תביעת סיעוד: ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי

בפני בית הדין ערעור התובעת על החלטת המוסד לביטוח לאומי, אשר דחה את תביעתה לגימלת סיעוד מהטעם שיש לה הכנסות הגבוהות מהקבוע והנדרש לפי סעיף 224(ד') (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

...

במכתב הדחייה נרשם "אנו מביאים לידיעתך כי התביעה לגמלת סיעוד נדחית עקב הכנסות גבוהות. יתר תנאי הזכאות לא נבדקו". כמו כן מפורט סעיף החוק ופירוט הסכום הידוע למוסד ולפיו הכנסה זו עולה על הסכום הקבוע בחוק.

סוף דבר התביעה לתשלום גמלת סיעוד נדחית מחמת הכנסות בשיעור העולה על הקבוע בחוק ובתקנות.

בהמשך להחלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 12.1.2020 (בר"ע 9919-01-20): לפנינו הליך ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 7.12.18, השוללת את תושבתו הישראלית של התובע ואת קבלת הזכות לביטוח בריאות ממלכתי.

המוסד ניאות לאשר את בקשתו זו. במהלך 2006 התגרש התובע מאישתו הישראלית ובשנת 2007 התחתן עם אשה אזרחית רומניה, אותה הכיר במהלך טפול בהוריו הסיעודיים (שנפטרו מאז).

בעב"ל 18308-12-17 מיכאל שליימוביץ - המוסד 13.8.18, חזר כבוד השופט סופר על כך שהמבחן המרכזי הבודק תושבות היא "הדרישה לקיים מרכז חיים ומירב הזיקות לישראל במסגרתם מוצאת ביטוי התפישה הטריטוריאלית של חוק הביטוח הלאומי". באשר לנטל ההוכחה בתביעת תושבות פסק בית הדין הארצי כי: "הנטל נקבע לפי המצב עובר לתקופה הנתבעת. במקרה בו לפני התקופה הרלבנטית, התובע היה תושב ישראלי הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות שהתובע העתיק את מרכז חייו מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית (עב"ל (ארצי) 470/08 עליאן אינאס - המוסד, 18.8.09; עב"ל (ארצי) 113/10 סלאמה עאישה - המוסד, 8.5.11).

...

לעניין זה נקבע בתקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, לאמר: "בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות העניין, ומטעמים מיוחדים שיירשמו". יישום הכללים דלעיל מביא אותנו למסקנה שיש מקום להותיר את הצו הזמני על כנו, תוך מתן פטור לתובע מהמצאת ערובה.

שקלול סיכויי התביעה ומאזן הנוחות מביא אותנו למסקנה שדין הבקשה להתקבל.

סוף דבר: הצו הארעי מיום 2.6.2019 ישאר על כנו, כך שהתובע יקבל תרופות אשר בסל הבריאות עד למתן פסק דין בתיק.

בתביעה זו מבקשת התובעת לערער על החלטות המוסד לביטוח לאומי מיום 20.5.2019 ומיום 21.10.2019 שבמסגרתן נדחו תביעותיה לגימלת סיעוד.

...

בעדותה בפנינו אישרו הן התובעת והן בנה כי התובעת אוכלת בכוחות עצמה ועל כן לא מצאנו שהיא זכאית לניקוד אחר מזה שניתן לה בהערכת התלות השנייה.

לכן אנו קובעים כי הערכות התלות אף בעניין זה נכונות ואין מקום לסטות מהן.

אשר על כן, בכל הנוגע לתביעת התובעת ולהערכות התלות הראשונה והשנייה שנבחנו במסגרת הליך זה שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהערכות התלות ומשלא צברה התובעת ניקוד מספיק לצורך קבלת הגמלה, דין תביעה זו לדחייה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 60061-06-19 לפני: כב' הנשיאה הדס יהלום נציגת ציבור (עובדים) גב' שוש סמק נציג ציבור (מעסיקים) מר אבינועם בן יצחק התובעים 1. נטליה ליטמנוביץ ע"י ב"כ: עו"ד אסף ברק (סיוע משפטי) הנתבעים 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון פסק דין

בתיק זה הוגש ערעור על החלטת הנתבע מיום 24/2/19 אשר דחה את תביעת התובעת לבדיקה מחדש לעניין שרותים מיוחדים, ללא הפניית התובעת לועדה רפואית.

עוד צויין בהודעת הנתבע, כי התובעת הגיעה לגיל קצבת זקנה בחודש מרץ 2019 ולפיכך זכאית להגיש תביעה לגימלת סיעוד.

התובעת לא קיבלה תשובה בנושא ולכן פנתה לביטוח לאומי ביום 3/2/19 במכתב שכותרתו "בקשה לבירור הסיבה לאי קיום הוועדה לבדיקת הזכאות לגימלת שרותים מיוחדים שהייתי מוזמנת בה בתאריך 18 בדצמבר 2018 בשעה 18:00". במועד זה מילאה בנוסף טופס "תביעה לקיצבת שרותים מיוחדים". בתשובה נשלח אליה המכתב מיום 24/2/19 בו נאמר: "בתשובה לבקשתך לחידוש דיון הריני להודיעך כי אנו נאלצים לדחותה. התעודה הרפואית אותה המצאת, אינה מצביעה על החמרה במצבך הבריאותי, כנדרש עפ"י תקנה 9 לשרותים מיוחדים.

...

בנימוק: "לא מצאנו מסמכים אחרים בתיק שיעידו על חומרת מצבה". על החלטת ועדת השר"מ מיום 30/12/18, התובעת הגישה ערעור לבית הדין במסגרת תיק בל 51077-02-19.

לא מצאנו מסמכים אחרים בתיק אשר יעידו על חומרת מצבה כפי שמציין דר' רנד ולכן הוועדה עומדת מאחורי החלטתה כפי שניתנה בתקופה הרלבנטית (2017- ה.י.).

סוף דבר, התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 11 לעיל.

במסגרת תביעה זו, מבקשים התובעים, גב' כדורי רבקה ומר יחזקאל כדורי, לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי, שדחתה את תביעותיהם לקיצבת אזרח ותיק, נוכח קביעת הנתבע לפיה התובעים אינם תושבי הארץ , לתקופה הרלוואנטית לתביעה, קרי מיום 24.1.18 עד ליום 18.11.19.

טענות הצדדים לטענת התובעים, הסיבה שנאלצו לקטוע את שהותם בארץ ביום 10.5.18 היתה בשל אישפוז אמה של התובעת, ילידת 1926, שהחל מיום 23.4.18 היתה צריכה לחזור לקנדה על מנת להיות לצידה ולסעוד אותה כי נימסר לה כי מצבה קשה.

...

עוד עולה מהראיות, כי הארכת השהות הנוספת נבעה בשל מצב בריאותה של אם התובעת היתה "מוגדרת וזמנית" כעולה מהמסמכים הרפואיים ומשכך שוכנענו כי אינה שוללת את זיקתם הקבועה לארץ.

לסיכום, בבואנו ליישם את ההלכות אשר הובאו לעיל על המקרה שבפנינו, ולאור העובדות כפי שקבענו לעיל, וממכלול הראיות שהוצגו בפנינו כמפורט לעיל, שוכנענו כי יש להכיר בתובעים כמי שמרכז חייהם ועיקר הזיקות שלהם- לישראל אולם זאת מתחילת שנת 2019 ולא לפני כן. משכך, הננו קובעים שהחל מינואר 2019 , יש לראות בתובעים כתושבי ישראל.

משכך התביעה מתקבלת בחלקה.