תביעת עובד זר בגין הפרת חוזה עבודה ופיטורים שלא כדין

הכרעה בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו, 18.3.2013) נקבע כי "כך למשל רשאים המעבידים לנכות מהשכר הוצאות בגין הספקת מגורים הולמים לעובד הסיעודי, וזאת בהתאם לקבוע בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור נכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000, ובהתאם לקבוע בפסיקה. כמו כן ניתן להסכים על תשלום חלק משכר העבודה באוכל ומשקאות המסופקים לעובד, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (ראו עניין זכריה). הוצאות ביטוח רפואי עבור העובד, בהן מחויב המעסיק יכולות להיות מנוכות אף הן משכרו של העובד על לתקרה שנקבעה (תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי, התשס"ב-2001)." סעיף 3 להסכם העבודה עוסק בניכויים מהשכר.

אולם, לאור נסיבות סיום יחסי העבודה הקשורים לעבירות פליליות שביצעה הגב' פרינו לכאורה, שבמסגרתן נתפסו בחדרה של גב' פרינו על ידי המישטרה אלכוהול, כסף מזומן וסמים, יש לראות בהתנהגותה משום הפרה של סעיפי הסכם העבודה וחשיפת המשק לסיכון והדבר אף מתיישב עם השיחה שערך מר דפנה באמצעות המתורגמנית בה הוסבר לה שהיא הפרה בהתנהגותה את סעיפי הסכם העבודה וחשפה את מר דפנה ואת המשק לסיכון.

בהתאם לאמור, תבע מר דפנה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו ולמשקו – פיצוי בגין 6 חודשי העסקה בהם תפסה גב' פרינו את אשרת העבודה כך שלא יכול היה להעסיק עובדת אחרת; פיצוי בגין נזקים והפסדים מייצור קטניות; נזקים והפסדים מייצור עגבניות לזרעים בחממה; הוצאות קבועות ומשתנות; הפסדים בגין ביטול התקשרויות וחוזים עתידיים ופגיעה במוניטין; דמי הודעה מוקדמת; פיצוי בגין אי ביצוע העברת תפקיד והדרכה לעובד מחליף; פיצוי בגין אבדן ימי עבודה של עובדים זרים ומנהלים; ובסך הכך, לצרכי אגרה – סך של 328,180 ₪.

כשם שמעביד, שאינו נותן לעובד הודעה מוקדמת כדין על פיטוריו, לא יהיה חייב, בדרך כלל, ביותר מתשלום תמורת ההודעה מוקדמת, בהנחה שלא קיימת הפרה נוספת של חוזה העבודה על ידי המעסיק, מלבד אי מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, כך גם נכון לשער שאין מקום להטיל על עובד בנסיבות דומות, יותר מתשלום תמורת ההודעה המוקדמת.

...

כבוד סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק קבעה – "... מקום בו נטענות טענות חמורות כנגד העובד ועניינן במישור הפלילי, יש לבססן כדבעי בטרם תתקבל הטענה בדבר ביצוע עבירה פלילית כלשהי. משלא נעשה כן בנסיבות מקרה זה ולא הוכח מעבר למאזן ההסתברות כי אכן העבירות בוצעו על ידי העובדים, התוצאה היא כי יש לדחות את טענת המבקשות באשר לשלילת רכיב הפיצויים והשבתו לידיהן." כבוד סגנית הנשיאה צדיק תמכה את מסקנתה גם בהוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, לפיהן לא ניתן להחזיר, להעביר, לשעבד או לעקל כספי פיצויי פיטורים שהופרשו לקופת גמל, אלא בתנאי הסעיף.

התביעה בגין שעות עבודה בשבת, החזר ניכויים מהשכר, דמי כלכלה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

תביעת מר דפנה לקיזוז שעות הפסקה – נדחית.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה של גב' פרינו תביעת מר דפנה - סע"ש 48755-04-18 תביעתו של מר דפנה לפיצוי בגין תפיסת האשרה, פיצוי בגין נזקי ייצור והתקשרויות, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי העברת תפקיד לעובד מחליף ופיצוי בגין אבדן ימי עבודה של עובדים ומנהלים – נדחית.

מוסיפה התובעת וטוענת כי השימוע שנערך עובר לפיטוריה לא היה שימוע כדין, אלא שימוע למראית עין בלבד וממילא לא סביר כי תיתקבל החלטה בעיניינה בטרם יתברר מה עלה בגורל הערר שהוגש בעיניינה.

בהקשר זה יפים לענייננו דבריו של בית המשפט העליון ברא"ע 6607/19 מדינת ישראל משטרת ישראל נגד מוטי יעקובוב (12.2.20) (להלן – עניין יעקובוב), בדונו בתביעת שוטר לקבלת פיצוי עבור נזקים שונים שנגרמו לו לכאורה בשל הפרת הסכם העבודה עימו ועקב פיטוריו: "הצמדת מחיר לתביעה איננה כמטה קסמים המשנה את טיבה של התביעה ואת הנושאים המהותיים בהם היא עוסקת. תביעה אשר במהותה היא מנהלית תישאר כזו גם אם תתנוסס בראשיתה דרישה לסעד כספי. יוער כי בעניינינו אין מדובר אמנם בהחלטות הנוגעות למדיניות הממשלה שנתקפות על ידי המשיב בתביעתו, אך על הפרק קיימים שיקוליה של משטרת ישראל, אשר הוא הגוף האמון על שמירת הסדר הצבורי והגנה על הציבור, באשר לגיוס, השמה ופיטורי שוטר. שיקולים אלו אינם נוגעים למשיב בלבד אלא לכלל המשרתים במשטרת ישראל בשלל תפקידים ובשלל דרגות. המחוקק קבע כי נושאים המערבים שיקולים אלו יופנו לבית המשפט לעניינים מינהליים. אין לאפשר לעקוף זאת בקלות כה רבה על ידי הצהרה שהתובע אינו מעוניין בחזרה לשירות במישטרה אלא אך מבקש לזכות בפיצויים. לא המספר בדמות דרישה כספית הוא הקובע. התוצאה תהיה שתביעות רבות אשר המחוקק הגדיר כמנהליות יעברו לידון בפני הערכאות האזרחיות (להרחבה ראו: השופט ד"ר יעקב שקד תקיפה עקיפה בהליכים פליליים ואזרחיים, 280-270 (2020)) . המיקוד כאן הוא בהתנהלות המנהל ולא בסכסוך אזרחי. בית המשפט המינהלי הוא המותב אשר מיתמצא בטענות מעין אלו". החלטת היחב"מ אשר בעטיה נטען כי הסתיימה העסקת התובעת בערייה מצויה בליבה של התובענה כנגד המישטרה.

השאלה הבסיסית והעקרונית שעומדת לדיון בתביעה נגד המישטרה היא האם החלטת היחב"מ שלא לאשר הסמכתה של התובעת כפקחית מסייעת סבירה ומידתית והתקבלה כדין, בתום לב, על בסיס שיקולים כשרים וממניעים שאינם זרים.

אשר לעילת גרם הפרת חוזה - סעיף 62 לפקודת הנזיקין, המגדיר את עילת גרם הפרת חוזה קובע כי: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". על מנת להכריע בעילה האמורה יש לבחון מקדמית האם החלטת היחב"מ היא סבירה, קרי האם ההחלטה שלא לאשר את הסמכת התובעת כפקח מסייע התקבלה "בלי צידוק מספיק", כלשון סעיף 62 לפקודת הנזיקין.

...

לאחר ששקלנו את הדברים נבהיר כי אין מקום לדחות את הבקשה בשל מועד הגשתה.

חרף האמור ובהיותנו מודרכים על ידי ההלכה האמורה שוכנענו כי דין התביעה נגד המשטרה להיות מסולקת על הסף בהעדר סמכות עניינית.

ממכלול הטעמים המפורטים לעיל הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על סילוק התביעה כנגד המדינה (משטרת ישראל) על הסף.

התובע ויתר על תביעתו לפצוי מוסכם ותחת זאת תבע את שכר העבודה שהפסיד בגין הפרת החוזה ואת כל הסכומים שהפסיד עקב הפרת חוזה העסקתו, אך לא את עלות שכרו כנטען בבקשה.

לפיכך – בכל הנוגע לפירוט העובדתי בכתב התביעה, התובע פירט את הידוע לו וככל שיוכיח את קיומו של הסיכסוך בינו לבין הנתבע 2, את הטענה כי הסיכסוך גרם לנתבע 2 לפעול מאחורי הקלעים על מנת לגרום לפיטוריו – דהיינו הפסקת חוזה העבודה – וזאת ביודעין, ממניעים זרים ובנגוד, הכל לפי הטענה, להוראות החוזה, הוא עשוי לזכות בסעדים הנתבעים או בחלקם.

בסעיף 257 לכתב התביעה המתוקן טוען התובע כי הנתבע 2 חייב לו, יחד ולחוד עם המכללה, פיצוי בגין הודעה מוקדמת (6 חודשי שכר), פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פדיון ימי חופשה ופצוי עקב אי תשלום שכר למשך 6 שנים (עד מועד הפרישה).

...

חרף הדברים, מצאנו לנכון להעיר בהקשר זה, כי אנו סבורים שטוב יעשה התובע אם ישקול עמדתו ביחס לטענות לגובה הנזק, ולו על מנת לצמצם פער אפשרי בין סכום התביעה לבין פסק הדין, אשר יכול, במקרים קיצוניים, להוביל לפסיקת הוצאות כנגד התובע.

מרגע שסברנו כי יש בסיס מספק לצורך שמיעת התביעה ומתן האפשרות להוכחתה, אנו סבורים כי ראוי שטענות הצדדים בעניין זה, אשר הובאו בתמצית בבקשה ובתגובה לה, ישמעו בפירוט במסגרת ההליך וידוינו לגופן.

סוף דבר – הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

יחד עם זאת, ומעבר לצריך נציין, כי חומר הראיות שבפנינו אינו מאפשר קביעה האם מדובר בשיקולים זרים הנוגעים ליחסים אישיים (לדוגמא מול יו"ר האגוד דאז) או לשיקולים פוליטיים כטענת התובעת.

תת הכותרת הבאה, ז(2), הנה במפורש תביעה חלופית לסעד האכיפה וזו לשונה "לחילופין [כך במקור] – פיצוי כספי משמעותי ומקסימאלי בגין פיטורין שלא כדין והפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה", כאשר בסעיף 249 לכתב התביעה מבהירה התובעת כי סעד זה מבוקש לחלופין "ולמען הזהירות בלבד, במידה ובית הדין הנכבד ימצא שאין אפשרות לאכיפת יחסי עבודה". בנוסף, בסיכומו של תת פרק זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בפצוי בשיעור 24 משכורת בסך 432,000 ש"ח, בין היתר בגין הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה ואובדן הישתכרות, כאשר ברי כי שתי עילות אלו אינן רלוואנטיות לאחר שחוזה העסקתה הגיע למועדו הקצוב ואף הוארך מעבר לו. בסיכומיה טענה התובעת כי הסעד הכספי הוא אמנם חלופי, אך רק ביחס לסעד אכיפה קבוע, שלא ניתן לה. אין בידינו לקבל את הטענה.

...

לכן הטענה ביחס לפרסומים אלו נדחית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל מוחלט כדלקמן: התביעה לפיצוי כספי בגין פגמים בפיטורים – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 107,000 ש"ח. אשר להוצאות ההליך, בשים לב למשך ההליך ולתוצאתו ולאחר שנתנו דעתנו לחיוב האיגוד בהוצאות בגין ההליך הזמני בסך 10,000 ש"ח, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין ההליך העיקרי שכר טרחה בסך 30,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ד, (09 אוקטובר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

יחד עם זאת, ומעבר לצריך נציין, כי חומר הראיות שבפנינו אינו מאפשר קביעה האם מדובר בשיקולים זרים הנוגעים ליחסים אישיים (לדוגמא מול יו"ר האגוד דאז) או לשיקולים פוליטיים כטענת התובעת.

תת הכותרת הבאה, ז(2), הנה במפורש תביעה חלופית לסעד האכיפה וזו לשונה "לחילופין [כך במקור] – פיצוי כספי משמעותי ומקסימאלי בגין פיטורין שלא כדין והפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה", כאשר בסעיף 249 לכתב התביעה מבהירה התובעת כי סעד זה מבוקש לחלופין "ולמען הזהירות בלבד, במידה ובית הדין הנכבד ימצא שאין אפשרות לאכיפת יחסי עבודה". בנוסף, בסיכומו של תת פרק זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בפצוי בשיעור 24 משכורת בסך 432,000 ש"ח, בין היתר בגין הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה ואובדן הישתכרות, כאשר ברי כי שתי עילות אלו אינן רלוואנטיות לאחר שחוזה העסקתה הגיע למועדו הקצוב ואף הוארך מעבר לו. בסיכומיה טענה התובעת כי הסעד הכספי הוא אמנם חלופי, אך רק ביחס לסעד אכיפה קבוע, שלא ניתן לה. אין בידינו לקבל את הטענה.

...

לכן הטענה ביחס לפרסומים אלו נדחית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל מוחלט כדלקמן: התביעה לפיצוי כספי בגין פגמים בפיטורים – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 107,000 ש"ח. אשר להוצאות ההליך, בשים לב למשך ההליך ולתוצאתו ולאחר שנתנו דעתנו לחיוב האיגוד בהוצאות בגין ההליך הזמני בסך 10,000 ש"ח, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין ההליך העיקרי שכר טרחה בסך 30,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ד, (09 אוקטובר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.