תביעת סילוק יד ממקרקעין בגוש 30610 בירושלים

התובע, בעלים של חלקת המקרקעין באדמות בית חנינא, ירושלים, הידועה כחלקה מס' 116 בגוש 30610, על הכביש הראשי ירושלים-רמאללה (להלן: "החלקה").

בנסיבות אלו נתבקש לצוות על הנתבע לסלק ידו מהחלקה ולהשיבה לתובע כפי שקבלה ערב החתימה על הסכם השכירות.

בכתב הגנתו, טען הנתבע טענת הגנה אחת בלבד והיא שמיופה הכח אינו הבעלים של החלקה, וכי הבעלים של החלקה נפטר מזה זמן רב ועל כן יפוי הכח שצורף לכתב התביעה ושכביכול נחתם על ידי התובע מזויף.

...

לכן, בשים לב לכך שטענת ההגנה היחידה שנטענה לפיה התובע נפטר ומיופה הכח נעדר סמכות לפעול בשמו – נסתרה, שעה שהתובע התייצב בדיון, והוצג ייפוי הכוח הנוטריוני המקורי, דין התביעה להתקבל.

עם זאת, בשים לנכונותו ההגונה של התובע, לפיה במידה והנתבע ישלם לו סך של 9,900 דולר (שווי דמי השכירות לחודשים דצמבר 2017 עד יוני 2018, שלטענתו לא שולמו), הוא יסכים להארכת מועד הפינוי עד לסוף חודש יוני 2018, אני פוסק כדלהלן: הנתבע יפנה את החלקה ויסלק ידו ממנה כשהיא פנויה מכל מבנה או חפץ, מחובר או שלא מחובר, שלא היה בה בתחילת תקופת השכירות, ויחזרה לידי התובע במצבה כפי שהייתה בתחילת תקופת השכירות בשנת 2003, כל זאת עד ליום 24.05.18.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) בת"א 50214-06-19 מיום 17.5.2020, בגדרה נדחתה טענת המבקשת כי יש למחוק את תביעת המשיבים על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

רקע בתמצית ביום 24.6.2019 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה נגד המבקשת, הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין (להלן: הרשות) וגורמים נוספים, במסגרתה התבקש, בין היתר, פסק דין הצהרתי לפיו המשיבים רשאים להרשם כבעלים וכמחזיקים הבלעדיים של מקרקעין הידועים כגוש 30610, חלקה 245 ומחצית חלקה 165 (להלן: המקרקעין).

בתשובתם סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענים, בין היתר, כי בתביעה מבוקש סעד הצהרתי הנוגע לזכאותם להרשם כבעלי הזכויות במקרקעין, ומשכך נתונה לבית המשפט המחוזי הסמכות לבררה.

יוער כי סעיף 43 לפקודה משקף את רצון המחוקק לרכז בידי ערכאה אחת את ההתדיינויות הקשורות במעמדן של קרקעות המצויות בהליכי הסדר, וזאת על-מנת לסייע בהגשמת התכלית העומדת בבסיס הליכי ההסדר, שהיא סילוק העמימות והסתירות הקיימות ביחס לזכויות בקרקעות מסוג זה (ראו: ע"א 707/75 אגבאריה נ' אגבאריה, פ"ד(2) 714, 720 (1976)).

...

בכתב הגנתה טענה המבקשת כי דין התביעה להימחק על הסף, וזאת, בין היתר, מאחר שבית המשפט המחוזי אינו מוסמך לבררה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' הירשפלד), בת"א 26593-06-17, מיום 18.3.2018, בגדרה דחתה את בקשת המבקש לסילוק התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, העדר עילה והתיישנות.

לחלופין, ביקש המשיב לחייב את המשיבים לפצותו בסך של $550,000 "לכל הפחות". עסקינן במקרקעין הידועים כחלקה 29 בגוש 30610 (להלן: "המקרקעין"), הנמצאים בבית חנינה אשר בצפון ירושלים, איזור המוגדר כשטח C. הליכי ההסדר של המקרקעין, אשר החלו בתקופת השילטון הירדני, טרם הושלמו.

טענות המשיבים המשיבים סומכים ידיהם על בקשת המבקש.

...

לסיכום, כל עוד אין מדובר בפועל בסעד הנוגע לזכות קניינית, הסמכות העניינית תיקבע בהתאם לשוויו של הנושא, ובמקרה של זכויות אובליגטוריות הנוגעות למקרקעין – שוויון של הזכויות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובות המשיבים ובתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים לפני כב' השופט רפאל יעקובי ת"א 3424-09 17 דצמבר 2013 התובעים: 1. מוחמד סעד אסעד אבו חמדה 2. פאטמה סעד אסעד אבו חמדה 3. ח'ליל סעד אסעד אבו חמדה 4. אסעד לוטפי סעד אבו חמדה 5. ח'דר לוטפי סעד אבו חמדה כולם ע"י ב"כ עו"ד מ' אגבאריה הנתבעים: 1. אנואר עווד ע"י ב"כ עו"ד מ' חמדאן 2. כמאל מוחמד עבידאת ע"י ב"כ עו"ד מ' ג'בארה פסק דין

התביעה וההליכים שבעקבותיה עניינו של פסק דין זה בתביעה העוסקת בזכויות במקרקעין ובדירה שעליהם, הנמצאים בבית חנינה והידועים כגוש 30610, חלקה 164 (להלן: "המקרקעין").

באותו מקרה נדחתה תביעה של רוכשת המקרקעין לסילוק יד מכח אותה עסקה ובית המשפט המחוזי דחה את העירעור, תוך שקבע בין היתר (בסעיף 8 של פסק הדין) כי "הצהרתו של המבקש (צ"ל: המשיב 1 – ר.י.) בהסכם המכר, כמו גם ביפוי הכח שמסר לקרקי, כי הוא בעל הזכויות הבלעדי בנכס, אין בהם, אף לא בצרוף כל הראיות האחרות שהגישה המערערת, כדי להוכיח את בעלותו הבלעדית של המשיב בנכס". לשלמות התמונה יצוין כי על פסק הדין הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וזו נדחתה (רע"א 5477/12 לוואל נ' חסן, החלטה מ-27.11.12).

...

בהמשך לטענות דלעיל, עותרים התובעים בפיסקת הסיום של כתב התביעה המתוקן לסעדים הבאים: "להצהיר על בטלות יפוי הכח שניתן לנתבע 1 וכמו כן להצהיר על בטלות 'חוזה המכר' שנחתם בין הנתבע 1 לבין הנתבע 2. וכמו כן להצהיר על בטלות 'ייפוי הכח הבלתי חוזר' שנחתם על ידי הנתבע 1 לטובת הנתבע 2 ביום 2.4.2008 (צ"ל: 2009 – ר.י)". הנתבעים טוענים בכתבי ההגנה שלהם כי עסקת המכר בוצעה כדין וכי לכן דין התביעה להידחות.

נראה שדווקא על רקע האמור ביכר הנתבע 2 לעצום עיניו ולכן הורה לעורך דינו שלא לבדוק את התשתית הרישומית שקיימת בנוגע למקרקעין.

כפועל יוצא מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש ליתן את הסעדים המבוקשים.

ז. סוף דבר התוצאה הסופית של פסק הדין היא כאמור לעיל, בסעיף 14, יחד עם מה שנאמר בסעיף 35 לעניין ההשבה.

לפני תביעה לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין וממבנה הבנוי עליהם, המשמש כמועדון של הנתבעים, אליו נטען שהם פלשו.

בהסכם מופיעה הפסקה הבאה: "הואיל: והמשכירה (התובעת, ע.כ.) מחזיקה ורשומה בלוח הזכויות הבלתי גמור של פקיד הסדר המקרקעין הירדני כבעלת זכויות בשטח הידוע כחלקות מס' 190-191 בגוש 30610 ובחלקה שבבעלות המשכירה מצוי מבנה המשמש לבית ספר והידוע כבית ספר בית חנינא לבנים, ומבנה המשמש כגן ילדים והידוע כבית ספר בית חנינא לבנות אשר מנוהלים ע"י עריית ירושלים כבתי ספר ערוניים (להלן: "המושכר").

...

אני מקבלת את גרסת התובעת לפי המועדון, במתכונתו כיום, החל לפעול במקום רק לאחר שהעירייה הפסיקה בשנת 1997 להפעיל במקום מועדון מטעמה.

משנקבע כי הנתבעת 1 החלה לפעול במקום לאחר שנת 1997, נדחית טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים גם מטעם זה. בתגובה לבקשה שהגיש ב"כ התובעת למתן הוראות על פי תקנה 29(א) לתקנות סדר הדין האזרחי טען ב"כ הנתבעים כי הנתבעת 1 איננה אישיות משפטית שאפשר לתבוע (סעיף 2 לתגובה מיום 3.3.11).

הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪.