תביעת סילוק יד ודמי שימוש ראויים - שאלת סמכות עניינית

דרך המלך היא לברר את נושא הזכויות במקרקעין בביהמ"ש המוסמך ולאחר מכן, הוא יוכל להגיש תביעה לסילוק יד ודמי שימוש ככל שיעלה בידו להוכיח את זכויותיו הנטענות.

תקופת ההתיישנות חלפה ביחס לטעות הנטענת בהסכם החכירה המהוון וביחס לתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים.

המבחן הקובע בשאלת הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד - זהות הערכאה המוסמכת לידון בתובענה תקבע ככלל על פי הסעד המבוקש בכתב התביעה (רע"א 7497/20 עריית באר שבע נ' ביג מרכזי קניות סעיף 9 להחלטת כב' השופט ע' גרוסקופף (11.1.21)) וכפי שהבהיר בימ"ש קמא התובע בוחר את הסעד המבוקש על ידו.

ברם כאמור, במסגרת של תביעה לסילוק יד אין בית המשפט נידרש לקבוע מסמרות במכלול השאלות הקנייניות המועלות לדיון ע"י שני הצדדים והנתונות לסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי".

...

בשלב זה, אני סבורה אין מקום להתערב בקביעת בימ"ש קמא לפיה ניתן לדון בשאלת הבעלות כשאלה אגבית.

אין במסקנה אליה יגיע בימ"ש קמא ביחס למחלוקת בבעלות כדי להוות קביעה במחלוקת בבעלות גופה, אלא אך ורק ככל שהדבר נוגע לתביעת סילוק יד. קביעה שיפוטית בדבר קיומן של זכויות בעלות במקרקעין מסורה לסמכות שיפוט של ביהמ"ש המחוזי.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

משהוגשה תביעה זו עובר לתחילת הליכי ההסדר בקרקע, לבית משפט זה יש את הסמכות להמשיך ולדון בה. בהליך דנן, נידרשתי לסוגיית התביעה לסילוק יד ודמי השמוש הראויים בהתאם לסמכותו העניינית של בית משפט השלום כקבועה בחוק בתי המשפט.

מה גם שבית משפט זה אינו אמור לעכב הליכים לסילוק יד עד שתתברר בביהמ"ש המחוזי סוגית הבעלות, ובמקרה זה יש לידון בשאלת הבעלות כשאלה שבגררא (ר' אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12), בעמ' 88).

...

סוף דבר התביעה לסילוק יד מתקבלת.

בשים לב להחזקה רבת השנים של הנתבע בנכס ועל מנת לאפשר לו להיערך בהתאם אני מורה כי הוא יסלק את ידו מהנכס נשוא ההליך שבפניי ויחזירו לידי התובע או לידי ב"כ התובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ וזאת עד ליום 6.1.19 (שישה בינואר 2019) שעה 12:00 בצהריים.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, לאופי ההליך, כמות הישיבות ומכלול נסיבות העניין אני מורה כי הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל, מופחת, של 15,000 ₪ (חמישה עשר אלף ₪) שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות העניין ובזיקה להחלטתי מיום 4.4.2019, מורה על מחיקה מכתב התביעה של כל אותם סעדים אשר הסמכות העניינית בהם נתונה לבית הדין לשכירות, קרי: "הזנחת המושכר" (ראה סעיפים 3-7), "אי תשלום חלקו של הנתבע בשיפוצים אשר בוצעו בבניין" (ראה סעיף 8 על סעיפי המשנה שלו), "ביטול ההסכם, דרישה להשבת המושכר ודמי שימוש ראויים" (ראה סעיף 9).

למען הסר ספק, מותב זה מוסמך לידון בכל הנוגע לסוגיית סילוק היד ופינוי המושכר על כן מותיר על כנן את העילות והסעדים בכתב התביעה המתייחסים לעניין זה, קרי: "עילות התביעה ככל הנוגע לתביעת הפינוי" (ראה סעיף 10 על סעיפי המשנה שלו), "סעדים בגין תביעת סילוק היד" (ראה סעיף 11 על סעיפי המשנה שלו).

מן הכלל אל הפרט: בעניינינו מעת שמותב זה הגיע לכלל מסקנה כי נושאים מסויימים בתובענה שלפניו אינם בסמכותו, הרי שמחוייב הוא לידון בשאלה הסמכות העניינית והתוצאה היא בהתאם להחלטתי הנ"ל מיום 03.06.2019.

...

מן הכלל אל הפרט: בענייננו מעת שמותב זה הגיע לכלל מסקנה כי נושאים מסויימים בתובענה שלפניו אינם בסמכותו, הרי שמחוייב הוא לדון בשאלה הסמכות העניינית והתוצאה היא בהתאם להחלטתי הנ"ל מיום 03.06.2019.

סוף דבר בנסיבות העניין מורה על דחיית התובענה.

הסעדים העקריים שמבקשות התובעות בתיקים הם פינוי וסלוק יד של הנתבעים מנכסים המצויים במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 2 גוש 8940 וכן, דמי שימוש ראויים (להלן: "התובעות", "הנכסים" ו- "המקרקעין").

יפים לענייננו דברי כבוד השופט י' כהן בע"א 27/77 טובי נ' שמעון רפאלי, לא(3) 561, 567 (1977): "על-כן במקרה שתואר לעיל, משבחר התובע להביא את תביעתו בפני בית-משפט השלום והסעד שאותו הוא מבקשה הוא תביעה בענין שימוש במקרקעין, אין נפקא מינה מה הוא הסיכסוך האמתי שבין בעלי-הדין וגם אם ברור וגלוי שהסכסוך האמתי הוא בענין בעלות במקרקעין, ענין שאינו בסמכותו של בית-משפט השלום, צריכה התביעה להתברר בפני בית-משפט השלום." כמו כן, ראוי להביא את דברי כבוד השופט נ' הנדל ברע"א 4890/15 אלוש נ' עירית טבריה (פורסם בנבו, 31/12/2015): "לעתים רבות, המפתח לשאלת הסמכות העניינית עולה לעיני כל מכתב התביעה. דוגמה לכך היא תביעה כספית בסך מיליון ש"ח. אולם, לפעמים ההכרעה בסוגיית הסמכות דורשת בדיקה מסוימת. כך עשוי להתרחש בתביעת מקרקעין כפי שבעניינינו. הסיבה לכך היא שלא יהיה נכון להותיר את גורל הסמכות תמיד בידי מנסח כתב התביעה. למשל, ניתן לבקש סעד שמקומו בבית המשפט המחוזי, אך בדיקה של כתב התביעה תגלה שההליך אינו בשל לסעד זה. בדיקה כזו איננה מצומצמת לקריאת סעיף הסעדים, אך אינה רחבה כמובן עד כדי קביעת זכויות מהותיות של הצדדים." (פסקה 5 לפסק הדין).

הכרעה בדרך אגב בשאלת הבעלות לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט: "הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר." יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת [כתוארה אז] ד' ביניש ע"א 4491/97 ג'ינו נ' האגודה האיטלקית (א.נ.מ.י) פ"ד נג(1) 673, 678 (1999): "...הסעד שהתבקש בתובענה, ומהות ההליך כולו, עניינם בזכויות החזקה של המערערים בחלקה, ומניעת סילוקם ממנה. אם וככל שלצורך ההכרעה בעיניין זה נידרש דיון בשאלת הבעלות בחלקה, הרי שיהיה על בית-משפט השלום לידון בה מכוח סמכותו הנגררת על-פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט..." וכן, דברי כבוד הנשיא מ' שמגר ברע"א 2598/91 וולפסון נ' וולפסון, מה(5) 816, 817 (1991): "משהוגשה תובענה לסילוק יד והנתבע מעורר טענת בעלות, מן הראוי שבית-משפט השלום יכריע בשאלה זו כשאלה נגררת, שההחלטה בה דרושה לבירור העניין" מכאן, שבית משפט זה מוסמך להכריע בשאלת הבעלות, כשאלה נגררת.

...

ממילא נדחית גם הבקשה לאיחוד הדיון.

על כן אני דוחה את הבקשה לאיחוד התיקים.

מכלל האמור הבקשה כולה נדחית.

בית משפט השלום היה מודע לגבולות סמכותו העניינית, ולפיכך קבע הוא (בעמ' 7 לפסק הדין) שהוא מכריע בתביעת סילוק יד ודמי השמוש הראויים וכי כל קביעה מעבר לשאלות אלו היא קביעה שבגררא.

...

מסקנה: אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם המתנה התייחס לבית בקומת הקרקע על כך ניתן ללמוד מעדותו של עו"ד מטאנס, וכן מן המש"ח (הצהרה לרשויות מיסוי מקרקעין) ממנה עולה כי הבית מורכב משתי קומות וכי מושא המתנה היא קומת הקרקע.

אני מקבל תביעת הנתבע ונותן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו הנתבע קיבל את מלוא הזכויות בקומת הקרקע ללא יוצא מן הכלל (כולל שטח האדמה שמסביב לקומת הקרקע) עפ"י הסכם המתנה וכי זכויות אלה תרשמנה בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבע ועל שמו בלבד.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ .