בפניי תביעה שעניינה תביעה לפינוי וסלוק יד.
כאן המקום לומר, כי התובעים לא תבעו סעד כספי, אך שמרו על זכותם להגיש תביעה כספית בהתאם לתוצאות פסה"ד ואישרתי פיצול סעדים לבקשתם.
באם בעתיד (וכך אני סבור שיש לעשות) תירשם החלקה כבית משותף בין שתי יחידות דיור לכל אחת מיחידות הדיור יהיה חלק של חצי מהרכוש המשותף.
המצב הוא שבשנים האחרונות הלכה וגדלה המשמעות של שטח קרקע הצמוד ליחידה הבנויה בבית דו משפחתי.
לטעמי, מדובר בשני פיתרונות אפשריים בנסיבות העניין והפתרון של תשלומי האיזון נראה לי, בנסיבות העניין, לאור הזמן הרב שבו נמצא המצב כפי שהוא וקיומה של חומה שנבנתה בין שתי החומות בשנת 2009 בהסכמה ובה נשאו הצדדים בחלקים שוים ולאור העובדה שממילא אחד הבתים (בית התובעים) גדול בשטחו ב- 5 מ"ר, כי אין לאמץ את הפתרון של סילוק היד ויש לאמץ את פתרון תשלומי האיזון.
...
המומחה מדגיש, כי מדובר בשטח חצר ומסביר בין השאר, כי : "שטח החצר החסר הוא אינו בצמידות לבית מגורים וכל השטח הגובל בקירות בית המגורים הוא שייך לדירה זו. לכן גם לקחתי בחשבון את שווי שטח החצר בסדר גודל של כ- 40% מהשווי המלא של הקרקע".
המומחה, שהינו מומחה מטעם ביהמ"ש, לא נקרא להעיד על חוות דעתו והנתבע ביקש בסיכומיו בעצם להתעלם ואף לפסול את חוות דעת המומחה, אשר לטענת הנתבע סטה מהמנדט אשר ניתן לו ובעצם הכריע, לטעמו, בשאלה משפטית שרק לביהמ"ש סמכות להכריע בה.
אני סבור שהנתבע טועה בטיעוניו אלה.
אשר על כן, דין התביעה להידחות.
עם זאת, על מנת למנוע תביעה כספית חדשה, אני מציע לצדדים לסיים את הסכסוך באופן שהנתבע ישלם לתובעים את הסכום שנקבע בחוות דעתו של המהנדס ברלינר, דהיינו סך של 55,000 ₪ וזאת בתוספת עלות שכ"ט המהנדס ברלינר אשר שולם בחלקים שווים.
התביעה נדחית, אין צו להוצאות.
