תביעת עובד זר בגין זכויות משפט העבודה המגן

בנגוד לטענת ב"כ התובע, אין להקיש גזירה שווה ממקרים של עובדים זרים העומדים בפני גירוש (סעיף 2 לבקשה).

זאת להבדיל מתביעה פשוטה יחסית לתשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן, כאשר קיומם של יחסי עובד מעסיק אינו נתון במחלוקת (בדומה למרבית תביעות העובדים הזרים שבחר ב"כ התובע לציין בבקשתו).

...

משלא שוכנעתי בכך, אין מקום להמשך דיון בסוגיית ההליכים המקדמיים בשלב הנוכחי.

לא נעלמה מעיני בקשת ב"כ התובע לקיים דיון בבקשה לשמיעת העדות, אך לא ראיתי הצדקה להיעתר לה. אין זו דרך המלך בסוג זה של בקשות לקיים דיון במעמד הצדדים.

לסיכום, הבקשה נדחית.

עוד נפסק, כי יש ליתן דגש מיוחד לזכות הגישה לערכאות בנסיבות שבהן מדובר בתביעות של עובדים הנמנים עם אוכלוסיות מוחלשות, ותביעותיהם סבות על זכויות שנקבעו בחוקי המגן, והגנה על זכויותיהם של עובדים זרים: "דברים אלה [אודות חשיבותה ומעמדה של זכות הגישה לערכאות – ל.ג.] יפים מקל וחומר בבתי הדין לעבודה, ששאיפתם היא להעדיף בירור ההליכים המובאים בפניהם לגופו של עניין, למעט בסילוק תובענות על הסף וליתן למתדיינים את יומם בבית הדין. על האמור מתווספות החיוניות שבמימוש הזכויות שנקבעו במשפט העבודה המגן ומדיניות בית דין זה, שלפיה יש להמנע מנקיטת אמצעים המקשים על עובדים לעשות כן. מדיניות זו זוכה למשנה תוקף כאשר עסקינן בעובדים בעלי הכנסה נמוכה, דלי אמצעים, המשתייכים לקבוצות עובדים החשופות לניצול על ידי מעסיקים. נדגיש, כי חלק מזכויות העובדים שמקורן בחקיקת המגן הן זכויות קנייניות". ע"ע (ארצי) 1064/00 **** קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625, 636 (2000) (להלן – עניין קיניאנג'וי).

אין בידינו לקבל את טענת העובד כי נוכח זכות הגישה לערכאות של העובד, די בכך שהתובע הוכיח קיומם של יחסי עבודה כדי לפטור אותו בכל המקרים מחובת הפקדת ערובה, ללא קשר לחזית המחלוקת ולסכום התביעה.

...

נקדים ונאמר כי אין בידינו לקבל את טענת המערער, כי על פי עמדת המדינה בעתירה לבג"צ התקנה "לא משנה הרבה לעומת המצב הקודם", כי ההלכה המחייבת גם לאחר התיקון היא ההלכה שנפסקה בעניין אבו נסאר, וכי "ניתן לשאוב אותו אל תוך התקנה במסגרת ההגדרה והתיחום של המונח 'ראשית ראייה'". לדעתנו, לא ניתן להתעלם מכך שהתקנה שינתה הן את ברירת המחדל והן את חלוקת הנטלים בין התובע לבין הנתבע בנוגע לחיוב תובע שאינו תושב ישראל בהפקדת ערובה.

לפיכך, בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון כמפורט לעיל, ובהתחשב גם בסכום התביעה הגבוה, 223,898 ₪, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי לחייב את העובד בהפקדת ערובה, אם כי שלא מנימוקיו.

כמו כן, לא מצאנו מקום להתערב בסכום הערובה שבו חויב העובד.

סוף דבר –לאור האמור לעיל, בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, ערעורו של העובד על החלטת בית הדין האזורי לחייבו בהפקדת ערובה נדחה.

לפניי תביעת התובע, מר Abdalla Adam Babikar, נתין סודאן השוהה בארץ במעמד מבקש מקלט, לתשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן ומכוח חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, בגין תקופת העסקתו אצל הנתבעת וסיומה.

באשר לטענת הנתבעת ולפיה זכאות התובע לכספי הפקדון תקום רק עם עזיבתו את הארץ, נוכח תכלית הפקדון, אנו מקבלים את הטענה וקובעים שהפקדת הכספים לפקדון עובדים זרים בגין התובע היא שתביא להגשמת תכלית הפקדון (ראו לעניין זה ד"מ 14934-01-20 abdalla abkar abdelaziz eisa - חברת אליעזר לנדאו ושות ליצור ועיבוד מזון בע"מ, ניתן ביום 27.4.21 וכן ד"מ 13477-04-19 מאטיוס טיקלמרים - שרותי מזון דומיניק בע"מ ניתן ביום 5.8.2020).

...

נקדים ונציין כי דין התביעה שהגיש התובע להתקבל בחלקה.

אין מקום לסילוק התביעה מחמת מעשה בית דין לטענת הנתבעת, דין התובענה להידחות על הסף או לגופה, מכוח מעשה בית דין שקם בעקבות הסכם הפשרה שהוגש ושניתן לו תוקף של פסק דין ביום 4.6.2019.

לאחר שעיינתי בהסכם הפשרה, מצאתי לדחות את טענת הנתבעת ולקבוע שלא קם מעשה בית דין ביחס לתביעה כנגדה מכוח הסכם הפשרה, ולהלן טעמיי.

בהיעדר בסיס עובדתי או משפטי להחלת הצו על הנתבעת, דין טענת התובע בנושא הצו להידחות וזאת משום שהתובע הוא הנושא בנטל השכנוע.

התביעה לפיצויי הלנה – רכיב זה נזנח על ידי התובע במסגרת סיכומיו, ומשכך לא אדון בו. טענות הקיזוז נדחות במסגרת כתב ההגנה עתרה הנתבעת לקיזוז בסך 2,000 ₪ בגין ארוחות (500 ₪ לחודש) וכן קיזוז של שעת הפסקה ביום ובסה"כ 14,430 ₪ בלבד.

לאור זאת, משעה שהנתבעת לא פעלה לקיזוז הסכומים במועד סיום יחסי העבודה והעלתה טענותיה רק לאחר שהוגשה התביעה טענות הקיזוז נדחות בהעדר הוכחה לעצם זכות הקיזוז או לסכומים שקיזוזם מבוקש.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 ₪; סך של 3,952.5 ₪ אשר יופקדו לפיקדון עובדים זרים על שם התובע ולחלופין יועברו לידיו בהתאם להוראות סעיף 44 לפסק דין זה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.5.2018 ועד למועד התשלום בפועל.

על כן נתבעו פיצויים בגין אפליה מכח חוק השויון בסך 15,000 ש"ח. בנוסף, חישוב כל הזכויות שנתבעו על פי משפט העבודה המגן נעשה על יסוד שכר של 28 ₪ לשעה (סעיפים 6, 14-16 , 42-47 לתצהיר התובע).

על כן התובע עתר גם להחזר בגין נכויים שלא כדין מהשכר, בסך 7500.62 ₪ (סעיף 32 לתצהיר התובע).

מאחר שהתובע החל לעבוד בזרוע הזהב בחודש אוגוסט 2011, הוא אינו זכאי לפיצויים ברכיב זה. נכויים מהשכר – ביטוח בריאות לטענת התובע, נוכו משכרו סכומים העולים על המותר בגין ביטוח רפואי בהתאם לתקנות עובדים זרים (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), תשס"ב - 2001.

...

לטענת הנתבעות, התובע הועסק על ידי זרוע הזהב, הוא לא נקלט כעובד של בית האבות ועל כן יש לדחות את התביעה כנגד בית האבות.

בשים לב לסכומים ששולמו לתובע במהלך עבודתו (1,508.64 ₪) ולאחר הגשת התביעה (3,406 ₪; תלוש שכר - נ/1), הנתבעת שילמה לתובע סכום העולה על הסכום המגיע לו ועל כן התביעה ברכיב זה נדחית.

לסיכום, זרוע הזהב שילמה לתובע סכום מצטבר של 6,972.22 ₪ בגין דמי חופשה.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית.

על רקע זה נתבעו זכויות שונות ממשפט העבודה המגן.

התובע הוסיף וטען כי חוץ ממשכורתו החודשית, לא שולמו לו זכויות על פי משפט העבודה.

בעיניין זה נפסק בע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi - קפלן את לוי בע"מ (20.6.2022)(ההדגשה הוספה – ד.ו.): "חוק הודעה לעובד (להבדיל מחוק עובדים זרים) אינו כולל הוראה מפורשת בדבר השפה בה יש למסור את ההודעה, אם כי כתיבת ההודעה בשפה המובנת לעובד מתיישבת עם תכליתו של חוק הודעה לעובד. אולם, כיוון שלעובד זר עומדת הזכות מכוח סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים לקבל את חוזה העבודה בשפה המובנת לו, הרי שעקרון זה משליך ומקרין גם על הודעה הנמסרת לעובד זר שלא קיבל חוזה עבודה בשפה המובנת לו. משמע, במצבים בהם הוראת סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים לא קוימה ומסירת ההודעה לעובד נועדה למלא את החלל שנוצר עקב הפרת חוק עובדים זרים – נידרשת לטעמנו מסירת הודעה לעובד בשפה המובנת לו. דרישה זו משתמעת מרוחו של חוק עובדים זרים, וזאת על מנת שההודעה לעובד תוכל להוות ביצוע בקירוב של תכלית הוראת סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים". לאור כל האמור לעיל ובהינתן מעמדה המיוחד של השפה הערבית, מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה בשפתו של התובע, בסך 2,000 ₪.

אשר לטענת קזוז 6,500 ₪ כהודעה מוקדמת – מצאנו לקבל טענה זו רק בחלקה, היינו לפסוק לזכות הנתבעים תמורת הודעה מוקדמת שהיו זכאים לקבל, בגובה שכרו בפועל של התובע (ולא בגובה דמי ההודעה המוקדמת שתבע).

...

יש לדחות את תביעת התובע להרמת מסך, אשר לא פורטה ולא הוכחה.

וודאי שיש לדחות את תביעתו להכיר בנתבעים כמעסיקים במשותף, טענה שהועלתה רק בסיכומי התובע.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.