפסקו בגין שעות נוספות למשיבים 1 ו- 2 וכן רכיבי תביעה שנפסקו או נדחו בשל המעשים שהחברה ייחסה למשיבים ובכלל זה קזוז פיצוי מוסכם, פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

...

עוד נקבע על ידי בית הדין האזורי: "אנו מתרשמים כי עבודת הנתבעים 1 ו-2 בגיוס עובדים לתובעת היתה כרוכה בשעות עבודה לא קבועות. הנתבעים 1 ו-2 העידו כי עבודתם הצריכה נסיעה לרשויות הגירה, לבתי מלון ולמקומות בהם שוהים עובדים זרים וניתן לגייס אותם. לאחר מכן הם תיאמו עבורם ראיונות עבודה עם לקוחות התובעת, ליוו אותם לראיונות אלו, סייעו להם למלא טפסים, הסיעו אותם לדירות בהן השתכנו. הנתבעים 1 ו-2 גם העידו כי גייסו בממוצע בין 60 ל-80 עובדים בחודש (ראו עדות הנתבע 1 בעמ' 50 ש' 8 – 15 לפרוטוקול). בנסיבות אלו שוכנענו כי הם עבדו בשעות נוספות." בית הדין חייב את החברה לשלם למשיב 1 גמול שעות נוספות בסך 95,207 ש"ח ולמשיב 2 גמול שעות נוספות בסך 34,044 ש"ח. במוקד ערעור החברה עומדים הסכומים שנפסקו בגין שעות נוספות למשיבים 1 ו- 2 וכן רכיבי תביעה שנפסקו או נדחו בשל המעשים שהחברה ייחסה למשיבים ובכלל זה קיזוז פיצוי מוסכם, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופגיעה בפרטיות.

סוף דבר – ערעור החברה בנושא גמול השעות הנוספות שנפסק לזכות המשיבים 1 ו- 2 מתקבל, וחיוב החברה בנושא זה - מבוטל.

באשר ליתר הרכיבים שנפסקו לזכות המשיבים - הערעור נדחה.

לאור התוצאה אליה הגענו, לא יעשה צו להוצאות ביחסים שבין החברה לבין המשיבים 1 ו- 2, וביחסים שבין החברה לבין המשיבים 3 ו- 4, אנו מחייבים את החברה לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח. בפסיקה זו לקחנו בחשבון את טענות החברה ביחס לסיבות להיעדרות המשיבים 2 ו- 4 מהדיון שהתקיים לפנינו.

פתח דבר בפנינו תביעתם של שלושה תובעים, עובדים זרים, אזרחי תאילנד, שיעבדו בחקלאות אצל הנתבע, לתשלום פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתם אצל הנתבע, בין היתר מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות.

הקף העבודה, הפרישי שכר מינימום וגמול שעות נוספות לטענת התובעים, מתחילת העסקתם ועד לחודש אוקטובר 2017 שולמו להם 135 ₪ ליום, ו-18 ₪ לכל שעה נוספת, ומחודש נובמבר 2017 ועד לסיום העסקתם שולמו להם 145 ₪ ליום, ו-20 ₪ לכל שעה נוספת.

ההפרש בגין שכר מינימום לתקופת העסקתם של התובעים, בהתאם לטבלה שצורפה (נספח ד' לכתב התביעה) הוא כדלקמן: תובע 1- מר סריאצ'ון - 186,025 ₪ תובע 2 – מר מאנוונגסה - 290,083 ₪ תובע 3 – מר קהמט - 258,993 ₪ כעולה מהטבלה שצורפה לכתב התביעה, התובעים מבקשים ברכיב זה תשלום עבור השעות הנוספות בהן עבדו לטענתם.

...

לאור זאת אני דוחה את הטענה אודות נזקים שיש לחייב בהם את התובעים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, מהטעמים אשר פורטו בפסק הדין.

הנתבע, ישלם לתובעים תוך 30 יום מיום שהתובעים ימציאו לו את פסק הדין, את הסכומים הבאים: תובע 1 –סריאצ'ון תובע 2 - מאנוונגסה תובע 3 - קהמט 1.

לפנינו תביעה של עובדת זרה, אזרחית הפיליפינים, שהועסקה אצל הנתבעים כמטפלת סיעודית של בנם, לתשלום הפרישי שכר מינימום, פצויי פיטורים, חלף הפרשות לפנסיה ותמורת הודעה מוקדמת.

מאחר שאין מחלוקת שהנתבעים החזיקו בהיתר להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד והתובעת הועסקה בהקף משרה ואין לה תביעה לגמול שעות נוספות, לא מצאנו לנכון להכריע בטענות אלו העוסקות, הלכה למעשה, בחוקיות העסקתה של התובעת, עניין שאינו עומד להכרעתנו.

...

בנסיבות אלו, אנו קובעים שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכחת מסגרת שעות העבודה של התובעת בתקופה השנויה במחלוקת מחודש פברואר 2017 ועד לחודש דצמבר 2017 (כולל) ועל כן, אנו מקבלים גרסת התובעת בדבר היקף המשרה, כך שעד לשנת 2018, התובעת עבדה 5 שעות והחל מחודש ינואר 2018 ועד לסיום העסקתה בחודש מרץ 2020 היא עבדה במשך 4 שעות ביום.

מכאן, שאין לאפשר לתובעת לנכות את עלות הביטוח הרפואי גם בגין תקופת פוליסת הביטוח שחלה לאחר תום קשר העבודה הבין הצדדים.

בנסיבות המיוחדות של תקופת הקורונה ובפרט לנוכח הפחד וחוסר הוודאות שררו באותה תקופה ואישור תקנות החירום ביום 19.3.2020 שהגבילו את התנועה, אנו קובעים שאין הצדקה לחיוב התובעת בתמורת הודעה מוקדמת.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר בסך - 98,268 ₪; ב. חלף הפרשות לפנסיה בסך- 29,853 ₪; הסכומים הנ"ל יופחת סך של 41,900 ₪ ששולם לתובעת תוך כדי ההליך, כך שעל הנתבעים לשלם לתובעת את יתרת הסכום בסך 86,221 ₪.