מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת סילוק יד של מדינת ישראל נגד נתנאל כהן ואחרים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מקוצר (תא"ק) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נתנאל כהן (ניתן פסק דין) כולם ע"י ב"כ עוה"ד דוד הנדל פסק דין (נתבעים 3-1) לפני תביעה לסילוק יד. הצדדים וטענותיהם מדינת ישראל היא הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 7 בגוש 7002 (נספח 1 לראיות התובע).
התובע טען כי אמו המנוחה השכירה את החנויות לאחרים שאינם הנתבעים "והם: "חכמון יוסף, גרבי דויד, כהן ראובן"), וככל הנראה "הנתבעים עשו יד עם השוכרים המקוריים נגד אמו [...] אגב העמדת פנים וכסויות באופן שלא תשים לב לחילופי המחזיקים עניין שלא היה מצליח לולא גילה המופלג של הגב' שולמית מזרחי שהלכה לעולמה בגיל 100" (סעיף 12 לכתב התביעה).
...
יצוין כי העדה אישרה כי חתמה על התצהיר לאחר שהוא הוקרא לה (עמ' 43, ש' 15-14), אלא שלא שוכנעתי כי כל אשר היה לעדה לומר בנושא הובא בתצהירה.
סיכום התביעה נדחית.
התובע ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד, כדלקמן: לנתבע 2 – 15,000 ₪; לנתבע 1 – 5,000 ₪ (ניסיונו לייחס לעצמו מעמד של דייר מוגן מקורי נזקף לחובתו); לנתבע 3 – 7,500 ₪ (החתימה על הבקשה לרשויות במקום המנוחה נזקפת לחובתו).

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

המשיבה הפניתה לתביעת סילוק יד שהוגשה נגד הנתבע מדירת המגורים בירושלים (תא"ק 26229-02-19), וטענה כי התביעה מושא בקשה זו, הוגשה בחודש יוני 2019, ועל-כן הסכויים לכך שהליך שהוגש בחודש פברואר 2019 כבר הסתיים והתממש הם קלושים ביותר.
ב"מאמר מוסגר" עמד בית המשפט על כך שמדינת ישראל היא קטנה ואין טורח בהתייצבות בבית המשפט בירושלים לעומת ההתייצבות בבית המשפט במחוז מרכז.
להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו. רעיון הסמכות המקומית של ערכאות שיפוטיות מייסד עצמו על מספר טעמים ובהם הרעיון של משפט בתוך הקהילה ומוסד המושבעים שצמח ממנו, שבנתיים הפך פחות רלוואנטי, ולצידו הצורך בייעול פעולתה של המערכת המשפטית, חלוקת העומס למספר מוקדים, והבטחת נגישות נוחה יותר של בעלי הדין לבתי המשפט (בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים, פסקה 30 (30.8.2007)).
כללי הסמכות המקומית נוצרו על מנת להגן על הנתבע מפני אפשרות של ניצול וקפוח מצד התובע, והרצון להמנע ממצב שבו התובע יבחר במקום שיפוט המרוחק במכוון מהמקום הקשור לנתבע או לארוע המהוה את עילת התביעה (רע"א 188/02 מיפעל הפיס נ' אלי כהן, פ"ד נז(4) 473, 478 (2003) (להלן: עניין מיפעל הפיס), לסקירה לעניין הכלל המבכר את נוחות הנתבע בקביעת הסמכות המקומית ר' אסף טבקה, עידו באום, "להחזיר עטרה ליושנה": מקומה הראוי של הסמכות המקומית בסדר הדין האזרחי, עלי משפט ט', 175 (2011)).
ברע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג, פ"ד מט (2) 731, 734 (1995) עמד כב' המשנה לנשיא, ש' לוין על כך "שבמדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר" (וכן ר' רע"א 425/20 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מוריס והבה, פסקה 15 (30.1.2020), רע"א 11180/08 עריית מודיעין- מכבים-רעות נ' ארד ד. הנדסה בע"מ פסקה 8 (6.5.2009), רע"א 4734/15 ‏מפעלי ים המלח בע"מ נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פסקה 15, (26.8.2015)).
מכאן, שדו"ח החקירה המתייחס למועד מאוחר יותר, פנייתו של הנתבע להליכי חידלות פרעון בשנת 2020 וגם מתן פסק הדין המורה על סילוק ידו של הנתבע מהדירה בירושלים אינם יכולים לסייע למבקשים, שכן הם מתייחסים למועדים אחרים ואינם יכולים לתת מענה לשאלה האם הנתבע לא התגורר בדירה בירושלים ביום הגשת התביעה.
...
אין מנוס מן המסקנה כי לא הונחה לפני בית משפט קמא תשתית עובדתית מספיקה על מנת לסתור את החזקה הנלמדת מהמען הרשום, כל זאת, אף בהנחה שניתן היה להסתמך על צירוף הראיות מטעם המבקשים, שנעשה במסגרת תשובה לתגובה ותשובה לתגובה להודעת העדכון (מבלי שניתנה למשיבה הזדמנות להגיב לכך).
סיכום על יסוד האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
המבקשים ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 25592-08-20 קורן ואח' נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח ואח' בפני כבוד השופטת תמר שרון נתנאל התובעים 1. בנימין קורן 2. מאיר אמסלם (המנוח) באמצעות יורשתו אילנה אמסלם ע"י ב"כ עוה"ד משה כהן ו/או אפרים גלסברג ואח' הנתבעות 1. מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי 2. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד נמרוד בכר ו/או יגאל מלצר ואח' פסק דין
העירעור היתקבל והתיק הוחזר לבית משפט השלום לשם בחינת הראיות הנוספות ובסופו של דבר (בפסק הדין השני שניתן בתיק השלום) קיבל בית משפט השלום את תביעת עמידר והורה על סילוק ידם של התובעים מהחצר שבמחלוקת אשר מסומנת באות כ' בתשריט הבית המשותף (נספח ז' לכתב התביעה, להלן: "התשריט") וכן משטח נוסף, של 160.43 מ"ר, אשר מסומן בתשריט באות יט', אשר התובעים אינם טוענים לזכויות בו. ערעור שהגישו התובעים על פסק הדין השני [ע"א (מחוזי חיפה) 23583-09-18] נדחה ובקשת רשות ערעור שהגישו התובעים על כך (רע"א 3293/20) נדחתה גם היא.
וכך נאמר שם: "... ככלל יש לנהוג במשנה זהירות ביחס לקביעה כי רשות היא בלתי-הדירה, וזכות שכזו תוסק אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. בצד זאת, כאשר עסקינן ברשות מכללא במקרקעי ציבור, שנוצרה עקב מחדלן של הרשויות מלפעול לסילוקו של מסיג גבול במקרקעין, אין מקום לקביעה כי זכותו של בר-הרשות התגבשה לכדי רשות בלתי הדירה... אכן, פעולות האכיפה של הרשויות נגד פולשים למקרקעי ציבור אורכות זמן רב לעיתים, וכפי שנלמד מן המקרה שלפנינו - לעיתים אף זמן רב מידי. במקרים חריגים ונדירים ביותר, יכול ובית המשפט ייקבע כי הפולש הפך לבר-רשות במקרקעין נוכח שתיקת הרשויות, תוך שייחס בכלל שיקוליו משקל הולם לפעולות האכיפה הרבות שעל הרשויות לבצע בהקשר זה. ואולם, רשות שכזו לא תיתגבש לכדי רשות בלתי-הדירה, וזאת נוכח האנטרס הצבורי בדבר השמירה על רכוש הציבור והרצון שלא לתמרץ פולשים, על-ידי הקניית רישיון שאינו ניתן לביטול ויצירת זכות מעין צמיתה בנכס". כן ראו הערותיו של כב' השופט מזוז בע"א 3846/13 מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חלף (21.7.2015) שם נקבע כי: "אין בסיס - לא במציאות ולא בדין - לייחס לרשות ציבורית הסכמה מכללא להעניק הרשאה לפולש להחזיק או להשתמש במקרקעי ציבור, וזאת מעצם העובדה שהיא לא פעלה נגד הפלישה. [...] מעצם מחדלה זה של הרשות אין להסיק על קיומה של הסכמה של הרשות להחזקה ולשימוש במקרקעי הציבור...[...] ברשות הציבורית אין סמכות לאיש להעניק זכויות במקרקעי ציבור על ידי העלמת עין מפולש או על ידי מחדל בפעולה לפינויו של הפולש... לא ניתן לייחס למחדלם של גורמי הפיקוח לאתר פולש או לפעול נגדו, הסכמה של בעלי הסמכות ברשות להעניק הרשאה להחזיק או להשתמש במקרקעיה". כאמור - כל שהיה בידי התובעים הוא, "רשות" מכללא להשתמש במקרקעין.
נקבע שם , כי: "משהשכיר בעל בית את הבית כולו לדיירים, הוא השכיר להם כל מה שמשמש את הבית ונלווה אליו, גם אם הדבר לא פורש בחוזה השכירות, והדיירים זכאים במשותף לעשות שימוש רגיל ונאות בכל מה שכלול בחוזה השכירות למטרה שלה נועד. לבעל הבית עצמו לא נותר מאומה מן החזקה ומזכות השמוש בהם. כדי לשמור על עצמו זכות כזאת עליו להתנות על כך במפורש בחוזה השכירות או להראות כי מתוך הוראות החוזה בכללותו ומתוך כל הנסיבות האחרות מתגלה כוונת הצדדים להשאיר בידי המשכיר זכות מסויימת מהזכויות הנ"ל בנכס או במה שהולך יחד אתו. בלעדי זאת לא נותר מאומה מזכויות אלו בידי בעל הבית". ראו גם: ע"א 1613/97 מדד בנימין נ' מינהל מקרקעי ישראל (08.7.1999).
...
הערעור התקבל והתיק הוחזר לבית משפט השלום לשם בחינת הראיות הנוספות ובסופו של דבר (בפסק הדין השני שניתן בתיק השלום) קיבל בית משפט השלום את תביעת עמידר והורה על סילוק ידם של התובעים מהחצר שבמחלוקת אשר מסומנת באות כ' בתשריט הבית המשותף (נספח ז' לכתב התביעה, להלן: "התשריט") וכן משטח נוסף, של 160.43 מ"ר, אשר מסומן בתשריט באות יט', אשר התובעים אינם טוענים לזכויות בו. ערעור שהגישו התובעים על פסק הדין השני [ע"א (מחוזי חיפה) 23583-09-18] נדחה ובקשת רשות ערעור שהגישו התובעים על כך (רע"א 3293/20) נדחתה גם היא.
אני דוחה, אפוא, את טענתם, כי התמורה ששולמה על ידם מצביעה על כך שהם רכשו גם את החצר שבמחלוקת.
התוצאה סופו של דבר, אני קובעת כי התובעים רכשו אך ורק את הנכס המפורט בחוזה המכר ובתשריט הבית המשותף, היינו - את תת חלקה 1 על הצמדותיה וכי אין להם בחלקה כל זכות נוספת.
אני דוחה, אפוא, את התביעה ומחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ (סה"כ: 100,000 ₪).

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 24880-11-22 אבריאן ואח' נ' נתנאל גרופ בע"מ לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשים - המערערים 1. דוד אבריאן 2. אם. די. מוד 2007 בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עמירם טפירו ועו"ד גל ראש המשיבה נתנאל גרופ בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אסף הורניק פסק דין
המשיבה הגישה בחודש אפריל 2020 תביעה לפינוי וסלוק יד ממקרקעין הנמצאים ברחוב אברבנל 6 תל אביב – יפו (להלן: "המקרקעין") וזאת בשל מספר עילות: אי תשלום דמי שכירות.
דרך זו עשויה לשרת את האנטרס של שני הצדדים: מצד אחד התביעה המתוקנת תתברר לפניי ומהר, בלא צורך להגיש תובענה חדשה ולהמתין לבירורה, מצד שני יחסך הסיכון לנתבעים, אשר בכל מקרה אין לומר שאינו קיים, שהתביעה תיתקבל ויינתן צו לפינוי, אפילו כנגד סעד מן הצדק הפוך, שממילא נמוך משמעותית מפיצוי לפי סעיף 131 (10).
נפסקו הוצאות לטובת הנתבעים בגין ההליך שנוהל עד כה. ד) ערכאה ערעור לא תתערב בהחלטה דיונית – ניהולית גם אם היא סבורה כי ראוי היה לנהוג בדרך דיונית אחרת ובילבד כאמור שההחלטה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה (ראה סעיף 14 לפסק הדין בעיניין ריץ' אנד רויאל וכן רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונאל לימיטד נ' מדינת ישראל פ"ד מד(2) 206.
...
כאמור, לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו להיעתר לבקשה לתיקון כתב טענות.
בית משפט קמא אשר כבר הכיר התיק על בוריו וקרא אף את סיכומי התובעת, הגיע למסקנה כי נראה שעילות התביעה המקוריות כבר אינן העילות המתאימות וסבר כי טוב יהיה לתקן התביעה לעילת תביעה רלבנטית מאשר לדרוש מהתובעת להגיש תביעה חדשה.
לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום באשקלון ת"א 48095-01-16 חורי - יוסף השקעות בע"מ נ' סגרון(המנוח) ואח' תיק חצוני: לפני כב' השופטת הבכירה סבין כהן תובעים חורי - יוסף השקעות בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד עדי וייזל נתבעים 1. קמסוני סגרון (המנוח) 2. סבי סגרון 3. רפי סגרון 4. דורון סגרון 5. אביאל סגרון 6. נתנאל סגרון 7. לבנה חניה כולם ע"י ב"כ עוה"ד דורון דיין פסק דין
בהתאם לרישום אצל רמ"י, מדובר בחלקות (חלק) 127, 132 ו146 בגוש 1255, אשר שטחן הכולל 767 מ"ר. בהמשך, לצורך הסדרת המקרקעין ובצוע פארצלציה, שונה מספר החלקות לחלקה מספר 179, אשר כוללת, כך על פניו, חלקות נוספות, שכן שטחה 21,310 מ"ר. מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד מר קמסוני סגרון ז"ל, (להלן: "המנוח"), שנפטר ביום 10.1.18, לאחר הגשת כתב התביעה המקורי ולאחר קיום שתי ישיבות קדם משפט, אך בטרם הוגשו ראיותיו.
כך כותב המהנדס ירון בחוות דעתו: שכונת מגדל באשקלון חריגה באשקלון וברוב מדינת ישראל מאחר ואין בה גושים וחלקות רשומים אלא גושים וחלקות שומא.
הסעד במקרה דנן הנו סעד של סילוק יד ותביעה כספית, שני הסעדים הם בסמכותו של בית משפט השלום.
מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעים, כי חוות הדעת נערכה בשנת 2004, לצורך אחר ולשם כך בלבד ומאז שנת 2004 ועד הגשת התביעה חלף זמן רב. מעבר לאמור, לא ניתן להתייחס ליחידה 146 כאל שאר היחידות, מדובר ביחידה פרוצה, שאם הושמשה לשמש כיחידה עצמאית, הדבר נעשה על ידי הנתבעים עצמם.
...
כמו כן, התובעת התאמצה לזהות את המקרקעין ככל האפשר בכתב התביעה ובמוצגים, כאשר המחלוקת דנן אינה על גבולות חלקה, אלא על שימוש בנכס ידוע, דוגמת תביעה לפינוי דירה בכתובת ידועה, שאז ברי לכל, כי לא מצורפת מפה, אלא מצורף אישור זכויות בלבד ועל כן מסקנתי היא, כי התובעת עמדה בדרישות תקנה 82(א) לתקנות הישנות.
בשים לב לכך שלא הוכחה בעלות, הרי שאין לפנות את הנתבעים מתא 87, אך אם יעלה הצורך בשימוש במדרגות, לפי ייעודן, ייתכן ויהיה מקום להגיע למסקנה אחרת וכאמור, איני מכריעה בעניין עתה.
מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעים, כי חוות הדעת נערכה בשנת 2004, לצורך אחר ולשם כך בלבד ומאז שנת 2004 ועד הגשת התביעה חלף זמן רב. מעבר לאמור, לא ניתן להתייחס ליחידה 146 כאל שאר היחידות, מדובר ביחידה פרוצה, שאם הושמשה לשמש כיחידה עצמאית, הדבר נעשה על ידי הנתבעים עצמם.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו