תביעת סילוק יד מנכס ברובע הנוצרי בירושלים

בפניי תביעה לסילוק יד של הנתבעים מהנכס בו מתגוררים התובעים.

הנכס נשוא התביעה נמצא ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים וכולל ארבעה חדרים.

...

המסקנה היא כי אליס היתה דיירת מוגנת בנכס בעקבות הוריה.

עם זאת, אני סבורה כי יש לפרש את ההסכם בהתאם לאמור בסעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 לפיו "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל" (כן ראו למשל ע"א 8566/06 ‏אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו - ישראל בע"מ, פסקה 19 (8.11.2009)).

התוצאה היא אם כן, בהתאם לשתי ההנחות החלופיות, כי יש לקבוע שלתובעים זכויות דיירות מוגנת בנכס כולו ולפיכך על הנתבעים לפנות את הנכס תוך 30 יום.

עקרי העובדות ועיקרי ההליכים סבם של התובעים, חנא קערדג'י נולד בדירת המגורים שבבית ברחוב אלכנאייס 20 בשכונת אספניול ברובע הנוצרי בעיר העתיקה שבירושלים (להלן – הנכס) וגר בה כל ימיו.

ביום 18.1.2009 הגישו התובעים את התביעה הנדונה נגד הנתבעים, שבה עתרו לסעד של סילוק יד מהנכס, לצוי עשה שיורו לנתבעים להשיב את מצב הנכס לקדמותו, ולצו שיורה לנתבעים להשיב לתובעים את תכולת הבית שסולקה מהנכס.

...

משהוכחו זכויותיה של הנתבעת בנכס, המסקנה המתבקשת היא, שגם הנתבע מחזיק בנכס כדין.

סיכום ותוצאה מכל האמור לעיל עולה אפוא, שלא עלה בידי התובעים להוכיח את זכויותיהם בנכס.

בנסיבות אלו, התביעה, ככל שהיא מתייחסת אל סעד הפינוי שהתובעים עתרו לו ואל עתירתם להורות על השבת המצב לקדמותו, נדחית.

המנוח מוסא מוחמד אבו-חמדה היה בעלים של שתי דירות ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה בירושלים (להלן: "המנוח", "הנכס").

אם הייתה הנתבעת מחזיקה שלא-כדין בנכס משנת 1942 היה זה אך טבעי שהייתה מוגשת תביעה לסילוק יד, בודאי לאחר שהאב מונתירו נפטר ומטבע הדברים הפסיקו להתקבל תשלומים ממנו.

...

לסיכום 42.

נוכח האמור אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לפניי תביעה לסילוק יד הנתבע מחנות ברובע הנוצרי פינת רחוב הלנה בעיר העתיקה בירושלים (להלן: החנות), וכן לתשלום דמי שכירות שעל-פי הנטען לא שולמו וזאת עד למועד הפינוי מן החנות.

במסגרת הדיון בבקשה זו הגיעו הצדדים להסכמה - אשר קיבלה תוקף של החלטה מיום 1.8.10 (כבוד השופט א' דראל) - לפיה הנתבע יימנע מבצוע עבודות בניה בחנות אלא אם יינתן להן אישור בעלי הנכס, עריית ירושלים ורשות העתיקות; וכי הנתבע ימציא את אישור רשות העתיקות כאשר זה יתקבל (נספח ו' לכתב התביעה).

...

על כן אני קובעת כי לא מתקיימת עילת פינוי לפי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר.

סוף דבר התביעה לסעד של פינוי הנתבע נדחית.

בשים לב לכך שסכום ההוצאות שנפסקו עולה על סכום דמי השכירות שהופקדו, אני מורה כי הסכומים שהופקדו על-ידי הנתבע יושבו לו וזאת על חשבון תשלום חלק מההוצאות שנפסקו.

תביעה לסילוק יד. התביעה וטענות הצדדים התובעת, מנזר כנסייתי מזה 800 שנה, המחזיקה במקומות הקדושים והחשובים לעולם הנוצרי ומחזיקה ברכוש רב ברחבי הארץ ובעיר העתיקה שבירושלים.

התובעת מחזיקה שנים רבות, בבניין הידוע בשם בית הקונסול, ביניין בין 4 קומות, המכיל 25 דירות וחנויות נוספות, הממוקם על גבול הרובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים.

מחוות הדעת עולה שבקומת הקרקע ישנן שתי פלישות לתוך הקיר השייך לתובעת, המסומנים בשטח A ו-B, ובקומת הגלריה קיימות שתי פלישות המסומנות בשטח C ו-D. הקף הפלישה הוא כ-9 מ"ר. שנית, הוגשה תעודת עובד ציבור של סגן מנהל אגף השומה והגבייה בעריית ירושלים לפיה בתקופה שמיום 01.04.1975 ועד ליום 31.12.1996, שטח הנכס של הנתבע 2 עמד על 29 מ"ר והחל מיום 01.01.1997 ועד היום עומד שטח הנכס על 40 מ"ר. תשריט מדידה שערכה עריית ירושלים ביום 17.05.1974 העלה ששטח החנות היה כ-29 מ"ר, באופן ששטח החנות היה 24.24 מ"ר והמחסן היה 4.41 מ"ר. התשריט מלמד כי כיום חל גידול בשטח החנות ביחס לעבר.

...

אחר הדברים האלה נוהל משא ומתן בין הצדדים, אשר אף הגיעו להסדר ביום 05.04.17 לסיום התיק ואולם מאחר שהבעלים של החנות של הנתבעים לא נתן את הסכמתו להסדר, אין מנוס מלהכריע בטענות הצדדים.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שבחנתי הראיות והטיעונים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן.

סוף דבר משהוכח שהנתבעים פלשו אל שטח התובעת, מחייב הנתבעים לסלק ידם מהשטח האמור , כמשורטט בחוות דעת קראוס, זאת עד ליום 01.11.18.